בבית משפט השלום בירושלים נדונה תביעתה של פלונית (התובעת), אשר יוצגה על ידי עו”ד עדנה אוריון כנגד מסעדה בירושלים (הנתבעת 1) וכנגד מגדל חברה לביטוח (הנתבעת 2), אשר יוצגו על ידי עו”ד יריב מדר, כנגד קבלן שהתקין את תקרת המסעדה (צד ג’) אשר יוצגה על ידי עו”ד לימור הוכפלד-מורד וכנגד מנורה מבטחים (צד ד’) אשר יוצגה על ידי עו”ד מיטב ואז. פסק הדין (ת”א 42166-11-16) ניתן בספטמבר 2021, מפי השופט מוחמד חאג’ יחיא.
בפני בית המשפט הונחה תביעה לפיצוי התובעת בגין נזק גוף אשר נגרם לה, עת סעדה אצל הנתבעת 1 (להלן: המסעדה).
על פי הנטען בכתב התביעה, האירוע התרחש ב-2013, כאשר התובעת סעדה במסעדה, ולפתע, במהלך הארוחה, קרסה תקרת המסעדה ופגעה בה. כתוצאה מכך, נפגעה התובעת בגבה, בצווארה ובכתפיה.
התביעה הוגשה כנגד המסעדה ומבטחתה חברת מגדל, בטענה ולפיה האירוע נגרם בשל רשלנותה. המסעדה הגישה הודעה כנגד צד ג’ – הקבלן שהתקין את התקרה (להלן: הקבלן), וזה הגיש הודעה לצד ד’ – חברת הביטוח שביטחה אותו (מנורה).
לטענת המסעדה, החלק שנפל הוא חלק מהתקרה האקוסטית והוא נפל ליד התובעת ולא עליה. מדובר באירוע פתאומי, אותו לא ניתן היה לצפות. עוד טענה המסעדה, כי ככל שתיקבע חבות, הרי שיש להטיל אותה על הקבלן. מנגד טען הקבלן, כי אמנם ביצע עבודות עבור המסעדה, אך לאחר שאלו הושלמו, ביצעה המסעדה שינויים מהותיים ללא ידיעתו. אולם, אם תתקבל ההודעה כנגדו, עתר הקבלן לחייב את מנורה לשפותו בכל חיוביו.
מנורה דחתה את טענות הקבלן והוסיפה כי לקבלן הוצאה פוליסת ביטוח לעבודות קבלניות, שנועדה לצורך ביטוח עבודות אשר בוצעו על ידו. לפי תנאי הפוליסה, הביטוח יסתיים מיידית לגבי כל הפרויקט או חלקים ממנו אשר יימסרו למזמין הפרויקט, או שיתחיל השימוש בהם, או שהושלמה בהם העבודה, לפי המוקדם מבניהם, אף אם היו מועדים אלה קודמים לתאריך הנקוב ברשימה כמועד תום תקופת הביטוח. האירוע התרחש מספר חודשים לאחר סיום העבודות ולכן במועד התרחשותו לא היה כיסוי ביטוחי.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט כי דין התביעה וההודעה לקבלן להתקבל.
תחילה, ציין בית המשפט, כי בנסיבות העניין, חל הכלל הראייתי שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין, המעביר את נטל הראיה לכתפיהם של בעל המסעדה והקבלן להוכיח שלא התרשלו, אולם הם לא הרימו נטל זה. מן העדויות עלה, כי קיים חוזה התקשרות חתום ביניהם לשם ביצוע העבודות במסעדה. חרף זאת, אף אחד מהם לא צירף את החוזה כדי להתחקות אחר גבולות האחריות של הקבלן לפי תנאי החוזה.
בנוסף, המסעדה והקבלן לא הציגו תוכניות עבודה, תוכנית אדריכלית, תוכנית קונסטרוקציה וכן אישור הנדסי של מהנדס, מפקח עבודה או בעל מקצוע, המאשר את תקינות התקרה או תקינות האביזרים. למעשה, מן הראיות שהביאו המסעדה והקבלן, לא ניתן היה לקבוע מה גרם לנפילה.
בהתאם לזאת, ובהינתן העובדה לפיה אירוע נפילת התקרה התרחש בתוך המסעדה ולכן חב בעליה בחובת זהירות כלפי אורחי המסעדה, ובהינתן העובדה לפיה הקבלן הוא זה שהתקין את התקרה מספר חודשים לפני האירוע ואף הוא חב חובת זהירות כלפי השוהים תחת המוצר שבנה, הרי משלא הוכח על ידי מי מהם מה היא סיבת הנפילה, הרי ששניהם חבים יחד ולחוד.
באשר להודעה לצד רביעי, ציין בית המשפט כי מדובר בפוליסה “הצהרתית”. קרי, הביטוח הוא לפי תקופה מוגדרת והיא מופעלת כאשר מצהיר המבוטח על פרויקט מסוים, ומכסה את הנזק שקורה במסגרת ביצוע העבודות באותו פרויקט. כלומר, שעה שהמבוטח מסיים ומוסר את העבודות למזמין, הוא מעדכן את המבטחת, והביטוח עבור הפרויקט הספציפי מסתיים, אך היא ממשיכה להיות בתוקף ביחס לפרויקטים פעילים נוספים, ככל שקיימים.
בית המשפט קבע, כי הואיל והאירוע התרחש כחצי שנה לאחר תום תקופת העבודות על פי הפוליסה וממילא לאחר תום תוקפה, הרי שאין כיסוי ביטוחי לאירוע שהתרחש. כמו כן, לא היה מדובר בסייג ששולל או מסייג כיסוי ביטוחי, אלא הפוליסה הפסיקה לחול על האירוע מאחר שהסתיימו העבודות בו. בנוסף, הקבלן לא הוכיח כי הפוליסה חלה גם על אירועים לאחר תום תוקף הביטוח.
עוד הוסיף בית המשפט, כי נציגת מנורה הסבירה, שלשם כיסוי נזקים שנגרמים לצדדים שלישיים עקב עבודות לאחר תום הביטוח האמור, יש לרכוש ביטוח שנקרא “חבות המוצר”, ביטוח זה הוא “פוליסה בפני עצמה” וגובה ההשתתפות העצמית בו הוא גבוה וכך גם העלות של הפרמיה, ולא הוכח כי הקבלן רכש ביטוח מעין זה.
סוף דבר, בית המשפט קיבל את התביעה ואת ההודעה לצד השלישי וחייב את המסעדה ואת הקבלן לפצות את התובעת (האורחת במסעדה שנפגעה) בסך 38 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד.
עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
הכותב הינו מייסד ושותף במשרד ג’ון גבע-הדר עורכי דין ומגשרים.
Leave a Reply