החלום ושברו – בעברית של היום / אבי בן חורין

במקור, מבואר המונח “החלום ושברו” כפתרונו של החלום, אך בשפה של היום המשמעות היא כפשוטה – התקווה והתרסקותה.

ה”המלצה” המרומזת בתוכנית חיסכון של ערוץ 12 שנשמעה מפי השף שאול בן אדרת בנוכחותו של מנחם הורוביץ, על אודות דוניס  – המסעדה הכשרה החדשה, שמתבססת על דגי ים טריים באווירה יוונית, הייתה יותר ממזמינה. תוסיפו לכך את הכתבה במגזין מסלול של ידיעות אחרונות, עם כל התשבחות, ואנחנו בדרך להנאה צרופה.

הזמנת מקום טלפונית היא לא בדיוק המשימה הקלילה ולכן נאלצנו להזמין און ליין. גם כאן לא הייתה דרך חלקה ובמיוחד כאשר המערכת הבהירה שצריך להציג תעודת מתחסן, למרות שיש החלטה מעודכנת של משרד הבריאות שאין בכך צורך. אין בעיה, התחסנו ואנחנו מתועדים ובלוטות הרוק כבר עובדות.

מעמד הכניסה לא היה משהו, אך נדלג היות שבאנו ליהנות מהאוכל. קיבלנו את התפריטים והסתבר שמדובר בשלוש אופציות לארוחה עסקית – הזולה ב-69 שקלים, השנייה ב-89 שקלים והיקרה ב-109 שקלים. כאמור, באנו ליהנות ולכן חיפשנו את המנות המומלצות של בן אדרת והעיתון. את ה”וואלק עראיס של אגריפס” שאמורה להיות פיתה על הגז ממולאת בתערובת דגים, פטרוזיליה, כוסברה, שום ופלפל חריף חצוף (כך במקור), זיהינו מיד בעסקית הזולה. את ההמלצה השנייה של שווארמה לוקוס לא מצאנו והתחליף לדעתנו היה בקציצות דגים עם מחית קארי צהוב (המילה קארי לבדה מעוררת אצלנו תיאבון באהבתנו הגדולה לאוכל ההודי), ג’ינגר, זוקיני, שום, כוסברה, אדממה, קרם תפוחי אדמה וחלב קוקוס.

המלצר (אם אפשר להגדיר את נציג המסעדה בתואר הזה) די הופתע מהבחירות שלנו, והתגובה הייתה: “אין לנו”. כשניסינו להבין מה בכל זאת יש, הסתבר שבעסקיות הזולות יש כנראה רק סלטים ואם רצונך בדגים, אזי עליך לבחור רק מהעסקית היקרה. למען הסר ספק, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו את ההוצאה הנדרשת, אבל הרי באנו בזכות ההמלצות, שיש להניח שהן “ספינות הדגל” של המקום.

כשהבחור לא ידע איך לעזור לנו, הוא שלח את הנציגה הבכירה יותר. כשהיא שמעה את בקשתנו, היא הבהירה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: “אני רק המלצרית ולא השף”. כשניסינו להבהיר שהיות שהיא מדברת עימנו, אזי מבחינתנו היא המסעדה – היא החליטה להשאירנו לחשוב והלכה.

האם דיברה עם השף? האם עדכנה את אחראי המשמרת / נציג הבעלים? אין לנו תשובה. מכיוון שנשארנו ישובים ללא מעש, הבנו שהחלום ליהנות – נגוז, ונאלץ למצוא אלטרנטיבה לחלום הצהריים שלנו. קמנו, ואף אחד לא התרגש. לא ניסו לשאול מדוע, לא ניסו לשכנע, כנראה שהפרסום הביא לקוחות רבים ולכן פחות זוג אחד – לא נורא.

על כך אפשר לומר – לא היו דגים (במקור: דברים) מעולם או בקיצור – להד”ם. חבל על חלום שנשבר.

תגובת עידן טאובר מנהל מסעדת דוניס:

טאובר: “אנחנו מתנצלים על החוויה שלכם. בדוניס אנו משתדלים לייצר חווית לקוח נעימה, טעימה וטובה ואנו מצטערים שזאת לא החוויה שקיבלתם. בגלל שאנחנו עובדים עם חומרי הגלם הטריים ביותר ועם דגה טרייה, יש פעמים שחסרות מנות המתבססות על דג מסוים. המלצר היה צריך לעדכן אתכם על כך מראש.

“אנו נלמד מהמקרה ונחדד את נהלי השירות בקרב צוות המסעדה. נשמח להזמינכם לחוויה מתקנת”.