את “ספר היין” כתב מיכאל (מימי) בן יוסף בשנת 1990. לפני כן הוא חטא בכתיבה חובבנית על מסעותיו ביקבים בעולם, במהלך שנות עבודתו הרבות כטייס באל על. האיש והאגדה, או כפי שכינה אותו ד”ר ארקדי פפיקיאן “הלורד של תעשיית היין”, חגג השבוע יום הולדת 94.
יומיים לפני תערוכת סומלייה פגשתי את איש הענבים חיים גן בבית איש הענבים ביפו. דיברנו כמובן על התערוכה ועל מצב ענף היין בתקופה קשה זו. בפגישות בינינו אנחנו מדברים גם על אנשי התעשייה, ועל השינויים שהם עושים בענף. תמיד, אבל תמיד, אנחנו מגיעים למימי. גם הפעם חיים שאל אותי לשלומו, ואני בסוג של הומור אמרתי לו: שלומו טוב, שותה, אוכל, כותב, אבל אתה יודע בן 94. אם חשבתי לרגע שחיים יהיה עצוב מדבריי, אז האופטימיסט הזה אמר לי “נו, למה שלא תזמין כמה חברים טובים שלו מהתעשייה, ונעשה לכבודו ערב באופן ספונטני אחרי סיום התערוכה. בוא נשמע מה יש למייסד הזה לומר לנו. היין עליי”, קבע חיים, ושלח אותי למשימה.
ביום רביעי השבוע, בשעה שבע בערב, התייצבו בבית איש הענבים ד”ר יאיר מרגלית ורעייתו אירית שנקר – יקב מרגלית, אלי בן זקן – היקבים קסטל ורזיאל, ד”ר ארקדי פפיקיאן – יועץ ליקבים רבים, אדם מונטיפיורי – ותיק התעשייה ועיתונאי יין בארץ ובחו”ל, ישראל פלם – יקב פלם, כרמית אהרנרייך – סמנכ”לית השיווק יקב ירושלים, ועיתונאי היין רני רוגל, אמנון פאר, ישראל פרקר, אריק וגיטה לביא (הבעלים של עיתון E-food), רן ואופירה בירון, אודליה בנאי ואריה פרד (פרדי).
קשה להעביר את החוויה, את ההתרגשות, את סיעור המוחות שהיה סביב השולחן. דור המייסדים, הקשוחים, כל אחד מאסכולה שונה, בטח מהצד של יאיר מרגלית האקדמאי מול אלי בן זקן האוטודידקט, וישראל פלם שהקים אימפריה משפחתית בעשר אצבעותיו אחרי שנים רבות כיינן הראשי של יקב כרמל.
מול שלושתם מיכאל בן יוסף, שמלווה אותם מתחילת דרכם ותמיד היה שם כדי לייעץ, לטעום, להביע עמדה, לספר חוויות וטרנדים מהעולם הגדול, אותם הביא מהשנים בהן היה קברניט באל על.
מיכאל אינו מבקר יין שנותן ציונים. הוא מנתח את היין על פי פרמטרים בינלאומיים. טרנדים מעלים על פניו חיוך – דינמי, ביו דינמי, טבעי; כל אלה מבחינתו עוד יינות שהשיווק צריך למכור. מיכאל מספר שכשהוא נפגש עם יינן צעיר, הוא תמיד מקפיד לומר לו “אל תפחד, אלה בסך הכול ענבים. אל תקלקל ואל תתאמץ, והיין יצא טוב”.
כאשר יושבים מול כל הענקים האלה סביב השולחן, מבינים למה יש לנו כזו תעשייה מדהימה. לדור המייסדים הזה שמורה לעד ההצלחה של כולנו. אלי בן זקן הגדיל לעשות, ודיבר על הקשר של כתיבה עיתונאית שמסקרת את הענף, לביקורות יין טובות ורעות שגורמות לייננים להשתפר ולהפתיע.
היינות שחיים גן פתח בערב הזה היו פנומנליים, התמונות של איל גוטמן מדברות בעד עצמן. איך מסכמים חוויה כזו? שאלתי את מימי כשסיימנו את המפגש. הוא בחוכמתו הרבה אמר לי “מה פתאום מסכמים. מחכים למפגש הבא”. האמת צודק, כי צריך לזכור שהצרות מגיעות בלי הזמנה. את השמחות אנחנו צריכים לארגן ולא לחכות שהן יבואו מעצמן, כי הן לא.
תודה גדולה לחיים גן על הכול – אתה גדול מהחיים. ולמיכאל בן יוסף, תודה לך על ערב שרק בזכותך יכול היה לצרף יחד ולגבש את הענקים האלה.
Leave a Reply