תחקיר: כיצד משפיעה רפורמת המכס של ממשל טראמפ על תעשיית המזון הישראלית / מאת ארנון אפרתי

רפורמת המכס של ממשל טראמפ, שהחלה ב-2025, מציבה אתגרים משמעותיים בפני תעשיית המזון הישראלית. הטלת מכס של 15% על יבוא סחורות מישראל לארצות הברית, החל מ-7 באוגוסט 2025, צפויה להשפיע ישירות על כושר התחרות של מוצרי מזון ישראליים בשוק האמריקאי. בנוסף, קיימות השפעות עקיפות הנובעות מהפרעות בשרשרת האספקה הגלובלית ועלייה אפשרית בעלויות חומרי הגלם והציוד לתעשייה הישראלית.

הניתוח מצביע על צורך קריטי של התעשייה הישראלית להתאים את עצמה, לקיים משא ומתן ממשלתי אפקטיבי ולגוון את שווקיה. ההמלצה המרכזית היא גישה רב-ממדית המשלבת מאמצים דיפלומטיים, תמיכה מקומית בתעשיות שנפגעו וחיפוש פרואקטיבי של נתיבי סחר חדשים.

מבוא: עידן חדש במדיניות הסחר האמריקאית והשלכותיו על ישראל

סקירה כללית של רפורמות המכס של טראמפ בכהונתו השנייה (2025)

כהונתו השנייה של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שהחלה ב-20 בינואר 2025, התאפיינה בשינוי מיידי של מערכת הסחר האמריקאית. טראמפ התחייב “לשנות באופן מיידי את מערכת הסחר שלנו כדי להגן על עובדים ומשפחות אמריקאיות”.3 שינוי זה כלל הטלת מכסים חדים על כמעט כל הסחורות המיובאות לארצות הברית. בין ינואר לאפריל 2025, שיעור המכס הממוצע שהוטל על ידי ארה”ב זינק מ-2.5% לכ-27%, וביולי 2025 התייצב על 18.4%.3

מנגנון הטלת המכסים התבסס במידה רבה על הפעלת חוק סמכויות החירום הכלכליות הבינלאומיות (IEEPA), תוך הכרזה על “מצבי חירום לאומיים” הקשורים לחוסר איזון בסחר וסחר בסמים. מכס “הדדי” אוניברסלי של 10% נכנס לתוקף ב-5 באפריל 2025, כאשר מכסים נוספים ספציפיים למדינות הושעו בתחילה לאחר קריסת שוק המניות ב-2025, אך צפויים להתחדש עד 7 באוגוסט 2025.

ממשל טראמפ טוען כי מכסים אלו נועדו לקדם ייצור מקומי, להגן על הביטחון הלאומי ואף להחליף מס הכנסה. עם זאת, כלכלנים רבים מזהירים מפני עליית מחירים, הגדלת גירעונות ואי שוויון רב יותר כתוצאה ממדיניות זו. בתי המשפט בארצות הברית אף קבעו כי השימוש ב-IEEPA להטלת מכסים אינו חוקתי, אך המכסים נותרו בתוקף בזמן שהתיק נמצא בערעור.

מדיניות הסחר הנוכחית, למרות שהיא ממוסגרת במונחים כלכליים, שזורה עמוק ביעדי מדיניות חוץ וביטחון לאומי רחבים יותר. השימוש ב-IEEPA, תפיסת ה”מכסים ההדדיים” וקישור שיעורי המכס ל”היצמדות לסדרי העדיפויות במדיניות החוץ של ארה”ב” מצביעים על כך ששיקולים כלכליים אינם המניעים היחידים, ואף לא העיקריים. מצב זה הופך את סביבת הסחר לבלתי צפויה מטבעה, שכן שיעורי המכס יכולים להשתנות בהתאם להתפתחויות גיאופוליטיות ולא רק לדינמיקות שוק טהורות.

העובדה שמכס של 17% הוטל בתחילה על ישראל, ולאחר מכן הופחת ל-15% בעקבות משא ומתן, אך עדיין נשאר בתוקף למרות ביטול המכסים הישראליים על יבוא מארה”ב, מדגישה את מנוף הלחץ הפוליטי הזה. המשמעות היא שעסקים ישראליים אינם יכולים להסתמך רק על תחזיות כלכליות, אלא חייבים גם לעקוב מקרוב אחר שינויים גיאופוליטיים ויחסים דיפלומטיים כדי לצפות שינויים עתידיים במדיניות הסחר. הדבר מוסיף שכבה משמעותית של סיכון שאינו נובע מהשוק.

הקשר ההיסטורי של יחסי הסחר בין ארה”ב לישראל וההסכמים הקיימים (FTA, ATAP)

היחסים הכלכליים בין ארצות הברית לישראל נשענים על בסיס איתן של הסכמי סחר. הסכם אזור הסחר החופשי בין ארצות הברית לישראל (FTA), שנחתם ב-1985, נועד להביא לביטול מלא של המכסים על כלל המוצרים עד 1 בינואר 1995. בעוד שמכסים שאינם חקלאיים אכן בוטלו כמתוכנן, נותרו חסמי מכס וחסמים לא-מכסיים משמעותיים על יצוא מוצרים חקלאיים אמריקאיים לישראל.

כדי לטפל בסוגיית הסחר במוצרים חקלאיים, נחתם ב-1996 “הסכם על סחר במוצרים חקלאיים” (ATAP), שקבע תוכנית להרחבה הדרגתית ויציבה של גישת שוק למוצרי מזון וחקלאות. הסכם זה חודש והושלם ב-2004, והעניק גישה משופרת למוצרים חקלאיים אמריקאיים נבחרים.

למרות הסכמים אלה, ישראל שמרה על מכסים מסוימים על יבוא מוצרים חקלאיים מארה”ב. אולם, ב-1 באפריל 2025, חתם שר האוצר הישראלי, בצלאל סמוטריץ’, על צו לביטול כל המכסים הנותרים על יבוא מארה”ב, במה שהוגדר כצעד מקדים ליישר קו עם כיוון הסחר החדש של ארה”ב. עם זאת, למהלך זה הייתה “תגובה מועטה בוושינגטון” והוא לא מנע את הטלת המכסים האמריקאיים על סחורות ישראליות.

ההקשר ההיסטורי של ה-FTA וה-ATAP מדגיש מחויבות ארוכת שנים לסחר חופשי בין ארה”ב לישראל. ביטול המכסים החקלאיים הנותרים על ידי ישראל היה ניסיון ברור להפגין “הדדיות” ולמנוע מכסים אמריקאיים. אולם, ארה”ב הטילה בכל זאת מכס של 15%, תוך ציון “חוסר הדדיות מתמשך” וכישלון “להתיישר באופן הולם עם היעדים הכלכליים והביטחוניים של ארה”ב”. הדבר מצביע על כך ש”הדדיות” תחת ממשל טראמפ החדש אינה רק סימטריה במכסים או הסכמי סחר חופשי קיימים, אלא הגדרה רחבה יותר, טעונה פוליטית, הכוללת התיישרות כלכלית וביטחונית רחבה יותר. משמעות הדבר היא שהגדרה מחדש זו של הדדיות משנה באופן מהותי את בסיס יחסי הסחר בין ארה”ב לישראל, ומעבירה אותם ממסגרת מבוססת כללים והסכמים למסגרת הרגישה לדרישות פוליטיות חד-צדדיות. זה יוצר תקדים שבו בריתות היסטוריות והסכמי סחר חופשי קיימים עשויים להציע פחות הגנה מפני פעולות סחר עתידיות.

השפעות ישירות על יצוא המזון והחקלאות הישראלי לארה”ב

ניתוח שיעורי המכס הספציפיים שהוטלו על סחורות ישראליות

ב-31 ביולי 2025 פרסם הנשיא טראמפ צו ביצוע המפרט שיעורי מכס הדדיים חדשים, הכוללים מכס של 15% על יבוא מישראל, שנכנס לתוקף ב-7 באוגוסט 2025 לאחר שכאמור הופחת. שיעור ה-17% הראשוני חושב, על פי הדיווחים, בהתבסס על גירעון הסחר של ישראל מול ארה”ב בסך 7 מיליארד דולר (יצוא של 20 מיליארד דולר לעומת יבוא של 13 מיליארד דולר), מה שהוביל לחוסר איזון של 35%, שאז חולק לשניים. משרד האוצר הישראלי ציין כי שיעור ה-15% נמצא “בקצה התחתון מבין המדינות בעלות גירעון סחר מול ארה”ב”.

המכסים החדשים חלים בדרך כלל על סחורות ולא על שירותים. מוצרים מסוימים הוחרגו בתחילה, כולל תרופות וחומרים רפואיים, מוצרי פלדה/ אלומיניום, כלי רכב/ חלקי רכב, נחושת, מוליכים למחצה, מוצרי עץ, מטילי זהב וכסף ומוצרי אנרגיה ומינרלים מסוימים שאינם זמינים בארה”ב. הדבר רלוונטי במיוחד, שכן יצוא ההייטק של ישראל הוא ברובו שירותים (תוכנה, מו”פ) או סחורות פיזיות כמו מוליכים למחצה ומוצרים רפואיים, אשר צפויים במידה רבה להיות פטורים.

הטבלה הבאה מפרטת את שיעורי המכס העיקריים שהוטלו על סחורות ישראליות על ידי ארה”ב:

טבלה 1: שיעורי מכס עיקריים של ארה”ב על סחורות ישראליות (2025)

פרמטר	פרטים
שיעור מכס ראשוני שהוצע (אפריל 2025)	17%
שיעור מכס סופי שהוטל (אוגוסט 2025)	15%
תאריך כניסה לתוקף	7 באוגוסט 2025
בסיס לחישוב (לדוגמה, גירעון סחר)	גירעון של 7 מיליארד דולר, חוסר איזון של 35% שחולק לשניים
השוואה למדינות אחרות (דוגמאות)	האיחוד האירופי 15%, יפן 15%, דרום קוריאה 15%, הודו 25%, קנדה 35%, סוריה 41%
קטגוריות פטורות (דוגמאות)	שירותים, מוצרים רפואיים, מוליכים למחצה

בעוד שהכלכלה הישראלית כולה עשויה להיות מושפעת באופן מתון יותר בשל אופיו המבוסס שירותים של היצוא שלה ופטורים לסחורות טכנולוגיות מרכזיות, מכס של 15% יוטל בכבדות על מגזרי הסחורות הפיזיות שאינן פטורות, כולל מזון. מעמד הסחר החופשי הקודם עבור סחורות רבות שאינן חקלאיות פירושו שכל מכס חדש, אפילו 15%, מייצג חיסרון תחרותי משמעותי עבור יצואני מזון ישראליים בהשוואה למצבם לפני המכס. הדבר מגדיל ישירות את עלות המוצרים הישראליים המגיעים לארה”ב, והופך אותם לפחות אטרקטיביים עבור יבואנים וצרכנים אמריקאיים. מצב זה עלול להוביל לאובדן נתח שוק עבור מוצרי מזון ישראליים בארה”ב, שכן יבואנים אמריקאיים עשויים לחפש חלופות זולות יותר ממדינות שאינן כפופות למכסים או מיצרנים מקומיים בארה”ב. הנטל למעשה עובר לצרכנים בארה”ב או נספג על ידי היצואנים הישראלים באמצעות שולי רווח מופחתים.

קטגוריות יצוא מזון ישראליות מרכזיות לארה”ב ופגיעותן

יצוא המזון הישראלי לארה”ב כולל מגוון רחב של קטגוריות, שרבות מהן יושפעו כעת מהטלת המכס החדש. להלן פירוט קטגוריות יצוא המזון העיקריות מישראל לארה”ב בשנת 2024, יחד עם שווי היצוא שלהן:

טבלה 2: שווי יצוא מזון ישראלי לארה”ב לפי קטגוריה (2024)

קטגוריית מוצר	שווי יצוא (מיליוני דולרים)
דגנים, קמח, עמילן, תכשירי חלב ומוצרים	115.03
דגים, סרטנים, רכיכות, חסרי חוליות ימיים	107.37
תכשירי מאכל שונים	99.65 26
משקאות, אלכוהול וחומץ	52.62
פירות אכילים, אגוזים, קליפות פרי הדר, מלונים	42.52
תכשירי ירקות, פירות, אגוזים	41.56
ירקות אכילים ופקעות מסוימות	35.96
תכשירי בשר, דגים ופירות ים	26.02
מוצרי חלב, ביצים, דבש, מוצרי מאכל	9.76
קקאו ותכשירי קקאו	18.96 26
סוכרים וממתקים	14.35
שומנים ושמנים מן החי והצומח, מוצרי ביקוע	20.06
עצים חיים, צמחים, פקעות, שורשים, פרחים חתוכים	23.25
מוצרי טחינה, לתת, עמילנים, אינולין, גלוטן חיטה	1.75
שאריות, פסולת תעשיית המזון, מזון לבעלי חיים	0.467
דגנים	0.452
בשר וחלקי בשר אכילים	0.001 (נתוני 2021)

קטגוריות אלו, שנהנו בעבר מגישה מועדפת או פטורה ממכס במסגרת ה-ATAP 18, יתמודדו כעת עם מכס של 15%. הדבר יגדיל ישירות את מחירן ויפגע בכושר התחרות שלהן בשוק האמריקאי. התאחדות התעשיינים בישראל הזהירה כי מכס של 17% עלול לקצץ את היצוא הישראלי ב-2.3 מיליארד דולר ולהוביל לאובדן של 18,000-26,000 מקומות עבודה, אם כי אזהרה זו התייחסה לכלל הסחורות ולא רק למזון.

בעוד שנתוני הסחר הכוללים מראים כי מזון מהווה אחוז קטן יותר מסך היצוא הישראלי לארה”ב בהשוואה להייטק או מתכות, קטגוריות המזון המפורטות בטבלה 2 מייצגות ערך משמעותי בתוך מגזר המזון. רבות מהן הן ככל הנראה מזון מעובד, מוצרי גורמה או תוצרת טרייה, שלרוב נהנים משולי רווח גבוהים יותר אך גם רגישים לשינויי מחיר. סגירת “פטור הדה-מינימיס” משמעותה שאפילו משלוחים קטנים ובעלי ערך גבוה יהיו כפופים למכסים, מה שעלול להשפיע על עסקים קטנים ובינוניים (SMEs) או יצרני נישה המסתמכים על גישה ישירה לצרכן או לשווקים מיוחדים.

הדבר עלול להשפיע באופן לא פרופורציונלי על חברות מזון ישראליות קטנות וחדשניות או על אלו המייצאות מוצרים ייחודיים, שכן העלות הקבועה של המכס הופכת לאחוז גבוה יותר משולי הרווח שלהן. זה עלול גם להרתיע יצוא דוגמאות או פריטים מיוחדים בכמויות קטנות, ובכך לעכב כניסה לשוק והתרחבות עבור מוצרים חדשים.

השפעות צפויות על היקפי יצוא, הכנסות ונתח שוק

הטלת מכס של 15% תייקר את מוצרי המזון הישראליים עבור יבואנים וצרכנים בארה”ב, מה שיוביל ככל הנראה לירידה בביקוש ולמעבר לחלופות זולות יותר.הדבר עלול לגרום לירידה בהיקפי היצוא ובהכנסות עבור יצרני המזון הישראליים.

מדינות מתחרות שהבטיחו שיעורי מכס נמוכים יותר או הסכמי סחר חופשי עם ארה”ב (לדוגמה, חלק ממדינות האיחוד האירופי, יפן ודרום קוריאה ב-15%; וייטנאם ב-20%; קנדה ב-35% על סחורות שאינן מכוסות על ידי הסכם USMCA; מקסיקו עם הארכה של 90 יום למכסים גבוהים יותר) ייהנו מיתרון יחסי. לדוגמה, יצוא שרימפס מהודו עומד בפני מכס של 25%, מה שמבטל את יתרון העלות שלה על פני מתחרות שנהנות מהסכמי סחר חופשי עם ארה”ב. בעוד ששיעור ה-15% של ישראל נמוך יותר מחלקם, הוא מהווה נטל חדש במקום שבו לא היה קיים מכס עבור סחורות רבות.

יצואנים ישראלים יתמודדו עם לחץ לספוג חלק מעלות המכס, מה שיפחית את שולי הרווח שלהם, או להעביר את העלות המלאה לקונים בארה”ב, תוך סיכון לירידה בהיקף המכירות.

ניתוח כלכלי מראה בעקביות כי מכסים מוטלים במידה רבה על חברות וצרכנים במדינה המייבאת. כלומר, חברות אמריקאיות המייבאות מזון ישראלי ישלמו את מכס ה-15%. עם זאת, כדי לשמור על תחרותיות, יצואנים ישראלים עלולים להוריד את מחיריהם תחת אילוץ, (כפי שיצואנים סינים עשו באופן שולי בלבד). אם לא יוכלו לעשות זאת, הקונה האמריקאי יתמודד עם עלויות גבוהות יותר ועלול להפחית הזמנות. אם יעשו זאת, חברות ישראליות יתמודדו עם הכנסות מופחתות ליחידה. מצב זה יוצר “מכה כפולה”: הן מאבדות יתרון תחרותי וגם נתונות ללחץ להפחית מחירים, מה שמצמצם את שולי הרווח שלהן משני הכיוונים. לחץ זה על שולי הרווח עלול להוביל לירידה ברווחיות, פחות השקעה בחדשנות או בהתרחבות בתחום המזון הישראלי, ואף לאיחוד תעשייתי או אובדן מקומות עבודה, כפי שהזהירה התאחדות התעשיינים.

השפעות עקיפות על תעשיית המזון הישראלית

עליית עלויות חומרי גלם וציוד לעיבוד מיובאים

ישראל היא יבואנית נטו של מזון, ותעשיית המזון שלה תלויה במידה רבה בחומרי גלם מיובאים, כולל דגני מספוא ומוצרים מוכווני צרכן. בשנת 2020 ישראל ייבאה מוצרי מזון וחקלאות בשווי 7.1 מיליארד דולר.ארצות הברית היא ספקית משמעותית של מוצרים חקלאיים ברחבי העולם (לדוגמה, תירס, חיטה, פולי סויה), ויש לה הסכמים להגברת יצוא חקלאי למדינות מסוימות. נתוני יבוא ארה”ב לישראל מ-2024 כוללים: “זרעי שמן, פירות שמן, דגנים, זרעים, פירות” (20.22 מיליון דולר), “דגנים” (9.63 מיליון דולר), “בשר וחלקי בשר אכילים” (17.37 מיליון דולר), ו”מוצרי חלב, ביצים, דבש, מוצרי מאכל” (11.98 מיליון דולר).

בעוד שמכסי טראמפ מוטלים על יבוא לארה”ב, הם יכולים לעורר מכסי תגמול ממדינות אחרות. אם יצוא חקלאי אמריקאי יתמודד עם מכסי תגמול משווקים מרכזיים אחרים, הדבר עלול להוביל להסטת תוצרת חקלאית אמריקאית לשווקים אחרים, מה שעלול להגביר את התחרות עבור יצרנים ישראלים מקומיים או לשנות את מחירי הסחורות הגלובליים שישראל תלויה בהם.מכסים מגדילים את עלויות היבוא של חומרי גלם ומוצרי גמר, מה שמוביל לעליית מחירים לצרכנים באופן גלובלי.

למרות שמוליכים למחצה ומוצרים רפואיים הוחרגו עבור ישראל , ציוד תעשייתי ומכונות אחרות אינם פטורים. התאחדות התעשיינים בישראל הדגישה במיוחד את תעשיות הפלסטיק, המתכות, הכימיקלים, הרובוטיקה ורכיבים אלקטרוניים כתעשיות פגיעות. מכונות לעיבוד מזון יכולות להיכלל בקטגוריה זו. אם מכסים אמריקאיים על מדינות אחרות (לדוגמה, סין, האיחוד האירופי) יגדילו את עלות רכיבי מכונות מיובאים באופן גלובלי, הדבר עלול להעלות בעקיפין את העלויות עבור מעבדי מזון ישראלים המייבאים ציוד כזה, ללא קשר למקורו.

הטבלה הבאה מפרטת את שווי יבוא המזון מארה”ב לישראל לפי קטגוריה בשנת 2024:

טבלה 3: שווי יבוא מזון מארה”ב לישראל לפי קטגוריה (2024)

קטגוריית מוצר	שווי יבוא (מיליוני דולרים)
פירות אכילים, אגוזים, קליפות פרי הדר, מלונים	145.34
שאריות, פסולת תעשיית המזון, מזון לבעלי חיים	120.79
תכשירי מאכל שונים	60.95
זרעי שמן, פירות שמן, דגנים, זרעים, פירות	20.22
בשר וחלקי בשר אכילים	17.37
מוצרי חלב, ביצים, דבש, מוצרי מאכל	11.98
משקאות, אלכוהול וחומץ	13.16
דגנים	9.63
ירקות אכילים ופקעות מסוימות	8.23
סוכרים וממתקים	7.14
קקאו ותכשירי קקאו	4.32
מוצרי טחינה, לתת, עמילנים, אינולין, גלוטן חיטה	4.10
שומנים ושמנים מן החי והצומח, מוצרי ביקוע	9.13
עצים חיים, צמחים, פקעות, שורשים, פרחים חתוכים	0.042

התלות של ישראל ביבוא חומרי גלם עבור תעשיית המזון שלה הופכת אותה לפגיעה במיוחד לתנודות מחירים גלובליות. גם אם ארה”ב לא תטיל מכסים ישירים על יצוא משלה לישראל, מלחמת הסחר הגלובלית שהחלה על ידי טראמפ יוצרת אי ודאות ותנודתיות מחירים עבור סחורות חקלאיות מרכזיות. לדוגמה, אם סין תמצא ספקי סויה חלופיים עקב מכסים אמריקאיים, הדבר עלול לשנות את דינמיקת הביקוש/היצע העולמית ולהשפיע על המחירים עבור ישראל. יתרה מכך, מכסים על תשומות תעשייתיות (פלדה, אלומיניום, רכיבים אחרים) מגדילים את עלויות הייצור ברחבי העולם, מה שיכול להתבטא במחירים גבוהים יותר עבור ציוד לעיבוד מזון וחומרי אריזה מיובאים לעסקים ישראליים, גם אם הם נרכשים ממדינות שלישיות.

המשמעות היא שתעשיית המזון הישראלית מתמודדת לא רק עם אתגרי יצוא ישירים, אלא גם עם עלויות תפעוליות גבוהות יותר פוטנציאליות עקב שיבושים בשרשרת האספקה העולמית ועליית מחירים של תשומות חיוניות, ללא קשר ליחסי הסחר הישירים שלה עם ארה”ב עבור אותן תשומות ספציפיות. הדבר עלול לדחוס את שולי הרווח המקומיים ולתרום לאינפלציה מקומית.

שיבושים בשרשרת האספקה הגלובלית והמקומית

מכסים ומחלוקות סחר יוצרים אי ודאות, המשפיעה על ביטחון המזון ומעודדת מדינות לפתח שרשראות אספקה חלופיות. הדבר עלול להוביל לתנודות מחירים בסחורות חקלאיות נסחרות. ישראל כבר מתמודדת עם אתגרים הנוגעים לעלויות הובלה ימית גבוהות (עלייה של עד 700% במקרים מסוימים) ונתיבי סחר יבשתיים מוגבלים עקב המצב הגיאופוליטי. מלחמות סחר גלובליות מחריפות בעיות אלו על ידי יצירת עומס על הלוגיסטיקה והגדלת עיכובים ותשלומים עבור הובלה. אי הוודאות סביב מכסים ושיבושים בשרשרת האספקה עלולה להוביל להגדלת מלאי על ידי תעשיות וצרכנים, מה שישפיע עוד יותר על יציבות האספקה והמחירים.

שרשרת אספקת המזון של ישראל סובלת כבר כיום מפגיעויות מובנות: תלות כבדה ביבוא חומרי גלם, רגולציות יבוא מורכבות, בדיקות נמל ארוכות, עלויות הובלה גבוהות ומגבלות גיאופוליטיות על סחר יבשתי.מדיניות המכסים הגלובלית של טראמפ, על ידי יצירת אי ודאות נרחבת והגדלת עלויות הסחר, צפויה להחריף חולשות קיימות אלו. אין מדובר רק במכסים ישירים, אלא בחיכוך הכולל ובעלות הנוספת לתנועת סחורות גלובלית, מה שמקשה ומייקר על ישראל להבטיח את תשומות המזון שלה. הדבר עלול להוביל לזמני אספקה ארוכים יותר, עלויות מלאי גבוהות יותר וסיכון גדול יותר למחסור במוצרי מזון או רכיבים מסוימים בישראל, מה שעלול להשפיע על זמינות המוצרים והמגוון עבור הצרכנים הישראלים.

פוטנציאל לעליית מחירי המזון המקומיים בישראל

כאשר מכסים מגדילים את עלות חומרי הגלם המיובאים או מוצרי המזון המוגמרים, עלויות אלו מועברות בדרך כלל לצרכנים. אם מעבדי מזון ישראלים יתמודדו עם עלויות גבוהות יותר עבור רכיבים מיובאים או מכונות עקב השפעות גלובליות של מכסים, הם עשויים גם להעלות מחירים עבור מוצרי מזון המיוצרים מקומית.

קרן המס העריכה כי משקי בית בארה”ב עשויים לשלם בממוצע 800 דולר יותר בשנה עקב מכסים. בעוד שזהו נתון עבור צרכנים בארה”ב, עקרון עליית יוקר המחיה עקב מכסים חל גם על מדינות מייבאות כמו ישראל.

מכסים הם מס על יבוא.בעוד שממשל ארה”ב טוען כי מדינות זרות משלמות, הנטל ברובו עובר ליבואנים ולצרכנים בארה”ב. לחץ אינפלציוני זה אינו מוגבל לארה”ב. עבור ישראל, המשמעות היא שגם אם היא לא מייבאת ישירות מארה”ב, העלייה הגלובלית במחירי הסחורות ובעלויות שרשרת האספקה עקב מלחמות הסחר תתורגם בהכרח לעלויות יבוא גבוהות יותר עבור ישראל. בהתחשב בתלותה הגבוהה של ישראל בחומרי גלם מיובאים למזון, זהו ערוץ ישיר לאינפלציה מיובאת לתוך הכלכלה הישראלית, המשפיעה על יוקר המחיה עבור אזרחיה. הדבר עלול לערער את מאמצי ממשלת ישראל להוריד את יוקר המחיה ואף להוביל לחוסר שביעות רצון צרכנית וחוסר יציבות כלכלית אם מחירי המזון יעלו באופן משמעותי.

השלכות על מגזרי עיבוד המזון והפוד-טק הישראליים

תעשיית עיבוד המזון הישראלית כוללת למעלה מ-3,000 מתקני עיבוד מזון ומשקאות, עם קבוצות גדולות כמו תנובה ושטראוס. בשנת 2024, ישראל ייבאה 8.9 מיליארד דולר של מוצרים חקלאיים, במידה רבה עבור תעשייה זו, כאשר כמעט כל המרכיבים ממקורות חקלאיים מיובאים.מגזר זה פגיע מאוד לעליית עלויות חומרי הגלם.

בעוד שיצוא ההייטק הישראלי הוא בעיקר שירותים (70% תוכנה ב-2023), 30% הנותרים הם סחורות פיזיות, כולל מכונות, ציוד תעשייתי ורכיבים אלקטרוניים.23 תעשיית הפוד-טק, המערבת לעיתים קרובות מכונות עיבוד מתקדמות, רובוטיקה וחיישנים, עלולה להתמודד עם עלויות יבוא גבוהות יותר עבור רכיבים אלו אם אינם פטורים במפורש. מכסים יכולים להחליש תמריצים לחדשנות ולהפחית את הפרודוקטיביות.עלויות מוגברות ואי ודאות בשוק עלולות להרתיע השקעות זרות בפוד-טק הישראלי, במיוחד אם ארה”ב הופכת לשוק פחות אטרקטיבי עבור המוצרים הפיזיים או הרכיבים שלהם.

בעוד שמגזר ההייטק הישראלי מבוסס ברובו על שירותים וחלק מרכיבי המפתח (מוליכים למחצה, רפואיים) פטורים, מגזר הפוד-טק המתפתח מסתמך לעיתים קרובות על מכונות פיזיות מתקדמות, אוטומציה ורכיבים מיוחדים לעיבוד וייצור. אלה אינם פטורים במפורש. אם מכסים יגדילו את עלות יבוא ציוד כזה או חלקיו מארה”ב או ממדינות אחרות המושפעות (לדוגמה, סין, האיחוד האירופי), הדבר יעלה את ההוצאות ההוניות עבור חברות פוד-טק ישראליות. זה עלול להאט את אימוץ טכנולוגיות חדשות, להגדיל את עלויות הייצור של מוצרי מזון חדשניים, ולהפוך את הפוד-טק הישראלי לפחות תחרותי גלובלית, במיוחד אם מטרתו לייצא מוצרים פיזיים המשלבים טכנולוגיות אלו. הדבר עלול לפגוע במיצובה האסטרטגי של ישראל כמובילה בחדשנות בפוד-טק, ואף להסיט השקעות או פיתוח מפתרונות עתירי חומרה לכיוון פתרונות מבוססי תוכנה בלבד, או לדחוף חברות לחפש ייצור/מקורות מחוץ לערוצים המסורתיים.

תגובות ואסטרטגיות הפחתה מצד ישראל

4.1 צעדים דיפלומטיים וכלכליים של ממשלת ישראל

ב-1 באפריל 2025, חתם שר האוצר סמוטריץ’ על צו לביטול כל המכסים הנותרים על יבוא מארה”ב, בעיקר מוצרים חקלאיים. מטרת המהלך הייתה להתיישר עם כיוון הסחר החדש של ארה”ב ולהוריד את יוקר המחיה. עם זאת, צו זה דרש אישור ועדת הכספים של הכנסת וזכה ל”תגובה מועטה בוושינגטון”.

בכירים ישראלים, כולל שר האוצר סמוטריץ’, שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת וראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופ’ אבי שמחון, קיימו שיחות עם בכירי ממשל אמריקאים.ראש הממשלה נתניהו אף דן בנושא עם טראמפ בשיחות האחרונות, ופנה בבקשה להפחתה משמעותית של המכס, תוך ציון מצב המלחמה המתמשך של ישראל.גורמים ישראלים נותרו אופטימיים ששיחות מתמשכות יוכלו להוביל ל”הסכם מלא ומשופר” ואף להפחתה נוספת של המכס. משרד האוצר הישראלי המעיט בחשיבות שיעור ה-15%, וקבע כי הוא “משקף את הדיאלוג המתמשך”. על פי הדיווחים, ממשלת ישראל שוקלת תמריצי פיצוי ליצואנים שנפגעו.

ביטול המכסים היזום של ישראל והמעורבות הדיפלומטית ברמה גבוהה מייצגים אסטרטגיות מסורתיות להפחתת סכסוכי סחר עם בעלות ברית. עם זאת, ארה”ב המשיכה עם מכס של 15%, מה שמצביע על כך שלמאמצים אלה הייתה “השפעה מוגבלת” וכי הגדרת ה”הדדיות” של ארה”ב חורגת מעבר לסימטריה במכסים להתיישרות גיאופוליטית רחבה יותר.הדבר מצביע על כך שמאמצי הדיפלומטיה של ישראל עשויים להזדקק להתאמה לפרדיגמה חדשה, שבה ויתורים כלכליים לבדם אינם מספיקים כדי להבטיח יחס מועדף בסחר. ישראל עשויה להזדקק להערכה מחדש של האסטרטגיה הדיפלומטית שלה, אולי לקשור דיונים בסחר באופן מפורש יותר לשיתוף פעולה ביטחוני או לתחומי עניין אסטרטגיים אחרים של ארה”ב כדי להשיג מינוף, או לקבל שארה”ב נותנת עדיפות לאג’נדת “אמריקה תחילה” שלה, גם במחיר בריתות מסורתיות.

4.2 תגובות התעשייה וקריאות להתאמות מדיניות

התאחדות התעשיינים בישראל הביעה “הפתעה” ו”דאגה” מהמכסים, וכינתה אותם “צעד מדאיג ליצואנים ישראלים”. ההתאחדות הזהירה מפני נזק כלכלי משמעותי, כולל אובדן של 18,000 עד 26,000 מקומות עבודה וירידה של 2.3 מיליארד דולר ביצוא אם המכס הראשוני של 17% יישאר בתוקף. ההתאחדות קבעה כי המכסים עלולים לפגוע ביציבות הכלכלית של ישראל, להרתיע השקעות זרות ולהחליש את כושר התחרות של חברות ישראליות בשוק האמריקאי. ההתאחדות קראה למשא ומתן אינטנסיבי מתמשך כדי לבטל או לצמצם את היקף המכסים, ודחקה בראש הממשלה לנקוט “כל האמצעים הדיפלומטיים והכלכליים העומדים לרשותו”.

בעוד שמשרד האוצר הישראלי המעיט בחשיבות שיעור המכס של 15% ביחס למדינות אחרות, אזהרות התאחדות התעשיינים לגבי אובדן מקומות עבודה והפחתת יצוא 23 מדגישות פער פוטנציאלי. ההשפעה הכלכלית הכוללת עשויה להיות מתונה בשל עמידות מגזר השירותים, אך מגזרים ספציפיים המייצרים סחורות, כמו ייצור מזון וחלקים מתעשיית הפוד-טק, יישאו בנטל הכבד. חששות התאחדות התעשיינים מבוססים על האתגרים התפעוליים והגישה לשוק הישירים שעומדים בפני חבריהם. הדבר מצביע על כך שנתונים כלכליים מצטברים עשויים להסוות נקודות כאב משמעותיות עבור מגזרים ספציפיים בתוך הכלכלה הישראלית, מה שמחייב תמיכה ממשלתית ממוקדת או תוכניות התאמה לתעשיות המזון והייצור שנפגעו, במקום גישה כוללנית.

אסטרטגיות לגיוון שווקים ועמידות שרשרת האספקה

התאחדות התעשיינים ציינה כי תפעל לגיבוש אסטרטגיות להתמודדות עם המצב החדש ולחיפוש שוקי יצוא חדשים. עסקים במזרח התיכון, באופן כללי, כבר מפנים את תשומת ליבם לאירופה, אפריקה ואסיה כדי להפחית את התלות בסחר עם ארה”ב. ההשפעה הרחבה יותר של מכסים על שרשראות אספקה גלובליות מעודדת מדינות לפתח מקורות חלופיים ולנקוט בפעולות פנימיות כדי להבטיח זמינות וביטחון מזון. הסביבה הנוכחית מחייבת אסטרטגיות לאומיות להבטחת ביטחון תזונתי, תוך התמקדות בזמינות, גישה, שימושיות ויציבות.

אופיה הבלתי צפוי של מדיניות המכסים של טראמפ  וההגדרה מחדש של “הדדיות” יוצרים תמריץ חזק למדינות כמו ישראל “לצמצם סיכונים” ביחסי הסחר שלהן. הסתמכות כבדה על שוק מרכזי יחיד, אפילו אם זו בעלת ברית, כאשר מדיניות הסחר של שוק זה נתונה לשינויים פתאומיים המונעים פוליטית, מציגה רמות בלתי קבילות של אי ודאות. קריאת התאחדות התעשיינים לחיפוש שווקים חדשים  והמעבר שנצפה אצל עסקים אחרים במזרח התיכון  מדגישים את הצורך האסטרטגי הזה. הדבר יוביל ככל הנראה להתמצאות אסטרטגית ארוכת טווח עבור יצואני מזון ישראלים, שיחפשו באופן פעיל לגוון את יעדי היצוא שלהם מעבר לארה”ב, ועבור ממשלת ישראל לתעדף הסכמי סחר חופשי חדשים עם אזורים אחרים כדי לבנות מסדרונות סחר עמידים וצפויים יותר.

שיקולים כלכליים וגיאופוליטיים רחבים יותר

השפעה כלכלית כוללת על מאזן הסחר והתעסוקה בישראל

ארצות הברית מחשבת גירעון סחר בסחורות של 7 מיליארד דולר מול ישראל. בשנת 2021, גירעון הסחר של ארה”ב מול ישראל עמד על 5.8 מיליארד דולר. יצוא ישראלי לארה”ב הוערך ב-20 מיליארד דולר בשנה 15 או 52 מיליארד שקל (14 מיליארד דולר) בשנה שעברה. התאחדות התעשיינים הזהירה מפני אובדן פוטנציאלי של 18,000 עד 26,000 מקומות עבודה בכלל המגזרים עקב המכסים.

מדיניות המכסים של טראמפ קשורה באופן מפורש לצמצום גירעונות הסחר של ארה”ב.עבור ישראל, ארה”ב מחשבת גירעון סחר משמעותי בסחורות. הטלת מכסים על סחורות ישראליות היא ניסיון ישיר לטפל בחוסר איזון נתפס זה. עם זאת, כפי שנראה במקרה של סין, נטל המכסים מוטל במידה רבה על הצרכנים בארה”ב, והמדיניות לרוב אינה מצליחה להשיג את מטרותיה המוצהרות של הגברת הייצור המקומי או צמצום משמעותי של הגירעונות ללא עלויות כלכליות רחבות יותר

עבור ישראל, המשמעות היא שהמכסים הם אמצעי ענישה המבוסס על חישוב אמריקאי, שעלול אכן להוביל לאובדן מקומות עבודה וירידה ביצוא כפי שהזהירה התאחדות התעשיינים , מבלי בהכרח “לתקן” את הגירעון האמריקאי באופן שיועיל לישראל. הדבר מדגיש את האתגר עבור ישראל: בריאותה הכלכלית, במיוחד במגזרים מוכווני יצוא, חשופה כעת ישירות למדיניות סחר אמריקאית המונעת על ידי פרשנות ספציפית, ואולי פגומה, של חוסר איזון בסחר, ולא על ידי כוחות שוק טהורים.

תפקיד השירותים לעומת סחורות בדינמיקת הסחר בין ארה”ב לישראל

רוב היצוא הישראלי לארה”ב הוא שירותים, במיוחד שירותי הייטק כמו פיתוח תוכנה, מחשוב ענן, מו”פ, אבטחת סייבר וייעוץ טכנולוגי. בשנת 2023, כ-70% מיצוא הטכנולוגיה של ישראל היו שירותי תוכנה.מכסים אמריקאיים בדרך כלל אינם חלים על שירותים. הדבר מספק חיץ משמעותי עבור הכלכלה הישראלית כולה. מתוך 30% הנותרים של יצוא הטכנולוגיה שהם סחורות פיזיות, פריטים כמו מוליכים למחצה ומוצרים רפואיים צפויים במידה רבה להיות מוחרגים או ליהנות מיחס מיוחד. עם זאת, מכונות אחרות, ציוד תעשייתי ורכיבים אלקטרוניים עלולים להיות מושפעים.

ההבחנה הברורה בין השפעת המכס על סחורות לעומת שירותים יוצרת השפעה דו-מסלולית על הכלכלה הישראלית. מגזר ההייטק הדומיננטי והצומח, המבוסס על שירותים, נשאר מבודד במידה רבה, ומספק חוסן כלכלי כולל. עם זאת, המגזרים המייצרים סחורות, כולל ייצור מזון וחלקים מתעשיית הפוד-טק המסתמכים על מוצרים או רכיבים פיזיים, מתמודדים עם אתגרים ישירים ומשמעותיים. המשמעות היא שהתמונה המאקרו-כלכלית הכוללת של ישראל עשויה להיראות יציבה, אך תעשיות ספציפיות וכוח העבודה שלהן עלולים לחוות שיבושים חמורים. הדבר מחייב תגובה מדיניות פרטנית מצד ממשלת ישראל, שתתמקד בתמיכה ובמאמצי הפחתה דווקא בתעשיות המייצרות סחורות, ולא בגישה כלכלית כללית. הוא גם מחזק את החשיבות האסטרטגית של הכלכלה הישראלית המבוססת על שירותים.

השפעת גורמים גיאופוליטיים (לדוגמה, סכסוכים אזוריים) על מדיניות הסחר

המחקר מצביע שוב ושוב על הקשר בין הסכסוך המתמשך בעזה לבין חששות הומניטריים. הנשיא טראמפ אף דן בשיתוף פעולה עם ישראל להפעלת מרכזי מזון בעזה. הטלת מכסים על ישראל, גם כבעלת ברית הנמצאת במלחמה, תוארה כ”עונש” וכ”כלי לחץ כלכלי ממוקד”. הדבר משקף מדיניות שבה יחס המכס קשור ל”היצמדות רחבה יותר לסדרי העדיפויות במדיניות החוץ של ארה”ב”. מדיניות זו יוצרת “ענן של אי ודאות כלכלית על כל האזור”.

ההתייחסויות החוזרות ונשנות לסכסוך בעזה וההצהרות המפורשות כי מכסים קשורים ל”היצמדות לסדרי העדיפויות במדיניות החוץ של ארה”ב” ו”ענייני ביטחון לאומי” חושפות כי מכסי טראמפ אינם רק כלים כלכליים. הם משמשים כמנוף גיאופוליטי ללחוץ על בעלות ברית, כולל ישראל, בחזיתות שונות. העובדה שמצב המלחמה המתמשך של ישראל צוטט על ידי נתניהו כסיבה להפחתת מכסים אך ככל הנראה הייתה לו השפעה מוגבלת על השיעור הסופי מדגישה זאת עוד יותר. נרטיב ה”עונש” מצביע על קשר ישיר בין חוסר שביעות רצון אמריקאי מפעולות ישראליות (לדוגמה, בעזה) לבין מדיניות הסחר. המשמעות היא שגורלה של תעשיית המזון הישראלית תחת משטר המכסים של טראמפ אינו תלוי רק בביצועיה הכלכליים או במאזן הסחר שלה, אלא גם ביחסים הגיאופוליטיים הרחבים יותר בין ארה”ב לישראל, ובהתיישרותה של ישראל עם יעדי מדיניות החוץ של ארה”ב. הדבר מוסיף שכבה של סיכון לא-כלכלי שעסקים חייבים להתמודד איתו.

מסקנות ותחזית אסטרטגית

סיכום ההשפעות

רפורמת המכס של ממשל טראמפ ב-2025 מציבה שורה של השפעות ישירות ועקיפות על תעשיית המזון הישראלית. ההשפעות הישירות כוללות עלייה בעלויות היצוא לארצות הברית עקב הטלת מכס של 15% על סחורות ישראליות, מה שעלול להוביל לאובדן נתח שוק בשוק האמריקאי. ההשפעות העקיפות נובעות מהפרעות בשרשרת האספקה הגלובלית, עלייה אפשרית בעלויות חומרי הגלם והציוד המיובאים לתעשייה הישראלית, ולחצים אינפלציוניים על מחירי המזון המקומיים. למרות שחלקים נרחבים מכלכלת ישראל, במיוחד מגזר השירותים וההייטק, נהנים מפטורים או מושפעים פחות, תעשיית המזון, המייצרת סחורות פיזיות, ניצבת בפני אתגרים משמעותיים.

צווים אסטרטגיים לתעשיית המזון הישראלית

כדי להתמודד עם המצב החדש, תעשיית המזון הישראלית חייבת לאמץ מספר צווים אסטרטגיים:

• גיוון שווקים: יש צורך חיוני בחיפוש אגרסיבי אחר שווקי יצוא חדשים מעבר לארצות הברית, במיוחד באזורים עם יחסי סחר יציבים וצפויים.
• אופטימיזציה של שרשרת האספקה: התעשייה צריכה להתמקד בבניית חוסן בשרשראות האספקה, לבחון מקורות חלופיים לחומרי גלם וציוד כדי למתן שיבושים גלובליים ועלויות מוגברות.
• חדשנות ויעילות: יש להמשיך ולהניע חדשנות בתחומי עיבוד המזון והפוד-טק כדי לשמור על כושר תחרות, תוך התמקדות אפשרית בפתרונות פחות עתירי חומרה או בייצור מקומי של רכיבים מרכזיים היכן שניתן.

המלצות למקבלי החלטות בישראל

מקבלי ההחלטות בישראל נדרשים לנקוט בצעדים פרואקטיביים כדי להגן על תעשיית המזון ולמזער את השפעות המכסים:

• מעורבות דיפלומטית מתמשכת: יש להמשיך בדיאלוג ברמה גבוהה עם ארצות הברית כדי לדרוש הפחתת מכסים או פטורים, תוך קישור אפשרי של דיונים כלכליים לשיתוף פעולה אסטרטגי רחב יותר.
• תמיכה ממוקדת בתעשיות שנפגעו: יש ליישם צעדי פיצוי, סובסידיות או תוכניות לקידום יצוא עבור מגזרי המזון וייצור הסחורות האחרים שנפגעו ישירות מהמכסים.
• השקעה בכושר ייצור מקומי: יש לעודד השקעה בייצור חקלאי מקומי ובכושר עיבוד מזון כדי להפחית את התלות בחומרי גלם מיובאים ולשפר את ביטחון המזון.
• מדיניות סחר פרואקטיבית: יש לחפש ולגבש הסכמי סחר חופשי חדשים עם מדינות וגושים אחרים כדי לגוון את שותפי הסחר ולהפחית את הפגיעות לפעולות מכס חד-צדדיות.

תחזית ארוכת טווח

התחזית לטווח הארוך מצביעה על סביבת סחר גלובלית תנודתית ומפולגת יותר מבחינה פוליטית. מדיניות המכסים של טראמפ, המונעת לא רק משיקולים כלכליים אלא גם משיקולים גיאופוליטיים, יוצרת אי ודאות מתמשכת. הדבר מחייב הסתגלות מתמדת וחשיבה אסטרטגית צופה פני עתיד מצד תעשיית המזון הישראלית ומהממשלה. היכולת של ישראל לנווט בסביבה זו תהיה תלויה במידה רבה בנחישותה לגוון את שווקיה, לחזק את שרשראות האספקה שלה ולשמר את יתרונה התחרותי באמצעות חדשנות ותמיכה ממשלתית ממוקדת.

---

הכותב הוא מהנדס ויזם הייטק