הרבנות הראשית נתבעת לשלם 5.5 מיליון שקל לחברת טוהר לאחר ביטול ההכשר למוצר היחיד שלה – שרוולי נקניק

לטענת התובעת, הרבנות אסרה על יבוא המוצר לישראל, התנהלות שלטענת התובעת הביאה לקריסתה הכלכלית. מהרבנות נמסר, כי העובדות המפורטות בכתב התביעה רצופות אי דיוקים ואינן משקפות את התמונה העובדתית הנכונה

אילוסטרציה - pixabay
אילוסטרציה - pixabay

הרבנות הראשית לישראל נתבעת לשלם 5.5 מיליון שקל לחברת טוהר בטענה להתנהלות בחוסר סמכות, שעניינה ביטול ההכשר למוצר היחיד שלה ואיסור על יבוא המוצר לישראל, התנהלות שלטענת התובעת הביאה לקריסתה הכלכלית.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים נאמר, כי התובעת עסקה במשך יותר מ-20 שנה בייבוא חומר גלם ספציפי לתעשיית המזון – שרוולי נקניק – מיצרנית ביפן בשם: NIPPI. משך כל שנות פעילותה, מציינת חברת טוהר, היה לשרוולי הנקניק האמורים הכשר / תעודת כשרות שניתנה על ידי הרבנות הראשית. אולם במחצית חודש יולי 2014 החליטה הרבנות הראשית לבטל את ההכשר של שרוולי הנקניק, ולאסור על התובעת מלייבא את שרוולי הנקניק לישראל. לאחר שהרבנות לא נאותה לבטל את הגזירה, הגישה התובעת בראשית שנת 2015 עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.

ההליך בבית המשפט הגבוה לצדק התנהל משך כשנתיים ובסיומו ניתן בחודש מרץ 2017 פסק דין, לפיו החלטת הרבנות בוטלה בשל חוסר סמכות. לדברי התובע, לאורך כל ההליך ואף בטרם כניסתה לתוקף של החלטת הרבנות הראשית על שלילת הכשרות, היא התריעה בפני הרבנות על כך שהיא עלולה לקרוס כלכלית ואף הציעה פתרונות ראויים של ציון לוואי ליד חותמת הכשרות, ואולם הרבנות הראשית לא שתה לבה לתחנוניה.

לטענת התובעת, באמצעות עוה”ד צבי וולפסון ואליהו שוורץ, כפועל יוצא מהחלטת הרבנות הראשית בדבר ביטול הכשרות ואיסור שיווק המוצר בישראל, נותר מלאי סחורה ללא דורש. בנוסף, כתוצאה מפרסום ההחלטה בדבר ביטול תעודת הכשרות למוצר, הפסיקו לקוחותיה הקבועים של התובעת מלהתקשר עמה ובחרו לעבוד עם ספק אחר, שהייתה לו תעודת כשרות תקפה.

עוד נטען בתביעה, כי התובעת מצאה עצמה בפני שוקת שבורה ובקריסה כלכלית, והיצרנית היפנית NIPPI החליטה על סגירת פס הייצור הכשר, ובעקבות כך נאלצה התובעת לסגור את מפעלה הרווחי ולפטר את עובדיה. כך, נאמר בתביעה, ירד לטמיון מפעל החיים של בעלי התובעת (בן 94) וכל זאת בשל החלטת הרבנות הראשית, שניתנה לפי קביעת בית המשפט הגבוה לצדק בחוסר סמכות.

לדברי התובעת, במצב דברים זה, משאין כל ספק באחריות הרבנות הראשית לנזקיה, אין לה ולא יכולה להיות לה כל הגנה שהיא, וכל שנותר הוא לדון בנזקיה האדירים. התובעת צירפה לתביעתה תחשיב של דן אילון, רואה החשבון שלה, על הפסדיה הישירים כפועל יוצא מהחלטת הרבנות הראשית, ולפיו נגרמו לה הפסדים בסך 7.14 מיליון שקלים לשנים 2013-2016. לדברי החברה, לצורכי אגרה בלבד החליטה להעמיד את סכום תביעתה על הסך של 5.5 מיליון שקל.

תגובת הרבנות הראשית: “העובדות המפורטות בכתב התביעה רצופות אי דיוקים ואינן משקפות את התמונה העובדתית הנכונה. תגובתה ועמדתה של הרבנות הראשית תוגש לבית המשפט במסגרת ההליך המשפטי ולא באמצעות התקשורת”.

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*