ביקור ביקב

זהר לא בחר במסלול הקלאסי של יינן או מבקר יין. הוא מצא את מקומו באזור שביניהם, כאדם שיודע לקחת יין טוב ולהביא אותו אל האנשים. מבחינתו, יין הוא דרך לחבר בין אנשים, מקומות, זיכרונות ותרבות. ב”רזי הכרם” בבית חירות הוא מבקש למעשה לבנות קהילה והפעם הוא מארח את יקב מוניץ מכפר ידידיה

עובדיה הוא עדיין בתחילת הדרך. זה איננו חיסרון שיש להסתיר, אלא הדבר המעניין ביותר בו כעת. הוא אינו מציג מסורת בת דורות, אלא מסע נהדר בטעמיו. האינסטינקט של היינן והשף כבר ניכר: לבחור חומר גלם, לתת לו כיוון – ולדעת מתי להניח לו לדבר

התפיסה של חיים גן ביינות לוויתן ברורה: יין ישראלי וים־תיכוני, מדויק אך לא מתאמץ, רענן, נגיש ובעיקר מהנה לשתייה. פחות כוח, משקל ואלכוהול ועם זאת איזון, חמיצות ויכולת ללוות אוכל וחברה. אלה יינות המבקשים להשתלב בחיים ולא להשתלט עליהם

יבואן טוב אינו רק סוחר המעביר ארגזים ממדינה למדינה. במיטבו הוא גם אוצר: אדם הבוחר עבורנו, מתוך עולם כמעט אינסופי, ומציג לנו את מה שלדעתו ראוי להיכרות. רגעים הוא עדיין מיזם צעיר, אבל כבר עכשיו ניכר שלשלושת מייסדיו יש טעם משלהם — ובעולם היין, טעם אישי הוא התחלה מצוינת

לפי נתונים של הארגון הבינלאומי לגפן וליין, הייתה בעולם ירידה של 2.7% בצריכת היין העולמית. אין ספק שהבריאות היא סיבה חשובה, אבל כנראה לא מדובר רק בבריאות, וניכרים גם עקבותיו של שינוי תרבותי-דורי. בישראל אין טענה בדבר ירידה בצריכה, אך צריכת היין פה נמוכה מלכתחילה. לכבוד החג הייננים מייחלים לעלייה בצריכה

ניר שחם, היינן הראשי והבעלים של היקב, הוא אחת הדמויות המשפיעות ביותר על התפתחות היין הישראלי בעשורים האחרונים. טוענים כי הפילוסופיה הייננית של שחם היא שהוא מתחיל מהשאלה: “איזה יין אתה רוצה לעשות” ולא מהשאלה “איך עושים יין”

אני סברתי שאני מכיר את יינות ספרד, אבל בערב הזה במעדת הדסון הבנתי שעולם היין הספרדי הוא הרבה יותר רבגוני ועשיר – יותר מכפי שהכרתי עד כה. היידו הגדיר את ספרד כארץ הענבים המרתקת בעולם, שיש בה את הכי הרבה כרמים מהוותיקים שיש בנמצא

לפני מספר חודשים כתבתי על ערב יינות לבנים, שנערך בכפר סבא, על ידי ג’ון או ג’ניה ניישטאט, עובד הייטק, שהוא דמות מוכרת, אהובה ומוערכת, אפילו נערצת מאוד בקהילת חובבי היין בישראל. הוא מפעיל מביתו מערך ייחודי של יבוא אישי, הפצה וסדנאות יין קהילתיות, כאשר ההתמחות המובהקת והתשוקה הגדולה שלו, היא יינות לבנים גרמניים, ובפרט ריזלינג, מאזורי היין הנחשבים בגרמניה כמו המוזל, פאלץ וריין – הסן. הוא גם גדול יבואני השמפניה בארץ, עם הקטלוג בעל כמות היצרנים של השמפניה הגדול בארץ. בתקופה שבה השוק הישראלי התרכז בעיקר ביינות אדומים כבדים או בלבנים קלאסיים, כמו שרדונה וסוביניון בלאן, ניישטאט היה מהדמויות המרכזיות

אחד המשפטים שאני אוהב לשמוע מהיינן זאב דוניה הוא: “אין נכון ולא נכון ביצור יין”. כפי שאראה להלן, יינותיו אכן מוכיחים טיעון זה בצורה משמעותית

וזו סיבה טובה לבדוק מה קרה לפינו נואר לאחר שחצה את האוקיינוס והגיע לאמריקה. במידה רבה, סיפורו של הפינו נואר האמריקאי, הוא סיפור אמריקאי קלאסי: תחילה חיקוי, אחר כך התבגרות — ולבסוף עצמאות