הפער העצום בתגובות לכוסברה – בין אלה שממש מתעבים אותה (ומתארים את טעמה כ”סבון” או “עפר”) לבין אלה שאוהבים אותה ואף רואים בה ירק מרענן ומעצים טעמים – הוא תופעה מרתקת שיש לה בסיס גנטי מוכח.
ההסבר הגנטי לסלידה מכוסברה
הסוד טמון בקולטני ריח וטעם.
- אלדהידים וטעם הסבון: לכוסברה יש תרכובות כימיות הנקראות אלדהידים. אלו אותן תרכובות שנמצאות לעיתים גם בסבון ובחומרי ניקוי.
- הגן OR6A2: מחקרים גנטיים (כמו אלה שנעשו על ידי חברת 23andMe) זיהו וריאציה בגן ספציפי בשם OR6A2. גן זה מקודד (נותן הוראות לבנייה) לקולטן ריח ספציפי שנמצא באף.
- רגישות יתר לאלדהידים: אצל אנשים שנושאים וריאציה מסוימת של הגן OR6A2, קולטני הריח שלהם רגישים במיוחד לאלדהידים שבכוסברה. הרגישות הזו גורמת להם לחוש את הריח והטעם ה”סבוני” או “הכימי” של הכוסברה בצורה חזקה ובלתי נעימה. אצל אנשים אחרים, שאין להם את הווריאציה הזו, או שיש להם קולטנים פחות רגישים, טעם האלדהידים פחות מודגש או אפילו מנוטרל על ידי טעמים וריחות אחרים בכוסברה, כמו הרעננות או תווי הלימון.
הבדלים באוכלוסיות
מעניין לראות כי הסלידה מכוסברה משתנה בין קבוצות אתניות שונות. לדוגמה, מחקרים הראו שאחוז הסולדים מכוסברה גבוה יותר בקרב אנשים ממוצא אירופי (כ-13%-21%) ונמוך יותר אצל אוכלוסיות במזרח אסיה (כ-8%) ודרום אסיה (כ-4%), שם כוסברה היא עשב תיבול נפוץ מאוד במטבח המסורתי. זה מעלה את האפשרות שגם לחשיפה תרבותית יש תפקיד, למרות שהבסיס הגנטי הוא המהותי.
האם הגנטיקה היא גורל?
למרות שהגנטיקה משחקת תפקיד חשוב בסלידה מכוסברה, היא לא תמיד הגורל הסופי. בדומה להעדפות מזון רבות אחרות, חשיפה חוזרת ונשנית יכולה לעיתים לשנות את התפיסה. ישנם אנשים שדיווחו כי עם הזמן ובחשיפה מבוקרת (למשל, בכמויות קטנות או בשילוב עם טעמים חזקים אחרים), הם הצליחו להתרגל לכוסברה ואף לפתח חיבה אליה. אחת הדרכים להתגבר על הטעם ה”סבוני” היא למעוך או לכתוש את הכוסברה, מכיוון שפעולה זו מאפשרת לאנזימים בעלה להפוך את האלדהידים לחומרים פחות ארומטיים.
לסיכום, הסיבה שאנשים שונים מגיבים אחרת לכוסברה טמונה במבנה הגנטי שלהם, שמשפיע על אופן הפעולה של קולטני הריח שלהם לאלדהידים המצויים בצמח.
הכותב הוא מהנדס ויזם הייטק
Leave a Reply