יין בן 10 – לא מובן מאליו במציאות הישראלית / מיכאל בן יוסף

שאפו לאנשי יקב וילהלמה במושב בני עטרות, מוטי גולדמן הבעלים והאיש על הכרם ולאברהם סורסקי על היין.

יין בן עשר נחשב ל”חדשות טובות” לשוק היין המקומי, יציאה מן האפרוריות של יינות “לזמן קצר”, צעד שלא מובן מאליו במציאות הישראלית. נכון, ההתחלה הייתה קשה, ללוגמים וגם למבקרי היין שלא הצליחו להתחבר לחביות ה-timeless של היקב. התווית מרשימה ומודיעה על 77 חודשים בחבית, זמן באמת ארוך מן הרגיל, זמן לטובה אך לא תמיד. הפעם זה הצליח.

קל לכתוב שהיין הוא ממסך של קברנה סוביניון 70% ומרלו 30%. זה הסוף ולא ההתחלה. יין מסוגו חייב כרם בעל יכולות כמו בן-זמרה, גפן מבוגרת ובריאה, שמורה היטב משך כל השנה, בציר ידני וקר, הובלה בקירור, טיפול עדין בענבים ומכאן זו כבר עבודתו של היינן. על מנת לא להמשיך בכל התהליכים הנוספים המשפיעים על טיבו של היין, ניתן את הכבוד המגיע ליינן הוותיק סורסקי, המחזיק בשיא הבצירים של כל יינן ישראלי, וניסיונו לא יסולא מפז.

אי אפשר להמשיך ולכתוב על היין בלי להתייחס לשיטת הייצור המיוחדת של יקב זה, עם דגש על שימוש בחביות עץ אלון, חדשות וישנות, ממקורות שונים – אלון המשפיע לא מעט על איכותו של היין הסופי. האמונה והניסיון של היקב בשימוש ארוך ליישון ושיבוח היין הצעיר מוכיח שאכן “זמן ארוך בחביות שונות” מאריך את יכולות היין לשנים הבאות.

איך היין של 2007 לאחר 77 חודשים בחביות? ראשית, נזכיר שהיין בטעימה נשמר במקרר מיוחד בטמפרטורה של 14 מעלות משך כשלוש שנים, עמד יומיים (כן בעמידה) על מנת לאסוף את המשקעים בתחתית, הפקק חולץ כחצי שעה לפני הטעימה, נמזג בעדינות, וטעמנו. ההתחלה לא אמרה הרבה. רק זמן מה לאחר המזיגה היין התחיל לדבר, בסיגליות ועלי שושנים עטופים בצבע בורדו דהוי כמעט חום בהיר, בעל גוף מדוד, מלא פרי בשל, שזיפים ותאנים כלפתן טעים, כמעט מתוק. יחד עם הבשר, צלעות “לבנות” שנאפו בתנור שהגיע לשולחן, היין הוציא את ה-14% אלכוהול שלו, שהתאימו בהחלט לארוחה.

לסיכום, היין בשיאו, מצוין, מלא ניחוחות וטעמים של יין צעיר יחד עם האפיון של התבגרות יפה, טובה ומדויקת. עם יד על הלב, אני מאמין שהיין הזה ימשיך לשמור על תכונותיו היסודיות עוד כמה שנים טובות, ואולי אף יהפוך למורכב יותר.