הטמפרטורה הנדרשת לא נשמרה והמטען הושמד / פרשנות מאת אבי בן חורין

National union fire insurance company of Pittsburgh – חברה זרה המנהלת עסקי ביטוח בארה”ב, הגישה תביעת שיבוב על סך 211 אלף שקל נגד חברת תעופה אמריקאית.

בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בת”א נאמר כי התובעת ביטחה מטען במשקל 1,945 ק”ג של חברת טבע שהכיל תרופות נפזודון הידרוכלוריד הרגישות לשינויי טמפרטורה. המטען נשלח על ידי טבע מנתב”ג לנמל התעופה ניו-ארק בניו יורק באמצעות חברת התעופה.

חברת התעופה, נאמר בתביעה, נטלה על עצמה לפעול על פי הנחיותיה של טבע, להטעין את המטען ולהטיסו ליעדו במצב שלם ותקין, וכן להנחיות המפורשות על שמירת המטען בטמפרטורה שבין 15 ל-25 מעלות צלזיוס. לנוכח הרגישות של המטען לטמפרטורה הוא צויד בגלאים הרושמים את שינויי הטמפרטורה במהלך התובלה.

בתביעה נאמר כי המטען הגיע ליעדו כשהוא נחזה כניזוק, ומבדיקת השמאי את גלאי הטמפרטורה הסתבר כי המטען שהה בטמפרטורות נמוכות בהרבה מן הנדרש ולאורך שעות ארוכות. זאת, מאחר שבהגיעו לנמל היעד הוא אוחסן במחסן כללי ולא במחסן שהטמפרטורה בו נשלטת ונשמרת כנדרש.

בשל אופיו של המטען – תרופות, ולנוכח חשיפתו לטמפרטורה הנמוכה כאמור מן הנדרש לאורך זמן, הרי שהמטען כולו הושמד.

התובעת מציינת כי שילמה לטבע תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה, וכנגד התשלום העבירה לה טבע את זכויות התביעה בגין הנזק למטען שנגרם, לדברי התובעת, כתוצאה מרשלנות הנתבעת. בתביעה נאמר כי מכוח זכות השיבוב שקמה לתובעת, עם פירעון תביעת המבוטחת היא זכאית להיפרע מהנתבעת בגין תגמולי הביטוח ששולמו על ידה למבוטחתה.

פרשנות – מאת אבי בן חורין

המידע הקצר שעבר לעיוננו מעלה מספר סימני שאלה: אם המעורבים בתביעה הם יישויות משפטיות אמריקאיות – חברת הביטוח, חברת התעופה, השמאי, הלקוח (כאשר טבע שלחה את המטען לארה”ב, היה נמען ביעד שהוא חברה אמריקאית,  גם אם מדובר בחברה בת) – מדוע מצאו לנכון לפנות לבית משפט ישראלי? האם אנחנו נחשבים מהירים בטיפול? האם אנחנו נוהגים רק כבית הלל? האם יש סיבה שכדאי לדעת?

אם הביטוח נעשה עם חברת ביטוח אמריקאית,  סביר להניח שהחוק החל על הפוליסה הוא החוק האמריקאי. האם יש זהות בין החוק שלנו (כאן הוגשה התביעה) לבין החוק האמריקאי (שלפיו שולמה התביעה לבעלי המטען)?

בנוסף לנ”ל, היות שבישראל נהוג לקבוע בביטוח מטענים שהחוק החל על הפוליסה הוא החוק האנגלי, ואם לא מצוין כך, אזי מדובר בחוק העותומני ולא בחוק הישראלי (ביטוח מטענים מוחרג מחוק חוזה ביטוח), הרי יש כאן אולי שאלה חוקית, לפי מה יתייחסו לסוגיה.

בנפרד מהערות אלו, צפויה לעלות שאלה קרדינלית (שבחומר שלפנינו אין מידע לגביה) – האם חברת התעופה מילאה את המשימה כשהביאה את המטען במצב תקין לשדה התעופה ניו-ארק בניו יורק או שמא יש לה אחריות גם במחסנים של שדה התעופה?

האם לא הייתה חובה של המקבל (או הוראות של השולח) לבצע “מסירה ישירה” כדי למנוע שהות מיותרת בתנאים לא הולמים?

האם על האריזות הייתה אזהרה ברורה ובולטת על הצורך בשמירה בטמפרטורה מסוימת? אין ספק שמבוטח שעוסק במוצרים מהסוג שבו מדובר, יודע היטב שהסימון על המסמכים ועל האריזות מחויב המציאות בנוסף להנחיות למשלחים / למובילים. אי ביצוע שלהם יכול לפגוע בזכות התביעה כנגד מבטח. מבטח שמשלם את התביעה עלול להחשב לעיתים כ”מתנדב” (היו בארץ פסקי דין כאלו) ומובן שזכות השיבוב שלו נחסמת. השיקול המסחרי שלו בתשלום למבוטח גבוה לעיתים מהצורך להיצמד לכללי הפוליסה.

נושא אחר נובע מהמילים – לנוכח אופיו של המטען – תרופות, ולנוכח חשיפתו לטמפרטורה הנמוכה כאמור מן הנדרש לאורך זמן,  הרי שהמטען כולו הושמד. במילים אחרות, מדובר על חשש לנזק ולא נזק שהוכח. האם בדוח השמאי, שלא מוצג כאן, הייתה הוכחה לנזק בעין?

האם בפוליסה הייתה הרחבה חריגה לכיסוי ביטוחי לחשש לנזק – נושא שבספרות הימית איננו הופך לנזק בהכרח ולכן לא מבוטח.

מידיעה אישית, אני מודע לכך שיש מצבים בהם מבטח משלם תביעה למרות שההוכחה הישירה לא קיימת, אך הדעת מבינה שזה מה שקורה / יקרה או לחלופין שהסכנה בשימוש במוצר היא כזו שאף אחד לא יקח אחריות, אך מצב זה לא בהכרח נותן זכות לשיבוב.

---

הכותב הוא מומחה לביטוח ימי