התות התרבותי, שאת צאצאיו אוכלים היום בכל העולם, נוצר לפני 250 שנה בחצר ארמון ורסאי, בידי הבוטנאי אנטואן ניקולאוס דושן. המלך לואי ה–15 פקד להביא לו אוספי צמחים מרחבי העולם וכך הגיע תות השדה מצפון אמריקה ודרום אמריקה לצרפת. הכלאה ספונטנית בשדה של ארמון ורסאי יצרה תות תרבותי ודושן הבין מיד שמדובר בפרי מנצח. היום תחת הסוג fragaria אפשר למצוא 13 מיני בר שונים, והרבה זנים ותתי זנים מסחריים.
התות הוא פרי ייחודי – הזרעים הם הפרי האמתי ומה שאנחנו אוכלים זו המצעית עם הזרעים עליה (בתפוח, למשל, הזרעים יושבים בפנים ורקמת הפרי עוטפת אותם).
לישראל, כמו למקומות רבים בעולם, הגיע תות השדה בשנות ה-60 מקליפורניה, שם התבצעו אז מרבית מאמצי הטיפוח. בעבר היה אפשר לראות בישראל תותים רק בפברואר, אך הודות למאמצי הטיפוח של מכון וולקני העונה מתחילה כבר באמצע נובמבר.
העונה הארוכה בישראל אפשרה בשנות ה-90 לייצא תותים לאירופה, שם העונה מתחילה מאוחר יותר והתותים הישראליים היו היחידים בשוק במשך חודש־חודשיים. 20% מהתוצרת הישראלית נועדה בזמנו ליצוא, אבל זה כעשור כמעט שלא מתקיים יצוא של תותים מישראל, כי התותים שמגיעים מספרד וממרוקו זולים יותר.
לפני שנפתח חלון היצוא נהגו לרסס את התותים, ואפילו לא לחכות עם הקטיף שלהם את מספר הימים הנחוץ עד שחומר הריסוס יתפרק. היצוא הביא איתו רגולציה חזקה, ובשנת 2000 הממשלה ושולחן המגדלים במועצת הצמחים החלו ביוזמה בשם “‘ביו־תות”: שימוש באויבים טבעיים, צרעות ואקריות טורפות, שפועלים נגד המזיקים של התותים ומסייעים בצמצום הריסוס הכימי. היום רוב החקלאים מיישמים את השיטה הזו.
בשנת 2021 היו בישראל 165 מגדלים. היקף הגידול המסורתי במנהרות קטנות על הקרקע נאמד ב-4,300 דונם. בשנים האחרונות ניתן להצביע על גידול של 25% בהיקף שיטת הגידול בחממות בעציצים (גידול תלוי) הנאמדת כיום ב 150 דונם. שיטת גידול תות שדה בתעלות תלויות פותחה לראשונה בישראל בחוות הבשור החל משנת 1997. בשיטת גידול זו מספר הצמחים בדונם כפול משיטת הגידול המקובלת בקרקע. בנוסף, הפרי אינו נוגע בקרקע ולכן חיי המדף טובים יותר, הנגיעות במחלות ושכיחות הריסוסים מופחתים. בשיטת גידול זו מקבלים הקדמה של היבול הנובעת מנפח מצע קטן אשר גורמים להקדמה בהנבה.
45% מהענף מרוכז באזור השרון ו-26% בישוב קדימה. פדיון הענף היה כ-200 מיליון שקל בשנה זו. בשנת 2021 נמכרו ברשתות השיווק 1735 טון, במחיר ממוצע של 39 שקל לק”ג.
דרישות איכות יסודיות
בכל הסוגים על תות השדה להיות:
שלם: לא יהיו עיוותים או פגיעות הפוגמים בשלמות התוצרת. נזק כזה מתרחש בדרך כלל כאשר הקטיף, הבירור והמיון לגודל אינם נעשים בזהירות הראויה
בריא: תיפסל תוצרת הפגועה בריקבון או בקלקול הגורמים לה להיות לא ראויה לצריכה. על הפרי להיות חופשי ממחלה או מקלקול חמור, הפוגמים במידה ניכרת במראה שלהו, בהתאמתו לאכילה או בערכו השיווקי. באופן מיוחד ייפסלו פירות הנגועים בריקבון, גם אם הסימנים לכך הם קלים מאד אך עלולים לגרום לתות השדה להיות לא ראוי לצריכה בזמן הגעתו ליעד.
פסולים לשיווק פירות המראים את הפגמים הבאים: פגיעות מכניות חמורות, סדקים שלא הגלידו או סדקים גדולים מאוד, צריבות שמש, עקבות של נזק שנגרם על ידי מחלות, טרי ורענן למראה אך לא שטוף. אסורים לשיווק פירות הנראים ישנים, יבשים או חסרי ברק, עם עלי הגביע: עלי הגביע והעוקץ חייבים להיות רעננים וירוקים ועוד. פירות תות השדה חייבים להיות כאלה שנקטפו בזהירות. מכה קלה ביותר או נזק קל יובילו לקלקול הפרי.
התפתחות: תות השדה יכולה להיות מושפעת על ידי כפור, האבקה גרועה או כל גורם אחר. פירות תות שדה המראים פגמי צורה רבים מדי פסולים לשיווק. בשלות: פירות תות השדה חייבים להראות בשלות מספקת. לאחר שנקטפו הם לא ימשיכו להבשיל. פרי בשל מדי יתקלקל במהירות.
הקריטריון החשוב ביותר הוא מועד הפרי. מרבית הזנים מניבים פעם בשנה. ביניהם אלה המתבגרים מוקדם, נקראים “מוקדם”, ואז – מוכנים לקטיף באמצע הקיץ, כך הם נקראים אמצע העונה. ולבסוף, את אלה שיכולים להיות מוסרים גם בסוף הסתיו. בהתאם, הם נקראים “מאוחר”. בנוסף לזנים הנושאים פרי פעם בשנה, ישנם גם “משחק למשך זמן רב”. הם יכולים לייצר יבולים עד שלוש פעמים בשנה והם נקראים רמנטנט.
השתמרות הפרי
תות שדה מחזיק במקרר מספר ימים, תלוי בעונה. במחצית הראשונה של עונת הקטיף (בחורף) הפרי בדרך כלל מאופיין ביכולת השתמרות סבירה, כך שניתן להחזיק אותו במקרר למשך מספר ימים, עד שבוע. באביב, עם עלייה בטמפרטורה, התות סובל יותר מריקבון, ובנוסף לעובש בוטריטיס שתוקף את התות בכל תקופות העונה, מופיע גם העובש ריזופוס האופייני לעונה החמה. בתקופה זו, התות לא מחזיק מעמד במקרר יותר מיומיים או שלושה .
אריזת הפרי בסלסילות נמוכות, כאשר הם מסודרים בשכבה אחת או שתיים, עדיפה על אריזה בקופסאות עמוקות בשכבות, שמעודדת התפתחות והתפשטות הריקבון.
התות לא סובל מנזקי צינה, ולכן טמפרטורה גבוה מעט מאפס מעלות מטיבה עימו כל עוד נזהרים לא להקפיא את הפרי .
מקור: החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה, משרד החקלאות
Leave a Reply