זהב על הצלחת: כשהחשבון הופך למנה העיקרית / מאת ארנון אפרתי

פעם, כדי להרשים דייט או שותף עסקי, הספיק להזמין בקבוק יין יוקרתי או לבקש מהשף “משהו מיוחד”. היום, בעולם שבו הכל חייב להצטלם לאינסטגרם ולצבור לייקים, התעשייה הקולינרית הגיעה לשיאים חדשים של אבסורד. ברוכים הבאים לעולם של “מנות הזהב” – המקום שבו חוש הטעם יוצא להפסקה, וכרטיס האשראי נכנס לעבודה במשרה מלאה.

למען הצדק ההיסטורי ראוי לציין שכבר לפני מספר שנים החליטה חברה המייצרת משקאות אלכוהוליים לייצר משקה בשם גולדוואסר, והייחודיות שלו הייתה שהוכנסו לתוכו פיסות קטנות של זהב. כמי שטעם את המשקה בזמנו, אני יכול להעיד שהתוספת הנובורישית לא השפיעה על הטעם. בשנים האחרונות לא הבחנו במשקה הזה על המדפים.

הטרנד שנוצץ מדי: למה בכלל לאכול זהב?

המרכיב הכי חם במסעדות היוקרה של ניו יורק, דובאי ולונדון הוא לא פטריית כמהין נדירה או בקר ואגיו מיושן, אלא דפי זהב 24 קראט. הנה האמת המרה (או חסרת הטעם): לזהב אין טעם, אין לו ריח, אין לו ערך תזונתי, והוא לא משפר את המרקם של המנה. הוא שם רק מסיבה אחת: כי הוא יקר. אכילת זהב היא הדרך האולטימטיבית לומר לעולם: “יש לי כל כך הרבה כסף, שאני מוכן פשוט לעכל אותו”.

היכל התהילה של המוגזמות

כדי להבין עד לאן זה מגיע, כדאי להכיר כמה מהמנות ששברו את שיאי גינס (ואת הכיס):

• ההמבורגר “The Golden Boy“: מסעדה בהולנד מגישה המבורגר שמחירו עומד על כ-5,000 דולר. הוא כולל בקר ואגיו, קוויאר בלוגה, סרטן המלך, וכמובן – לחמנייה שמצופה כולה בזהב.
• הגלידה של סרנדיפיטי 3: ה-“Golden Opulence Sundae” בניו יורק עולה 1,000 דולר. היא מוגשת בגביע קריסטל של בקארה (שנשאר אצלכם), עם וניל מטהיטי, שוקולד נדיר מונצואלה וקישוט של… ניחשתם נכון, זהב אכיל.
• הפיצה של רנאטו ויולה: אם יש לכם 12 אלף דולר מיותרים, תוכלו להזמין את פיצה “לואי ה-13”. היא לא מוגשת במסעדה – השף מגיע אליכם הביתה עם צוות, ומכין אותה עם שלושה סוגי קוויאר ושמפניה יוקרתית שנשפכת על הבצק. למעוניינים יש להזמין שלושה ימים מראש.

האם זה באמת טעים, או רק “שופוני”?

רוב מבקרי האוכל מסכימים: ברגע שמנה עוברת רף מחיר מסוים, חומרי הגלם היקרים מתחילים להילחם זה בזה במקום להשלים זה את זה. קוויאר, כמהין וזהב ביחד יוצרים עומס חושי שלעיתים קרובות מאפיל על הכישרון של השף.

מדובר בקולינריה של סטטוס. בעידן הטיקטוק, מנה שמנצנצת תחת התאורה של המסעדה שווה יותר נקודות ממנה שבושלה במשך 48 שעות בטכניקה מסורתית. אנחנו אוכלים עם העיניים, אבל משלמים על האגו.

נקודה למחשבה: כשאתם מזמינים מנה מצופה בזהב, אתם לא קונים ארוחה – אתם קונים סיפור לספר בערב שישי, ותמונה שתגרום לעוקבים שלכם לקנא.

---

הכותב הוא מהנדס ויזם הייטק. הכתבה נכתבה בסיוע בינה מלאכותית