החמור והגמל מיקב בר מאור / מאת יונתן לבני

עיתון הארץ מצא לנכון בזמן האחרון להרבות לעסוק במצב הגרוע לכאורה של יקבים לא כשרים בישראל. במדור גלריה של העיתון בערב פסח הופיע מאמר על “חצי הכוס הריקה” – שנכתב על ידי רותם מימון, על המציאות שבה הכשרות הפכה למנגנון שליטה דרקוני ביקבים ישראליים. במאמר מערכת שנכתב בעיתון זה לפני מספר ימים נכתב שהפגיעה ביקבים שאינם כשרים היא פגיעה בתרבות הישראלית החילונית.

אני דווקא סבור, שרבים מאזרחי ישראל החילוניים, ואפילו לא מעט דתיים, המקפידים בדרך כלל על כשרות, ובעיקר אלה המבינים ואוהבים יינות ישראלים איכותיים, כמו למשל יינותיו של יקב סוסון ים, או יקב בר מאור, אינם מתחשבים בכשרות ביין המיוצר בישראל, אלא רק באיכותו המרתקת של היין הישראלי.

בכלל, יין ישראלי אינו מוצר ותיק כמו ברוב ארצות העולם, ולפיכך עוד יותר מעניין לראות כיצד הצליחו היינות בארץ להגיע לאיכויות מרתקות בהשוואה אפילו ליינות מארצות ידועות בייצור יינות.

יקב בר מאור הוא אכן יקב איכותי ביותר, הנמצא קרוב מאוד ליקב מרגלית, באותו אזור תעשייתי,  בגבעת עדה ליד בנימינה. בעליו, רמי בר מאור, הוא יצרן יין יוצא דופן. בר מאור הוא במקורו אדריכל,  שעבד במקצוע ואז החליט שנמאס לו לעסוק בענף הבנייה, והוא פתח יקב. בתחילה בבקעת הנדיב, ליד הכרמל. הוא גם ממשפחה יוצאת דופן – אביו ניצול שואה ממוצא צ’כי, ואימו היא פליטה פלסטינית, שחזרה בגיל צעיר מביירות לביתה שבחיפה.

את בר מאור פגשתי פעמים רבות בטעימות יין ובאירועי יין, בהם למדתי להכיר יינן יוצא דופן, גם ביינותיו וגם בשמות שהוא מעניק ליצירותיו היינניות, כפי שאסביר בהמשך. הוא עשה לימוד קצר ביקב מרגלית – עוד יקב מצטיין ופופולרי בענף היין, שגם אינו כשר, אך את רוב “לימודי היין” הוא למד בכוחות עצמו, והצלחתו וטעמיו הם אכן מצוינים לטעמי. הוא מייצר כ-50 אלף בקבוקים בשנה.

החל משנת 2016 בר מאור החליט להתמקד רק בבקעת הנדיב ברכס הכרמל, ומאז כל הענבים הם רק משם וכולם על אדמת גיר רוויה בגיר חופשי, אשר משמש כמרסן טבעי לצימוח ומשמר רעננות וחומצה יחודית. היום היקב מייצר גם מותגים פרטיים עבור מסעדות שעימן בר מאור עובד שנים רבות, כמו אורי בורי מעכו, הלנה בנמל קסריה, יינא, ולא מעט נוספות.

חשוב לציין, כי היינות הלבנים של היקב רבים ולטעמי אכן מצטיינים בטעמם. יש לו גם הרבה בקבוקי מגנום, המוסיפים טעמים יחודיים ליינות.

להלן היינות שטעמתי:

שרדונה רנדזינה 2024 – יין יבש עם טעמים נהדרים של לימונית ותפוח ירוק. שרדונה מורכב וטעים שלא שהה בחבית, מענבים שהגיעו מגבעת הנדיב ומנחל תנינים. השרדונה גדל על קרקע רנדזינה, סוג של קרקע חרסיתית שנוצרת מסלעי גיר רכים, כמו קירטון, ואולי בשל כך הוא אכן מרגיש יבש וטעים. מאוד מומלץ לאוהבי שרדונה מצוין!

130 שקל

שנין בלאן רנדזינה 2024 – כידוע לקוראי, אני חסיד (לא שוטה, אלא שותה) של זן השנין בלאן, ואני בעל תואר אבירות של מומחה לשנין בצרפת, ומסיבה זו אני מקפיד לשתות ולבקר את הזן. היין שהה ששה חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. שוב, יין יבש שברור בעת שתייתו שאתה שותה את זן השנין בלאן. כרגיל בזן, טעמים מורכבים של אפרסק לבן ותפוח ירוק. עדינות נעימה אך ברורה בפה, וסיומת נעימה ומתמשכת. שנין מובחר ביותר ומאוד מומלץ.

140 שקל. לא זול ליין לבן.

ריזלינג חמור 2021 – ללא ספק שם מוזר ליין. ההסבר שקיבלתי מבר מאור, הוא הסבר משעשע: “לגדל ריזלינג בישראל צריך להיות חמור, וקצת להמתין לו כמו למשיח (שיגיע על פי המדרש דרבי אליעזר – רכוב על חמור), והוא מוסיף: “עקרונית, ברור לנו שריזלינג במדינה כמו ישראל, זה כמו לגדל חמור, וקצת צריך תמיכה כמו ממשיח. עקרונית ברור לנו, שריזלינג במדינה חמה לא מסתדר, וזה כמו חמור שהוא עקשן”.

כדי לעשותו מינרלי ומהודק, הוא בוקבק אחרי שנה וחצי של שהייה במיכלי נירוסטה, עד שהפך להיות מספיק מורכב כדי להיכנס לבקבוק, להמשך התיישנות בתסיסה קרה. ענבי הריזלינג הגיעו משלושה כרמים: ראש העין – שם קשה לגדל ריזלינג מוצלח בגלל החום והלחות; בקעת הנדיב וקדיתא, מהם מגיעים הטובים שבחבורת הריזלינגים. את העידוד להכנת הריזלינג קיבל בר מאור מנחום מזרחי, מבית יין בחיפה. נחום הוא פנסיונר שפרש מהצבא והקים בר קטן לאוכל ויינות ישראלים ויש לו סוג של שותפות עם בר מאור. יין פשוט ונעים לשתייה.

135 שקל.

גמל 2021 – הגמל נעשה אף הוא מאותם ענבים, אבל בתסיסה עשירה יותר, כדי לשמור על ארומטיות מרובה, וכך נוצר יין יותר נגיש, אך פחות “ריזלינגי”. “עשיתי יין Easy going”, הוא מסביר לי, “פחות זמן בבקבוק אחרי ההשריה במיכלים, אך יין הרבה יותר לשתייה”. הענבים כולם מכרם קדיתא, ואגב, הם נבצרו באותו יום והופרדו לעשייה נפרדת של שני סוגי היינות. גם זה יין ארומטי מאוד ונעים לשתייה, אם כי הוא פחות “חמורי” מקודמו – דהיינו, פחות ריזלינג אופייני. הוא נרכש כמעט כולו, ולא נשארו ממנו בקבוקים רבים. אבל מאוד מענין.

135 שקל למרות ההבדל.

מוסקט אלכסנדרה רנדזינה 2024  – יין מוסקט הוא אחד מסוגי היין העתיקים והארומטיים בעולם. בדרך כלל הוא מתוק אך היין זה אינו מתוק, אלא רק מרגיש כאילו יש בו מעט מתיקות. הוא בכלל יין נדיר בארץ. יין מאוד הדרי בטעמיו. ריחות נעימים גם של ורדים. טעמי תבלינים ים תיכוניים, ומינרליות מאוד טעימה.

126 שקל

קריניאן רנדזינה 2020 – אני גם חסיד של זן הקריניאן, שהוא אחד הזנים הים תיכוניים הוותיקים והמרתקים בארץ. בשנים האחרונות הוא נהייה מאוד פופולרי אצלנו. יין ששהה 12 חודשים בחביות. יין בעל חומציות גבוהה יחסית, ובעל טאנינים נעימים בשתייה המתאימים לקיץ דווקא מיין אדום. בפה גם אינך מרגיש שהיין אלכוהולי. סיומת בשלה ואפילו מעט חריפה בצורה נעימה. מאוד מומלץ.

135 שקל

הנדיב תמוז 2021 – עוד יין מענבי קריניאן משנה שונה. יין מורכב יותר לטעמי מזה של השנה הקודמת. שוב חמיצות נעימה בפה, שעדיין מאוד נעים בשתייה ועוד יותר מענין כשמשווים אותו לאותו זן מהשנה הקודמת. יין פירותי ומתובלן וסיומת נעימה מאוד. בהחלט ממליץ על שניהם, כדי להשוות איך אותו זן משתנה משנה לשנה. הוא גם זכה ל-91 נקודות, דהיינו יין בעל איכות גבוהה מאוד, מג’ימס סאקלינג, אחד ממבקרי היין המשפיעים ביותר בעולם היין. אכן גם כן מומלץ ביותר.

מציאה – 120 שקל.