לחם חוק

המאבטח טען כי האירוע מתועד ומצולם במצלמות האבטחה של הסניף, אך כנראה טעה בזיהוי. בתביעה נטען כי עובד הסניף ביזה את התובעת וייחס לה מעשים והתנהגות מבזים ומשפילים שבוצעו על ידי אישה אחרת, וכי האשמת התובעת בהאשמות שווא אל מול קהל אנשים מהווה פרסום לשון הרע

לטענת המבקש, הנתבעות הקטינו את תכולת המוצרים ב-20% ללא כל שינוי אפקטיבי על גבי האריזה, באופן בו ציבור הצרכנים סבר בהטעייתו כי המוצרים עם התכולה המוקטנת הם המוצרים עם התכולה הרגילה אותם היה רגיל לרכוש ואשר משווקים במקביל לתכולת ה-200 גרם

לטענתה, במסגרת המכרז נכלל סעיף הקובע כי תוקף המכרז מוגבל לתקופה של 120 יום כשלאחר תקופהזו פג תוקפן של ההצעות, ומכאן שההצעות שהוגשו למכרז פקעו בחלוף 120 יום, ומשכך כאשר החלטת הזכייה/או אי הזכייה בעניינה פורסמה רק בחלוף כ-180 ימים, דינה של ההחלטה ודינו של המכרז כולו – בטלות

לטענת המבקש, בכיתוב “אמצעים ביולוגיים טבעיים” על מוצרי הביו-תות טמון מסר שגוי ומטעה לפיו אמצעי ההדברה בהם עושה שימוש המגדל הם אמצעים ביולוגיים בלבד שאינם כוללים אמצעי הדברה כימיים רגילים. לדבריו, מתברר כי לפחות 20% מאמצעי ההדברה בהם נעשה שימוש הם כימיים. תגובת החברה: ביו-בי שדה אליהו היא מהחברות המובילות בעולם בתחום ההדברה המשולבת ופועלת לספק לחקלאים מוצרים ביולוגיים ידידותיים

חברת ע.כ. שיבולת דגן (1994) מפעילה כ-18 שנים מכון תערובת בקיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל ולטענתה כלל לא מדובר במפגע ריח אלא בריח טבעי של פעילות חקלאית המאפיינת את האזור

לטענת המבקש, עם המעבר של החברה להפקת מים מינרליים ממקור חדש לפני כחודש, לא עוד מי מעיין ובשיטה חדשה של קידוח באדמה בעומק של 280 מטר, שהביא עמו לשינוי מהותי בהרכב המינרלי של המים המינרליים אותם מפיקה מי עדן, כולל שינויים לרעה, שומה היה על מי עדן ליידע את ציבור לקוחותיה באמצעות פרסום מידע מלא, ברור ומובלט על אריזות הבקבוקים

בכתב התביעה נטען, כי הנתבע מסר בתגובתו שהועברה לערוץ 11, כי “המסעדה כשרה על פי ההלכה המוסלמית… כלב נחשב לחיה טמאה שחל איסור לבוא איתה במגע פיזי… הכנסת כלב למקום שבו מגישים אוכל לבני אדם נחשבת להפרה של ההלכה… אני מביע צער על עוגמת הנפש”

לטענת העובדת, היא הואשמה על לא עוול בכפה על ידי קב”ט הסניף בסיוע לגניבה בכך שסייעה לבן זוגה “להעלים” ששה בקבוקי יין. לטענתה, למרות שהכחישה כל קשר לאשמה, היא פוטרה בבושת פנים ולא ניתנה לה הזדמנות שנייה כפי שניתנה לעובדים אחרים. תביעתה מוגשת לצורך מימוש מלוא זכויותיה הסוציאליות

משרד הבריאות, נטען בתביעה, פסל את כניסת המטען ארצה עקב אי קירור המטען באופן שוטף לאורך המסע הימי. הנתבעות הן חברת ביטוח פולנית, שביטחה אנייה בה הובל המטען וכן את בעלי האנייה ואת חברת השילוח

החברה מספקת ארוחות לעשרות בתי ספר וגנים באזור הצפון. לטענת התובעת, חרף פניותיה הרבות התנהלה מגדל בעצלתיים, ולמרות הזמן הרב שחלף לא סיפקה מענה מהיר ומידי ואף לא שילמה מקדמה על חשבון הנזק ובכך אף החמירה את נזקיה