ה”לוטו” של היין / מאת מיכאל בן יוסף

יש משהו מסקרן בפתיחת דלת מקרר יין, במיוחד מקרר ישן מלא יינות עוד יותר ישנים, צפיפות היסטורית ופוליטית ארוכת חיים – מדינית וייננית כאחד. אולי זה קצת ילדותי, אולי אנחנו, הגברים הוותיקים והזקנים (גם נשים), לא התפתחנו מספיק. הילד שבאנו מתעורר בכל גירוי חיצוני, בדגש על גירויים קולינריים או אורגנולפטיים. מיצי הקיבה עובדים מעבר לרצוי רק בשל המחשבה של חליצת פקק מבקבוק בעל ותק במקרר.

אין לנו מרתפים, יש לנו מקררים, טובים יותר מבחינת שמירת טמפרטורה, אבל ללא ניחוחות של מרתף אמיתי. העובש של העץ הישן, של הקירות הרטובים והירק הרקוב מוסיפים ליין המבוגר את ה-couleur locale, את חותמת המיקום, את הסיסמה של כל יינן ותיק. לא, השוקולד המתוק אינו משחק עוד, אנו מחפשים גירוים “בעלי הרכב שונה”, כמעט הומני, בעלי הרכב צבעוני ואם רק אפשר גם בטעם טוב.

דלת המקרר הישן קצת חלודה כמו הבעלים, חורקת וכמעט אינה מסכימה לפתיחה. הרבה שנים היא בשקט, היין נשמר ואמור להתפתח לטוב יותר, הכי טוב שרק יכול להיות. הוא שוכב בשקט, בחושך וללא זעזועים. האור החזק מפריע. גם הטמפרטורה הסביבתית אינה מוסיפה. הבקבוק כמעט צועק: לא, אל תזיזו אותי. אני מבטיח יין טוב יותר, שמור יותר, מורכב יותר, טעים יותר, רק אל תלחץ את הפקק!

הזקן, כמו ילד גדול, אינו עומד בפיתוי. יין של שנת בציר 1983, כן, קברנה סוביניון ועוד מיקב מוכר. היקב מזכיר זיכרונות, סיפורי אהבה של הימים ההם. ממוקם במרכז לב היין הדרום אפריקאי, היהלום של תעשיית היין המקומית, האוניברסיטה המפורסמת והמוכרת בעולם הייננים, הכל מתרכז סביב Stellenbosch – עיר עם היסטוריה ארוכת שנים, עיר שהיא סמל לטיב היינות של דרום אפריקה.
לידה, קרוב לעיר, ממוקם יקב Rust en Vrede (בתרגום חופשי משפה לא מוגדרת – חלודה על עלים ירוקים), יקב שנוסד בשנת 1694 על ידי Simon van der Steel. זהו יין שהוגש לאורחים בערב קבלת פרס נובל על ידי נלסון מנדלה, יין מכובד לשולחנה של גברת נכבדה, בערב ללא פרסים, רק עם מאכלים מצטיינים.
יין מזן קברנה סוביניון, זן מאד חזק שצומח ברוב העולם, אך רק במקומות מוגדרים היטב. הוא נותן את כל הטוב והמיוחד שבו. יין אדום יבש, בן 42 שנה, נשאר יבש, אך אדום הוא כבר לא. גם בגוף הוא כבר לא אבדאי, הכול נמצא אך במידה למבוגרים – מוקטן. חלק, עדין, אדום דהוי, גוף לא מוגדר, ניחוחות עדינים של חבית ישנה, מאוזן וללא פרי. מה כן יש בו? נוסטלגיה של יין טוב, נוסטלגיה של יין חי ובועט, נוסטלגיה של ימים שמחים וטובים יותר. האלכוהול נשמר, מעט פרי אדום לא טרי, יין טוב למאכלי בשר לאחר בישול ארוך, לגבינות שמנות, אפילו הולנדיות מלאת לובן טעים, ולא למאכלים עם שום.
לסיכום, יין מיוחד, יין בעל עתיד, בנוי למביני דבר! מגיע לנו.