Chez Lilo – בר יין כהלכתו גם מחוץ למרכז תל אביב / מאת יונתן לבני

הבר ממוקם בצומת הפיל, הרחק ממוקדי הבילוי הצפופים והמוכרים, אבל מספק תחושה של אנשים שמארחים באמת. עיקר העניין עבורי היה מבחר היינות הגדול: כ-70-80 סוגי יינות, רובם יינות ישראלים מצוינים, ולצידם גם יינות מצרפת, מאיטליה ומאזורים נוספים בעולם. יש גם מבחר של ורמוטים, יינות שרי, ביטרים ויינות מבעבעים

המנהלת רותם מאיו. צילום: יונתן לבני
יונתן לבני

כמו בכל שבוע רציתי לבקר ביקב בארץ כדי להכין את הכתבה השבועית שלי ל-E-food. אלא שכל היקבים אליהם פניתי התנצלו והסבירו כי אינם יכולים להקדיש לי את תשומת הלב הראויה. השבוע החל הבציר של הענבים להכנת היין, ומכיוון שפועלים רבים היו מגיעים מהשטחים, והם אינם רשאים להיכנס ארצה, כל הבציר נעשה בידי מתנדבים. בלית ברירה החלטתי הפעם לבקר במספר ברים שאינם מסתפקים בהגשת אוכל ומשקאות חריפים, אלא גם מציעים מבחר רציני של יינות, דבר שעדיין אינו אופייני לכל הברים בארץ. אז לא כל הברים מצליחים להיות באמת תל־אביביים מבלי לשבת במרכז תל אביב. הבר Chez Lilo, בר שנפתח לפני שנתיים, מצליח לעשות בדיוק את זה.

הבר נמצא בצומת הפיל, בבניין עגול ברחוב בני אפרים 280. הוא נמצא הרחק מאזורי הבילוי הצפופים והמוכרים של מרכז העיר, ובכל זאת, בערב שבו ביקרנו בו, המקום היה מלא בקהל מגוון מאוד: צעירים רבים, לצד מבוגרים יותר באותו חלל, באווירה משוחררת ונעימה. וזה אולי הדבר המעניין ביותר במקום – היכולת ליצור מוקד בילוי אמיתי דווקא מחוץ למסלול הרגיל. הצוות צעיר, אדיב ומנומס באופן בולט. לא עוד שירות תל־אביבי אדיש או כזה שמתאמץ להיות קול, אלא אנשים שמארחים באמת.

היינות של Chez Lilo. צילום: יונתן לבני

מנהלת המקום, רותם מאיו, היא דוגמה מצוינת לכך. היא צעירה בת 23 בלבד, שרק לאחרונה השתחררה מהצבא, וכבר ממלאת תפקיד ניהולי בכיר. הנוכחות שלה נעימה ובטוחה, אך בעיקר בולטת רמת הנימוס והיחס שלה לאורחים. העובדה שהגיעה בגיל צעיר כל כך לעמדה הזאת אומרת לא מעט עליה – וגם על המקום עצמו. המטבח, לעומת זאת, עדיין לא התנשא לרמה של שאר החוויה. השף החדש והצעיר, שהתמנה לתפקיד לפני זמן קצר, הוא יהב אבני, שעבד במטבחים שונים ולאחרונה במסעדה בשם Bo’u הנמצאת במלון The George, סמוך למתחם שרונה ותחנת רכבת השלום, השייכת לתומר גל, לשעבר השף של ג’ורג’ וג’ון, הנחשבת לאחת המסעדות הטובות בתל אביב-יפו.

עיקר העניין עבורי היה מבחר היינות הגדול: כ-70-80 סוגים של יינות. רובם יינות ישראלים מצוינים, ובהם יינות של פלדשטיין, פלטר, קסטל, קלו דה גת, ננה, יעקב אוריה, מצפה רמון ואחרים. לצידם מוצעים גם יינות מצרפת, מאיטליה ומאזורים נוספים בעולם. יש גם מבחר של ורמוטים, יינות שרי, ביטרים ויינות מבעבעים.

אחד הדברים החשובים של הבר, הוא האפשרות להזמין כוס יין אחת מתוך מבחר של כ-17 יינות מהארץ ומחו”ל. המחירים סבירים מאוד ונעים בין 40-50 שקלים לכוס. הבקבוקים השלמים מתחילים במחיר סביב 250 שקלים ומעלה. יש גם קוקטיילים רבים: וודקה, ג’ין, טקילה ורום., לצד יינות מחו”ל, והמבחר מאפשר לטעום, להשוות ולשתות, בלי להיכנס מיד להוצאה גדולה על בקבוק שלם. בכל שבוע בוחר הצוות יין אחד הנמכר בדרך כלל רק בבקבוק, חולצים ממנו את הפקק, ומאפשרים לשתות אותו בכוס, כמו את היינות הרגילים ששותים בכוס, וזאת על מנת שהקהל בבר יטעם גם סוגים של יינות אחרים שאינם בתפריט של יינות מהם יש רק כוס אחת בלבד.

בימים ראשון עד חמישי יש כאן גם Happy hour, בין השעות 18:00 עד 19:30, ואז חוץ מהיינות שלא נמזגים רק לכוס, ניתן לקבל הנחה של 25% על כל היינות. ועוד דבר שלטעמי חשוב במיוחד – המוזיקה. זו אינה מוזיקה רועשת המאפיינת, לצערי, ברים ומסעדות רבים כל כך בארץ. המוזיקה כאן נעימה ועדינה ובעיקר מאפשרת לנהל שיחה, בין ליד הבר והן סביב השולחנות.

ומה באשר לאוכל? אומר זאת כך: כמו במסעדות וברים רבים יש מנות מוצלחות יותר ויש מוצלחות פחות. לא הכל היה טעים באותה מידה. הבטיחו לי כי יהב אבני, שהוא שף מוכשר ומבטיח, עומד לשנות באופן משמעותי את אופיו של התפריט. פתחנו, כמובן בלחם מחמצת עם שמן זית, וחומץ בלסמי, שעלה הרבה מעבר למקובל אפילו בימים אלה (31 שקל). המשכנו עם קרפצ’יו פילה בקר עם שמן זית, חומץ בלסמי ופרמזן (64 שקל) שהיה מצוין. אחריו הגיעו ארנצ’יני אורגנו, על רוטב כרישה (54 שקל), שהיו בסדר. אכלנו גם קריספי ארטישוק מקומח ומטוגן, עם עשבי תיבול (52 שקל), שלמרבה הצער לא הזכיר לי בכלל שמדובר בארטישוק. למנה עיקרית הזמנו שיפוד בקר, שהוגש לצד פולנטת תירס (89 שקל). המנה המחישה היטב את חוסר האחידות במטבח: הפולנטה הייתה טעימה מאוד, עם טעם ברור ומוצלח של תירס ואילו הבשר עצמו היה סתמי למדי ולא סיפק סיבה מיוחדת לזכור את המנה.

קריספי ארטישוק. צילום: יונתן לבני

יש, עם זאת, סיבה טובה להיות אופטימיים. השף אבני, סיפר לי, כי בכוונתו לשנות את התפריט בצורה משמעותית. הוא אף הזמין אותנו לחזור לאחר השינוי. נחזור בהחלט, משום שהמקום עצמו ראוי למטבח אחיד ומדויק יותר. מי שאינו רוצה להמתין לתפריט החדש, יכול להגיע כבר עכשיו בזכות היין, השירות והאווירה הנעימה במקום. גם מי שמעדיף משקאות חריפים, ימצא כאן כאמור, מבחר נאה, כולל ג׳ין ומשקאות נוספים, במחירים סבירים בהחלט.

לסיכום: Chez Lilo עדיין אינו מקום שמגיעים אליו במיוחד בזכות המטבח, לפחות לא בינתיים. אבל בהחלט כדאי להכיר אותו, בזכות השילוב בין קהל מגוון, שירות יוצא מן הכלל, אווירה מוצלחת ותפריט יין מצוין. ובעיר שבה נדמה לפעמים שכל בילוי טוב מוכרח להתרכז במרכז העיר תל אביב, Chez Lilo מוכיח שאפשר לבנות מקום חי, צעיר ומלא אופי גם הרחק מהמרכז. אם השף החדש יקיים את הבטחתו וישדרג את המטבח לרמתם של היין והשירות, תהיה סיבה מצוינת לחזור למקום.


Chez Lilo

רח’ בני אפרים 280, תל אביב

טלפון: 077-9386130

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*