מאת יונתן לבני, באדיבות “אכול ושאטו”
בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים של המאה הקודמת, כשמתי גולן ז”ל היה עורך העיתון הכלכלי גלובס, דיווחתי לעיתון מבתי המשפט בירושלים. באחד הימים מתי שאל אותי אם אני מבין ביין, ומוכן לכתוב בעיתון על אוכל ויין. אוכל הכרתי היטב, אבל ביין לא היה לי מושג. רצתי לחנות הספרים הקרובה וקניתי את ספרו של מיכאל בן-יוסף: ספר היין – הספר הראשון על יין שיצא לאור בשפה העברית בהוצאת כתר, ועד היום הוא ללא ספק הספר המקיף והיסודי ביותר שנכתב בארץ על יין.
כשסיימתי לקרוא את הספר באדיקות רבה – התחלתי להבין כי יין אינו סתם משקה עשוי מענבים, אלא הוא עולם ומלואו ועוד יותר מכך. אם אני חב למישהו בעולם היין את המשך דרכי כחובב יין מושבע, וככותב על המשקה הנהדר והרב גוני הזה – זה אכן למימי, כפי שמיכאל בן-יוסף מוכר לרבים.
מימי הוא איש יין שהגיע לגיל 91 במיטבו, צלול וזקוף וחד כתער. הוא שירת כטייס בחיל האוויר שנים רבות, ובין היתר הוביל את אחד ממטוסי ההרקולס במבצע אנטבה. במשך כ-40 שנה היה טייס ובהמשך טייס ראשי בחברת אל על. מימי בן-יוסף כתב והשתתף בחיבורם של ספרים נוספים על עולם היין, והוא עדיין כותב ביקורות ומאמרים על יין במגזינים בישראל ובעולם.
לפני שבוע התכנסנו, מספר חברים מתחום היין, כדי לחגוג יחדיו את יום הולדתו ה-91 של מימי. רן בירון, משווק רכיבים אלקטרוניים ואיש יין מובהק, שכותב הרבה בפייסבוק ובאתרי אינטרנט, יזם ארוחת צהרים במסעדת בסטה ברחוב השומר בשוק הכרמל. זו אחת המסעדות הטובות בעיר שיש לה תפריט יין גדול, בניהולו של איש היין אבירם כץ – מבעלי המסעדה.
יחד עם מימי ורן ישבו סביב השולחן הגדול אודליה בנאי – עיתונאית אוכל ויין, צלם היין איל גוטמן, גיטה ואריק לביא – המוציאים לאור של E-food – עיתון כלכלי בתחום האוכל והשתייה, ישראל פרקר – עיתונאי ובעל אתר היין, שמן זית וקולינריה winesisrael.com , רני רוגל עורך אכול ושאטו, ועבדכם הנאמן. סיפרנו ושחנו דברי הלל על מימי – שראוי לכולם, ובמשך שלוש שעות אכלנו ממבחר מנות המסעדה, ושתינו יינות אותם הביאו המשתתפים:
שמפניה Latitude Larmandier Bernier – פתחנו את האירוע בשמפניה שהביא רן בירון, שהפתיעה מאחר שאינה מהידועות והמוכרות, בהיותה מיוצרת על ידי יצרן קטן באזור שמפיין בצרפת. מזמן לא טעמתי שמפניה כל כך קלה, נעימה ומורכבת, שאינה מתוקה וטעמיה מזכירים את המיטב בשמפניות האזור. מיובאת על ידי אלדד לוי במחיר שפוי של כ-300 שקל.
Chateau de France 1995 Pessac – Léognan – כיאה לאירוע ניסינו להביא יינות לא מתיישנים, אלא ישנים באמת. היקב שממוקם לא הרחק מבורדו, קיים מאות שנים ולאחרונה עבר לבעלים חדשים שמנסים לפרסמו שוב בעולם. בלנד של קברנה סוביניון ומרלו, שגילו המתקדם גרם לנו לחשוד שמנוחתו עדן. 1995 אינה נחשבת לשנה נהדרת ליינות בורדו, ואף על פי כן היין ששתינו היה עדיין במיטבו, כשהטאנינים בולטים וטעמי הקברנה והמרלו לא נס ליחם.
יקב קסטל גרנד וין 2012 – ללא ספק הפתעת הטעימה. היין של אלי בן זקן הרשים באיכותו וטעמיו הברורים והחדים. הגרנד וין מיוצר ביקב קסטל מ-2002, והמהדורה העשירית שלו יוצרה מענבי קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו מכרמי היקב – בלנד בורדולזי טעים ומיוחד, שמלמד עד כמה היינות של קסטל מייצגים את המיטב של יינות ישראל. יין עמוק, מאוזן בטעמי פירות יער שחורים וסיומת שלא נגמרת. השנים לא פגעו בטעמיו אלא להיפך – הוכחה ליכולת ההתיישנות של יינות ישראלים טובים. איני יודע מה מחירו, אך ראיתי אתר שמציע אותו ב-700 שקל.
La Rioja Alta Sud Reserva 904 – יין בן 60 שנה מאזור ריוחה בספרד, שבדרך כלל יש לו יכולת התיישנות מעולה. התווכחנו אם היין הזה ששתינו כבר נפח את נשמתו או הוא בדרך לשם. רובנו, ואני בתוכם, סברנו שברוך דיין האמת. 60 הוא כנראה גיל מבוגר מדי ליין הספציפי הזה.
Le sid Cahors 2005 – היין האחרון שנלגם בארוחה, נתרם על ידי אבירם כץ מהבסטה. הזן הוא מלבק, שבמחוז ייצורו בצרפת נקרא קאהור. היום מלבק מאפיין את ארגנטינה, שם הוא הוא מככב ורוב שותי היין בטוחים שמקורו של המלבק הוא משם – ולא היא. אפילו בבורדו שבצרפת יש עוד שאריות מענבי הקאהור, כך שברור שמקורו משם. בטעימה יין עמוק, מתובלן, מאוזן, ומראה כמה אותו זן שונה מאקלים לאקלים ומטרואר שונה. תודה לאבירם על המתנה.
הידד לחברי החוגגים! כל יום הולדת מרגיש ילד שחולם. החלום שלי הושם. החיים שלי באוויר ייצרו חלום אמיתי, חלום של חיים “למעלה”, חיים של עולם קסום, מיוחד ומלא מתח אין סופי. אהבתי כל רגע. אתם חוגגים לי יום הולדת חמה, מרגשת וטעימה! תודה לכם מכל הלב, מחבק את כולם בעטיפת חמה, מלאת תודה. חזרתי להיות צעיר הודות לכם. לחיים !!!