יונתן לבני

אחרי חמש סנוניות אדומות שנמזגו זו לצד זו, אני סבור כי הבחירה העקשנית והמרתקת בזן האוזלטה מספרת את סיפורו של היקב לא פחות מכל אלמנט אחר. בסופו של דבר, יין גדול אינו יין שטעמו זהה בכל שנה – להפך: לפעמים העניין האמיתי מתחיל דווקא כשהבקבוק הבא מצליח להפתיע אותך לחלוטין

זהר לא בחר במסלול הקלאסי של יינן או מבקר יין. הוא מצא את מקומו באזור שביניהם, כאדם שיודע לקחת יין טוב ולהביא אותו אל האנשים. מבחינתו, יין הוא דרך לחבר בין אנשים, מקומות, זיכרונות ותרבות. ב”רזי הכרם” בבית חירות הוא מבקש למעשה לבנות קהילה והפעם הוא מארח את יקב מוניץ מכפר ידידיה

עובדיה הוא עדיין בתחילת הדרך. זה איננו חיסרון שיש להסתיר, אלא הדבר המעניין ביותר בו כעת. הוא אינו מציג מסורת בת דורות, אלא מסע נהדר בטעמיו. האינסטינקט של היינן והשף כבר ניכר: לבחור חומר גלם, לתת לו כיוון – ולדעת מתי להניח לו לדבר

התפיסה של חיים גן ביינות לוויתן ברורה: יין ישראלי וים־תיכוני, מדויק אך לא מתאמץ, רענן, נגיש ובעיקר מהנה לשתייה. פחות כוח, משקל ואלכוהול ועם זאת איזון, חמיצות ויכולת ללוות אוכל וחברה. אלה יינות המבקשים להשתלב בחיים ולא להשתלט עליהם

יבואן טוב אינו רק סוחר המעביר ארגזים ממדינה למדינה. במיטבו הוא גם אוצר: אדם הבוחר עבורנו, מתוך עולם כמעט אינסופי, ומציג לנו את מה שלדעתו ראוי להיכרות. רגעים הוא עדיין מיזם צעיר, אבל כבר עכשיו ניכר שלשלושת מייסדיו יש טעם משלהם — ובעולם היין, טעם אישי הוא התחלה מצוינת

לפי נתונים של הארגון הבינלאומי לגפן וליין, הייתה בעולם ירידה של 2.7% בצריכת היין העולמית. אין ספק שהבריאות היא סיבה חשובה, אבל כנראה לא מדובר רק בבריאות, וניכרים גם עקבותיו של שינוי תרבותי-דורי. בישראל אין טענה בדבר ירידה בצריכה, אך צריכת היין פה נמוכה מלכתחילה. לכבוד החג הייננים מייחלים לעלייה בצריכה

בנימוקים לפרס צוין: לאורך עשרות שנים שילב עשייה משפטית, ציבורית וחברתית ענפה, תוך מחויבות עמוקה למדינת ישראל, לחברה הישראלית ולחיזוק הקשר בין הקהילה היהודית בארץ ובעולם. בין שאר מפעלותיו, עו”ד לבני כותב לנו על יקבים ויין בעיתון E-food

אני סברתי שאני מכיר את יינות ספרד, אבל בערב הזה במעדת הדסון הבנתי שעולם היין הספרדי הוא הרבה יותר רבגוני ועשיר – יותר מכפי שהכרתי עד כה. היידו הגדיר את ספרד כארץ הענבים המרתקת בעולם, שיש בה את הכי הרבה כרמים מהוותיקים שיש בנמצא

לפני מספר חודשים כתבתי על ערב יינות לבנים, שנערך בכפר סבא, על ידי ג’ון או ג’ניה ניישטאט, עובד הייטק, שהוא דמות מוכרת, אהובה ומוערכת, אפילו נערצת מאוד בקהילת חובבי היין בישראל. הוא מפעיל מביתו מערך ייחודי של יבוא אישי, הפצה וסדנאות יין קהילתיות, כאשר ההתמחות המובהקת והתשוקה הגדולה שלו, היא יינות לבנים גרמניים, ובפרט ריזלינג, מאזורי היין הנחשבים בגרמניה כמו המוזל, פאלץ וריין – הסן. הוא גם גדול יבואני השמפניה בארץ, עם הקטלוג בעל כמות היצרנים של השמפניה הגדול בארץ. בתקופה שבה השוק הישראלי התרכז בעיקר ביינות אדומים כבדים או בלבנים קלאסיים, כמו שרדונה וסוביניון בלאן, ניישטאט היה מהדמויות המרכזיות