האגדה מספרת על המלך ארתור שחי באנגליה במאה החמישית. ארתור היה מלך נאור שחשב שהוא שווה בין שווים, על כן, לסעודות הבשר, אותן ערך לאחר ניצחונות מדיניים וצבאיים, זימן את אביריו וכולם הסבו לשולחן עגול. השולחן העגול היה סמל לכך שאיש לא יושב בראש השולחן.
כך, גם באחד מימי רביעי האחרונים התכנסנו (על פי כל כללי התו הסגול) לכבד, להיזכר ולהתמסר לאהבותיו של המלך ארתור לסעודות עם אביריו, בסעודת בשרים ויין ללא הגבלה, בין יקבי ראשון לציון. האוכל וגם הזמן התארכו אל תוך הלילה. כל אחד הביא את היין שהוא אוהב, חולצים וחולקים. את מגוון הבשרים בארוחה תיכנן והגיש השף עידן הלפרין, כמיטב המסורת במטבחו. נכון, מדובר ללא ספק באסקפיזם בתקופה קשה במיוחד לאנשים רבים, אבל לפעמים יש צורך חיוני בהיזכרות גם במתנות הטובות שמוענקות לנו מדי פעם.
כבר בכניסה, אל תוך אווירה מעט אפלולית, קידם אותנו שולחן עמוס בכל טוב העונה, פירות קיץ גדשו מגשים גדולים, אגרטלי פרחים והכל מואר רק במנורת כסף גדולה.
הסבנו לשולחן ואיש לא ישב בראש השולחן, כמיטב המסורת בחצר המלך ארתור. בטקס הכתרת אביר למסדר אבירי הגריל בימינו, המכתיר מניח חרב על כתף האביר או האבירה, ומשביע אותו בשבועת המסדר, להעריך, לאהוב ולכבד את עמיתיו ואת האוכל המוגש. בדיוק כמו בטקס ההכתרה של המלך ארתור עת הונחה חרב האקסקליבר אותה מצא ארתור והיא שימשה להכתרתו.
ללא צלחות. לפני כל משתתף בסעודה מונחת פלטת עץ, כל פלטה בגודל, גובה וצבע שונים. אפשר לאכול עם סכו”ם. אפשר גם בידיים. כאילו לסמן: “אכול כפי שטוב לך, טעם להנאתך והתמסר לחוויה”.
וכמו אז נפתחה הסעודה במגוון דגים ובשרים מעושנים. עישון היא שיטת שימור מזון עתיקה, שמקנה גם טעמים פנוליים מעולים למזון וגם בטיחות מיקרוביאלית. על השולחן היו גם פוקצ’יה ירקות, לחם בירה, שלושה סוגי חרדל, כולל אחד עם תותי עץ שזה לא מכבר הבשילו, ומבחר זיתים מתוצרת הארץ.
הוגשו בריסקטה סרדין מעושן ובריסקטה כבד אווז שהייתה מעולה בטעמה הנימוח והעסיסי. כדי להמשיך בהנאות הבשרים, שהמשיכו להגיע לשולחן, לגמנו בלאדי מרי חם. המשקה הוגש בכוסיות חרסינה מעוטרות, עדינות, כאילו הגיעו מארון כלי ההגשה של מלכת אנגליה. המשקה האלכוהולי החם מומלץ ונכון להרחבת כלי הדם וכפי הנראה גם של מערכת העיכול, ומאפשר להמשיך וליהנות מעושר הטעמים הריחות הממלאים את חלל החדר וחללי האף.
פרוסות המולארד הוגשו עם מרמלדת עגבניות שרי עם נגיעות חריפות. המנה כיבדה את טעמי הבשר המופלאים המשתלבים עם פרי העגבנייה האדום והבשל. מתקתקות עם עקצוץ.
נקניקיות בדואיות עם בשר טלה. וקבאב. תזכורת שאנחנו במזרח הקרוב והתבלינים החמים נעימים ומוכרים ללשון המקומית.
דג סלמון כתום-ורדרד נח לו בין גלגלי מלפפון, על מגש-סירה כאילו הגיע זה עתה מנורווגיה, מקריב עצמו להנאתנו.
קרפצ’ו סלק עם גבינת פרומעז, יצרו אתנחתא רעננה. טארט טאטן בצל היה טוויסט מעניין לטארט טאטן המסורתי. הבצל המקורמל היה החוט המקשר לטעם המקורי. מנות הירקות, ללא בשר, סימנו הפוגה לפני עוד מנות בשר.
צלעות עגל מעושנות עסיסיות מבריקות והפה שוב מתמלא בטעמים.
בייקון טלה עם גאודה ופירה בשילוב טעמים מופלא של הבייקון השרוף רק בקצותיו, מתפלש לו ברכות הפירה העשיר. לטעמי זו הייתה המנה המנצחת.
ולסיום, רק סברינה עזת צבעים ומאוד מתוקה שהצליחה לרגש את החך.
מעניין אם ככה נראו סעודות הבשר של המלך ארתור ואביריו. אפשר לומר בביטחון גמור שהם לא נכנסו למכוניות ממוזגות לאחר הסעודה וחזרו לבתיהם.
הכותבת היא מהנדסת מזון יותר מ-35 שנה, מרכזת את תחום התעשיה האורגנית בארגון לחקלאות אורגנית בישראל, חברה בוועדות רגולציה במזון בארץ ובעולם.
Leave a Reply