מערכת מבוססת AI וצילומי לוויין ממפה את החקלאות בישראל: יותר אבוקדו וגפנים, פחות הדרים ומטעים נשירים

הממצאים עד כה עולה: שטחי האבוקדו גדלו ב-56% והגפנים ב-22%, בעוד שטחי ההדרים הצטמצמו ב-14%. היקף שטחי הגידול בישראל נותר יציב יחסית ועומד על כ- 4.4 מיליון דונם. כ- 160 אלף דונם לא עובדו במשך שלוש שנים רצופות לפחות.

הפרויקט מציב את ישראל בחזית הטכנולוגיה העולמית בתחום המיפוי החקלאי באמצעות בינה מלאכותית. המערכת תספק תמונת מצב עדכנית של החקלאות בישראל ותשמש כלי לתכנון מדיניות, לקבלת החלטות ולגיבוש אסטרטגיה לאומית לביטחון המזון.

איך נראית החקלאות הישראלית של היום, ואיך היא השתנתה בשנים האחרונות? ניתוח רב-שנתי חדש שערכה החטיבה לאסטרטגיה במשרד החקלאות, על בסיס נתוני החקלאות בישראל בשנים 2018–2025, מציג תמונה רחבה של השינויים שחלו בחקלאות הישראלית. הניתוח מתאפשר לראשונה הודות למערכת פורצת דרך, המציגה את תמונת החקלאות המשתנה באמצעות מיפוי המבוסס על בינה מלאכותית.

התמונה שעולה מהנתונים ברורה: השטח החקלאי בישראל לא השתנה באופן משמעותי, אבל מה שמגדלים עליו השתנה משמעותית. בתוך כ-4.3 עד 4.4 מיליון דונם של שטחי גידול, ברוטו ולרבות מחזורי גידול, החקלאות הישראלית מתאימה את עצמה לאורך השנים לשינויים בביקוש ובמחירי השוק, לתנאי האקלים, לזמינות הקרקע והמים ולשינויים בכדאיות הכלכלית של גידולים שונים.

יותר אבוקדו וגפנים, פחות הדרים ומטעים נשירים: אחד השינויים הבולטים ביותר נרשם בענף הפירות הסובטרופיים, ששטחיו גדלו בכ- 40% ועומדים כיום על כ- 268 אלף דונם. שטחי האבוקדו, למשל, התרחבו ב-56% – מ- 116 אלף דונם בשנת 2018 לכ- 181 אלף דונם אשתקד. גם שטחי הגפנים נמצאים במגמת התרחבות וגדלו ב- 22%, מכ- 96 אלף לכ- 118 אלף דונם. לצד זאת, נרשמה עלייה מתונה של 9% גם בשטחי התמרים, שהגיעו לכ- 86 אלף דונם.

מנגד, בגידולים אחרים נרשמה מגמת צמצום: שטחי המטעים הנשירים פחתו ב- 16%, שטחי ההדרים הצטמצמו ב- 14% ושטחי הזיתים פחתו ב- 7.4%. השינויים אינם אחידים בין הענפים ואזורי הארץ, ובחלק מהמקרים הם משקפים שילוב של גורמים, ובהם שינויי אקלים, זמינות מים, עלויות ייצור, ביקוש בשוק, מחירי התוצרת והיכולת להתחרות בתוצרת מיובאת.

גם בגידולי השדה: החקלאות מגיבה לשוק ולתשתיות: שטחי החימצה (חומוס) הצטמצמו ב- 77% בתקופה שנבחנה. הירידה החדה החלה בשנים 2019 – 2020, בין היתר על רקע התרחבות היבוא ומחיריה הנמוכים של התוצרת המיובאת.

במשרד החקלאות פועלים במקביל לחיזוק יכולתה של החקלאות המקומית להתמודד עם האתגר. במסגרת זו פרסמה לשכת המדענית הראשית במשרד, בראשות ד”ר מיכל לוי, קול קורא למחקרים בתחום החימצה, במטרה להגדיל את היבול, לשפר את עמידות הגידול למחלות, להפחית את עלויות הייצור ולפתח חלופה ישראלית איכותית ותחרותית ליבוא.

בגידולים אחרים, דווקא ההשקעה בתשתיות אפשרה התרחבות. שטחי התירס בנגב גדלו בכ-25 אלף דונם, בין היתר בזכות פיתוח תשתיות מים והרחבת השימוש במי קולחין מהשפד”ן, שאפשרו להגדיל את היקף השטח החקלאי שניתן לעבד באזור. ככל הנראה, התרחבות שטחי התירס גם פיצתה על ירידות שחלו בגידולי בעל למספוא בשנים שחונות.

כ- 160 אלף דונם לא עובדו במשך שלוש שנים רצופות: אחד הממצאים המשמעותיים העולים מהניתוח הרב-שנתי נוגע לקרקעות חקלאיות שאינן מנוצלות לאורך זמן. בזכות המערכת זוהו כ- 160 אלף דונם שבהם לא גודלו גידולים במשך שלוש שנים רצופות לפחות, מהם כ- 73 אלף דונם בנגב.

הממצא אינו מעיד כשלעצמו כי הקרקע אינה מתאימה לעיבוד, אך הוא מאפשר למשרד לראשונה למפות באופן שיטתי את התופעה ולבחון מדוע הקרקעות אינן מעובדות, מהם החסמים המעכבים את השימוש בהן ואילו צעדים ניתן לנקוט כדי להשיבן, ככל שניתן, למעגל הייצור החקלאי. הערכה ראשונית היא שהיקפו הבולט של השטח הלא-מעובד בנגב מתיישב עם קשיים אובייקטיביים המאפיינים חקלאות באזור צחיח, ובהם זמינות מים מוגבלת ותנאי קרקע וגידול שוליים יותר.

לראשונה: אפשר לראות את החקלאות משתנה לאורך זמן. היכולת לנתח את השינויים הללו בהיקף ארצי ולאורך שנים מתאפשרת באמצעות מערכת חדשנית ופורצת דרך, הממפה את תמונת החקלאות בישראל באמצעות צילומי לוויין ובינה מלאכותית בזמן אמת. את הפיתוח הובילו ארז אוסמן, מנהל אגף מדיניות כלכלית וסטטיסטיקה במשרד החקלאות וביטחון המזון יחד עם ד”ר עופר רוזנשטיין ממכון וולקני, פרופ’ טרין פז-כגן מאוניברסיטת בן-גוריון והדוקטורנט ליאור פיין. את אתר המערכת, הדשבורד והנגשת הנתונים לציבור פיתחו עומר בן אשר, מנהל תחום בכיר GIS במשרד, וצוותו.

המערכת היא פרי עבודה של שלוש שנים ונשענת על נתונים שסיפקה הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות (קנ”ט), ובהם עשרות אלפי חלקות ששימשו לאימון מודל הבינה המלאכותית, וכן על הדמיות לוויין וצילומי אוויר מהמרכז למיפוי ישראל (מפ”י).

בעוד שבעבר התבסס המיפוי על סקרי שטח שכיסו כ-60% מהשטחים בלבד, המערכת החדשה ממפה באופן אוטומטי כ- 200 אלף חלקות חקלאיות ברחבי הארץ, בתדירות גבוהה ובזמן אמת. היא מזהה למעלה מ-40 סוגי גידולים ועוקבת אחר שלבי הצימוח בזמן אמת.

מדובר בכלי משמעותי לתכנון מדיניות חקלאית: במקום להסתכל רק על היקף הקרקע החקלאית הכולל, ניתן לבחון מה מגדלים, היכן מגדלים, אילו גידולים מתרחבים ואילו מצטמצמים ומה קורה לקרקע לאורך זמן. כך ניתן לחזק את הייצור המקומי ולהיערך לשינויים הצפויים בשוק, באקלים ובמשק המים.

בענף תפוחי האדמה, למשל, ההיערכות למזרע האביב נעשית כאשר יבול מזרע הסתיו עדיין באדמה וטרם נאסף. זיהוי מוקדם של היקפי מזרע הסתיו מייצר תמונת שוק ברורה ומפחית את אי-הוודאות, וכך תומך בקבלת החלטות עצמאית ומושכלת בשטח, במניעת מחסור ובשמירה על יציבות האספקה והמחירים.

הפרויקט מציב את ישראל בחזית העולמית של מיפוי חקלאי מבוסס בינה מלאכותית ומייצר לראשונה תשתית נתונים מרחבית מקיפה, המשמשת גם בסיס למחקר חקלאי וסביבתי. המערכת הושקה בימים אלו, וכלל הנתונים הונגשו לציבור בפורטל “זיהוי גידולים בחישה מרחוק”, הכולל מפה אינטראקטיבית לצפייה בגידולים, דאשבורד לניתוח מגמות והסברים על הפרויקט ועל הטכנולוגיה שמאחוריו.