מבטחות תובעות מובילות ימיות בגין נזקים שנגרמו למטעני מזון ובדים אותם ביטחו

מנורה מבטחים והראל הגישו לבתי משפט השלום בתל אביב ובחיפה תביעות ביטוח ימי ואווירי כנגד חברות לשילוח בינלאומי ועמילות מכס.

מנורה תובעת 700 אלף שקל מחברה לשיט ולספנות. בכתב התביעה נאמר כי המבוטחת של מנורה, חברת אבגול, ייצאה לברזיל שני משלוחים של גלילי בד שאינו ארוג (חומר גלם למוצרי היגיינה) וכי המכולות ובהן הסחורות הללו הועמסו על גבי שתי אוניות של הנתבעת לשם העברתם מישראל ליעדם הסופי בברזיל. ואולם, כפועל מיוצא מרשלנות הנתבעת בשמירה על המטענים ובנקיטת הצעדים הדרושים לשמירת שלמותם ותקינותם של המטענים, נתגלו בהם נזקי רטיבות. מנורה, כמבטחת המטענים הללו, שילמה למבוטחתה את תגמולי הביטוח המגיעים לה, ועתה היא מגישה את תביעתה זו מכוח זכות הסוברוגציה הנתונה לה.

התביעה השנייה, על סך 325 אלף שקל, הוגשה על ידי הראל כנגד חברת שילוח ועמילות מכס מחיפה. בתביעה נאמר כי הראל ביטחה מטען הכולל מוצרי מזון ישראליים (בין היתר יינות, משקאות חריפים, חמוצים ומוצרי מזון יבשים שונים), אותו ייצאה חברת כושר פוד גרופ מבית שמש, המבוטחת של הראל, לחברה באנגליה.

הנתבעת, נאמר בכתב התביעה, התחייבה להוביל ולטפל בכל הקשור להובלת המטען מישראל לאנגליה. ואולם בדיעבד, הסתבר כי היא טעתה, ובניגוד להוראה שניתנה לה להובלת המטען במכולת קירור בטמפרטורה של מינוס 12 מעלות צלסיוס, הובילה את המטען בטמפרטורה של מינוס 18 מעלות צלסיוס. כתוצאה מכך נגרם נזק לינות ולחמוצים שהיו במכולה, והראל פיצתה את מבוטחתה בגין שווי המטען, ומגישה עתה את תביעתה זו מכוח זכות הסוברוגציה שקמה לה עם פירעון תביעת מבוטחתה.

פרשנות: האם חברת הביטוח אמורה לשלם על נזק לכל המטען גם אם רק חלק ממנו ניזוק?

מאת אבי בן חורין

על בסיס המידע הראשוני ומבלי לראות את כל המסמכים הקשורים, לגבי התביעה של מנורה, מדובר נזק זהה שנגרם לשני משלוחים של אותו מוצר באותו מסלול. לכן, יש כאן מקום למחשבה האם הנזק נגרם בגלל רשלנות המוביל או שהייתה תקלה כלשהי בהכנתו ו/או באריזתו.

יחד עם זאת, צריך לדעת האם נזקי הרטיבות היו בכל המשלוח או שמא המטען, כפי שתואר בתביעה (חומר גלם למוצרי היגיינה), הופך להיות בלתי שמיש כאשר יש סימני רטיבות בחלקו (במילים אחרות, החשש מנזק לכל המטען למרות שבפועל יש נזק בחלק ממנו בלבד).

האם חברת הביטוח הייתה אמורה בפוליסה שלה לשלם על סמך חשש שכזה? באם היא שילמה, מסיבותיה, מעבר לנדרש ולקבוע בפוליסה – האם היא יכולה לדרוש זאת מגורם הנזק? על פניו – לא. האם המוביל אחראי לנזק תוצאתי שכזה?

בנוסף, יש לזכור תמיד שלמוביל יש הגנות במסגרת אמנות בינלאומיות המקנות לו לעתים פטור מתשלום ובמקרים אחרים הגבלה על גובה התשלום. במילים אחרות, גם אם תוכח אשמת המוביל, לא סביר שהוא יכסה את כל הסכום הנתבע.

מעבר לכך, יש תמיד סיבות אובייקטיביות שיכולות להעלות קשיים בתביעה שכזו. למשל, האם הרטיבות נובעת מפתח בגג המכולה שהיה במקור (טרם ההמכלה) או שהחור נגרם מפעילות מנופי הנמלים שבדרך?

דבר נוסף שיש לשים לב אליו – המסע הוא מישראל לברזיל, שאינו מתבצע בהפלגה ישירה ולכן ישנם גורמים נוספים שעלולים להיות מעורבים בהקשר לנזק, כמו למשל נמל השטעון (הנמל שבו נפרקת המכולה מאונייה אחת, מאוחסן בנמל לתקופת זמן קצרה וההעמסה על אנייה שנייה). האם קרה משהו במהלך השטעון? נכון שיש כנראה שטר מטען שמכסה את כל המסע, אבל אירועים קורים בכל זמן נתון.

לגבי התביעה של הראל – מדובר במשלוח מעורב של פריטי מזון שאמורים להיות מאוחסנים בטמפרטורה מבוקרת ופריטי מזון אחרים שנושא הטמפרטורה במהלך המסע לא אמור להוות גורם נזק. אי לכך, צריך לבחון מהם סעיפי הכיסוי המדויקים שקבעה המבטחת בפוליסה ואיך הם הולמים את תשלום התביעות.

נושא חשוב בבדיקת התביעה הוא  מי הגורם שאחראי לטמפרטורה במכולה. היות ומדובר על מכולת קירור, האם ההמכלה בוצעה בחצרי המבוטח או אולי בנמל? מי קבע את הטמפרטורה במכולה? המבוטח (סביר שלא) או המוביל היבשתי שהגיע עם המכולה? נציג חברת השילוח?

נציג חברת הספנות בנמל?

בנוסף, האם ההנחיות שניתנו להובלת המטען במינוס 12 מעלות צלסיוס – ניתנו בכתב? או כפי שנהוג לעיתים א’ אמר לב’ והיה “קצר” בתקשורת?

צוין שהתביעה היא נגד גורמי הלוגיסטיקה שהיו מעורבים ביצוא ולא כנגד מוביל ימי. במקרה שכזה לנתבעים אין הגנה של הגבלת אחריות. בנוסף, עולה השאלה מדוע המבוטחים לא הצטרפו לתביעה עקב הנזק התוצאתי / עקיף שנגרם להם אצל הקונים באנגליה? אם אין להם נזק שכזה או שהם מוותרים על דרישה שכזו, האם זה מלמד שלא מדובר בנזק קשה?

---

המאמר פורסם לראשונה בפוליסה, עיתון הביטוח והפיננסים