מה דעתכם על הרעיון – לישון עם עיניים פתוחות? מסתבר שיש תופעה כזו, היא אמנם די נדירה, אך היא אמיתית. מה דעתכם על הרעיון ההפוך – חתימה (על מסמכים) בעיניים עצומות? מסתבר שיש תופעה כזו והיא מאוד מאוד לא נדירה והיא אמיתית.
כמה פעמים שמענו / ראינו או אפילו היינו חלק מתהליך חתימה על הסכם, בין אם מדובר במכירה או קנייה של דירה, מכירת / קניית רכב, הסכם עם חברת תקשורת, רכישת ביטוח (קניית פוליסה – בלשון עממית) ועוד, כאשר המשותף לכל האירועים הללו – תופעת החתימה ללא קריאה, בדיקה או הבנה?
התשובה ברורה – הרבה. מי מאיתנו לא התנסה בכך באופן אישי? כמה מאיתנו אכלו אותה בגדול, כאשר ביום מהימים, כשהיה צורך לבדוק בסעיף / תנאי / הסתייגות, הסתבר שלא ידענו, לא עודכנו ועוד לא ו-לא? השיטה הישראלית (ואולי היא לא ייחודית רק לנו) של יהיה בסדר מוכרת ברבים ולעיתים עולה ביוקר.
המקרה הבא יכול להאיר באור יקרות (תרתי משמע) את הכשלון הנובע מחתימה בעיניים עצומות.
חברה המייצרת מוצר מזון נוזלי, שהוא בעל חשיבות רבה בתהליכי בישול שונים, ומצליחה בפעילותה, משווקת את הפריט בישראל ובחו”ל וזוכה להערכה רבה ואף לפרסים בתחרויות ברחבי העולם.
לצורך השיווק בישראל נעשתה פנייה לחברה ידועה שעוסקת בתחום שירותי הבלדרות הפנים ארציים והוסכם על שיתוף פעולה. נחתם הסכם התקשרות וכולם היו שמחים וטובי לב (כך זה תמיד מתחיל).
כל זמן שהמערכת עובדת ללא תקלות, אין כמובן הערות או טענות, אך ביום מהימים התבקש משלוח ללקוח שהוא דמות מוכרת, בעל קשרים רבים גם בתקשורת וגם בענף המזון. המשלוח אכן מגיע למקום היישוב, אך משום מה אינו נמסר לנמען. זה מתלונן על אי קבלה והחברה מיד דואגת להורות על משלוח חלופי. גם הפעם אין מסירה והתגובה צורמת במיוחד. לא רק שהלקוח דורש החזר התשלום, הוא גם מבהיר מה התגלה (שני המשלוחים הגיעו לקרבת היעד, אך מסיבות לא ידועות נזרקו, וכמובן שנפגעו והמוצר בחלקו נשפך / נזל מהאריזות).
כותב הלקוח המאוכזב: “מי שעושה את זה כועס ושונא את העבודה שלו כנראה”. הוא אף מבהיר: “המשלוח השני הושחת עוד יותר על ידי הנהג / חברת השילוח… פשע מה שהם עושים”. מילים כדורבנות, והדקירה בכיס, במוניטין ואולי בפרסום עתידי – כואבת מאוד.
היצרנים מבקשים להתייעץ בנושא (מה עושים?) והבקשה הראשונה היא לראות אם יש הסכם בין הצדדים ומה מופיע בו. המסמך מתקבל ובחינתו מלמדת כמה חשוב לקרוא ולהבין על מה חותמים. בתנאי האחריות נקבע שהשירותים “ניתנים ללא אחריות ו/או הבטחה מכל סוג, בין אם מפורשות או מכללא ו/או מכוח דין” (ככל שהדין החל מרשה זאת). האם מישהו בעיניים פקוחות היה מסכים לקבל שירות שהספק שלו אינו לוקח אחריות על הביצוע?
יתרה מכך, החברה גם קובעת שהיא “אינה מבטיחה שהשירותים יהיו נגישים ללא הפרעה או נטולי פגמים ותקלות”.
אם הקביעות הנ”ל לא היו מספיקות בולטות וברורות, אזי הסעיף הבא נותן הבהרה מפורשת: “בשום מקרה החברה וכל הגורמים הקשורים עימה כולל שותפים, נושאי משרה, דירקטורים, עובדים, בעלי מניות, סוכנים, נותני רישיון, קבלני משנה, ספקים, בעלי זכויות ו/או משכירי אתרי אחסון ו/או דיירי משנה באתרי האחסון ו/או מי מטעמם לא יישאו באחריות כלפי הלקוח ו/או מי מטעמו ו/או כלפי כל ישות אחרת, תחת כל תיאוריה משפטית, בין אם בעילה חוזית, נזיקית או אחרת, בין אם בשל נזק ישיר, נזקים מיוחדים, עקיפים, משניים, נסיבתיים, תוצאתיים, עונשים ו/או לדוגמה מכל סוג, לרבות אך מבלי לגרוע, אובדן צפוי לרווחים או הכנסות, אובדן הזדמנויות עסקיות, חסרון כיס, פגיעה בנכסים אחרים או אובדן מוניטין ו/או תדמית ו/או אובדן מידע, הנובעים מ ו/או קשורים בכל דרך בשירותים, בהסכם…”.
מה אפשר לומר – עבודה מעולה של היועצים המשפטיים של החברה, אך מה לגבי ההקשר המסחרי? האם כך עובדים? האם כך יבואו לקוחות נוספים? האם זה הוגן? האם זה הגון? כאן כבר אמור לעלות סימן השאלה – האם יש מי שיחתום על ההסכם בידיעה שהוא ישלם את שכר השירות, אך אין אחריות לביצוע מכל סוג ומין?
אל תדאגו, כל זמן שהעיניים עצומות, הכל עובד. בתיאור שלעיל לא הסתיים ההסכם ובסעיף הבא ממשיכים לקרוא (אם קוראים) את הכללים, שאפשר אולי לכנותם דרקוניים: “ככל שלמרות האמור לעיל תימצא (החברה) אחראית מסיבה כלשהיא בקשר עם השירותים, הצעת המחיר ו/או ההסכם, גובה אחריותה של (החברה) ו/או מי מטעמה… הן באחריות אישית והן באחריות שילוחית לפי כל דין, הן לפי חוזה, הן בנזיקין והן אחרת, לרבות רשלנות, יהיה מוגבל בכל מקרה בנמוך מבין א. 1. במקרה הקשור במסירה במרכז שירות – חמש מאות שקל; 2. בכל מקרה אחר, סכום של אלפיים חמש מאות שקל. ב. שיעור הנזק בפועל כפי מצבו במועד קרות הנזק, ללא רווח גלום ובהתאם לחשבונית עלות ו/או תיקון הטובין שיציג הלקוח, הנמוך מביניהם”.
בהמשך – “לגבי חבילה מאובטחת (האם ברור מה זה?) שהוקלדה כזו, תינתן אחריות עד 2,500 שקל”.
לכל זה יש להוסיף ש”אין אחריות לשבר / אובדן / גניבה / נזק עם זכוכית, חרסינה, כלי נגינה, חפצי אמנות, תכשיטים, תמונות, שעונים, העברת נוזלים, בעלי חיים, צמחים, ריהוט בית וגינה, פלסטיק סטנדים, מחיצות, ארונות, שידות שולחנות וכסאות”. מה דעתכם? רשימה מכובדת? להזכירכם, ציינו לעיל שהמוצר שעליו מדברים הינו נוזל וזה מופיע כאן בריש גלי.
על כל הסעיפים הללו ויתרת פרקי ההסכם יש חתימות ברורות של נציגי הלקוח. האם הם קראו? האם הם הבינו? למיטב הבנתי, התשובה היא לא ברור.
האם אפשר שחתמו בעיניים עצומות? כאן הספק קטן מאוד. למה זה קרה? כי זו השיטה וההתנהלות היום יומית במדינת יהיה בסדר.
האם יעזרו הטענות השולחים כנגד חברת השילוח – “הטיפול של השליח של החברה בשני המשלוחים היה לא רק חסר אחריות ובלתי מקצועי, אלא גם אלים במכוון?” – כנראה שלא. העולם ימשיך להתנהל, שחר יעלה אחרי הלילה ודבר לא ישתנה. זו המציאות העגומה בחיינו.
האם מישהו ירים את הכפפה ויאמר עד כאן? האם יהיה צדיק בסדום שיחליט שיש צורך בשינוי? מסופקני.
המסקנה היחידה – אין לישון עם עיניים פקוחות ואין לחתום הסכמים בעיניים סגורות. איך היו מסכמים זאת חברי הגשש החיוור – אתה הבנת את זה ברוך?
Leave a Reply