התייקרות של אלפי שקלים לשנה למשפחה בעקבות חוק הכשרות החדש / מאת ארנון אפרתי

רפורמת הכשרות שהוביל שר הדתות לשעבר מתן כהנא בשנת 2021 סימנה את אחד הניסיונות המרתקים והנועזים ביותר לפרק מונופול ממשלתי קשיח בישראל. הרעיון המרכזי שעמד בבסיס הרפורמה היה שינוי תפקידה של הרבנות הראשית, והפיכתה מגוף שמנהל ומפעיל את מערך ההשגחה בפועל לרגולטור על בלבד, המפקח על השוק מלמעלה, בדומה למודלים המוכרים ממשרד הבריאות או בנק ישראל. כדי להשיג מטרה זו ולהביא להוזלת יוקר המחיה, נשענה הרפורמה על פתיחת שוק הכשרות לתחרות חופשית. היא אפשרה לגופי כשרות פרטיים, לארגוני רבנים ואף לבד”צים עצמאיים להעניק תעודות כשרות רשמיות בכל רחבי הארץ, כל עוד הם עומדים בסטנדרטים ההלכתיים שקבעה הרבנות.

שבירת המונופול המקומי נועדה להעניק למסעדות, מפעלים ורשתות שיווק את החופש לבחור את נותן השירות שלהם, ובכך לאלץ את המערכת להתייעל ולהוריד מחירים. בנוסף, הרפורמה ביקשה לפתור את אחת הרעות החולות של המערכת הישנה – ניגוד העניינים המובנה, שבו משגיח הכשרות מקבל את שכרו ישירות מבעל העסק עליו הוא מפקח. על ידי העברת המשגיחים לחברות כשרות מתווכות, קיוו מתכנני הרפורמה למנוע דרישות תשלום שרירותיות ולייעל את שעות העבודה.

זרוע משמעותית נוספת של המהלך התמקדה בהקלה על יבוא מזון מחו”ל, מתוך הבנה שפישוט הליכי הבירוקרטיה והכרה בגופי כשרות בינלאומיים יגדילו את המגוון על המדפים, יכניסו מותגים זולים ויפחיתו את מחירי המזון הכלליים.

אולם, המציאות הפוליטית והחברתית בישראל הובילה לתפנית חדה, ובמהלך שנת 2026 קודם בכנסת חוק הכשרות החדש, (הצעת חוק איסור הונאה בכשרות תיקון מס’ 5). את החוק, שמטרתו לבטל את הרפורמה הקודמת ולהחזיר את המונופול לרבנות הראשית, יזמו והובילו המפלגות החרדיות והדתיות בקואליציה, ובראשן מפלגת ש”ס בהובלת יו”ר המפלגה אריה דרעי ונציגיה במשרד לשירותי דת. החוק החדש משיב את המונופול הבלעדי והמוחלט על מתן תעודות כשרות לידי המועצות הדתיות והרבנים המקומיים, ומנטרל באופן מוחלט את האפשרות של גופים פרטיים לפעול באופן עצמאי. מעבר לחסימת התחרות, החוק סולל את הדרך למהלך תקציבי רחב היקף של העברת אלפי משגיחי כשרות להעסקה ישירה כעובדי מדינה במועצות הדתיות, במקום העסקתם בשוק הפרטי.

למהלך החדש הזה ישנן משמעויות כלכליות כבדות, המשפיעות ישירות על כיסו של הצרכן הישראלי. שוק הכשרות בישראל מוערך בכחמישה מיליארד שקלים בשנה, וכאשר המדינה מונעת תחרות ומחזירה מבנה מונופוליסטי, העלויות מתנפחות. הפיכת אלפי משגיחים לעובדי מגזר ציבורי מייצרת נטל של מאות מיליוני שקלים נוספים בשנה מתקציב המדינה בשל עלויות שכר קבועות ותנאים סוציאליים. במקביל, בעלי העסקים ויצרני המזון נאלצים לחזור למציאות של כפל כשרות, שבה הם משלמים לרבנות המקומית על פי חוק, ובנוסף משלמים לבד”ץ פרטי כדי לפנות לקהל החרדי. עלויות כפולות אלו, יחד עם חסמי יבוא מחודשים שמצמצמים את התחרות מול מותגים מחו”ל, אינן נשארות אצל היצרנים אלא מגולגלות במלואן אל הצרכנים ברשתות השיווק.

בסופו של דבר, המשמעות עבור משפחה ממוצעת בישראל היא התייקרות עקיפה אך מורגשת של סל המזון. כלכלנים מעריכים כי העדר התחרות ומבנה המונופול מייקרים את מוצרי היסוד הכשרים, כמו בשר, עוף ומוצרי חלב, בשיעור של בין שניים לחמישה אחוזים בממוצע. עבור משפחה ישראלית ממוצעת, המוציאה אלפי שקלים בחודש בסופרמרקט, מדובר בתוספת של עשרות עד מאות שקלים בכל חודש, שיכולה להצטבר בקלות לאלפי שקלים בשנה. הכסף הזה משולם בחלקו ישירות בקופה ובחלקו בעקיפין דרך כספי המיסים המממנים את המנגנון הציבורי, כולל ארנונה, מה שכמובן מדגיש כי לבחירות המדיניות בתחום הדת יש תג מחיר כלכלי ישיר וברור על איכות החיים של כל אזרח.

---

הכותב הוא מהנדס ויזם הייטק. הכתבה נכתבה בסיוע בינה מלאכותית