אמרלד גלובל והמבטחת תובעות 5.3 מיליון שקל מבעלי אונייה שהובילה מטען דשן לעצי פרי שניזוק / פרשנות של אבי בן חורין

חברת אמרלד גלובל והמבטחת שלה הראל הגישו לבית המשפט לימאות בחיפה תביעה על סך 5.3 מיליון שקל כנגד בעלי אונייה הנושאת  דגל של איי בהאמה. אמרלד גלובל עוסקת בין היתר ביבוא ושיווק דשן חנקני Urea (אוריאה) המשמש לדישון מדשאות ועצי פרי. בתביעה נאמר כי הראל ביטחה מטען אוריאה שרכשה החברה מחברת Petro star FZE במשקל 3.3 טון, ואשר הוטען לפני כשבוע על גבי האונייה כשהוא במצב שלם, טוב, ותקין, לשם העברה לישראל.

ואולם, נטען בתביעה, חלק מהמטען האמור נמצא רטוב במחסן האונייה בהגיעה ביום שבת האחרון לנמל חיפה, ובשלב זה סכום הנזק למטען לפי דוח השמאי הראשוני הןא 1.55 מיליון דולר.

לדברי התובעות, בעלי האונייה אחראים לנזק שאירע למטען בשל רשלנותם, וכי האונייה לא הייתה כשירה לשיט ו/או מחסניה לא נבדקו טרם ההפלגה, ועל כן אין הם זכאים ליהנות מפטורים ו/או חסינות ו/או מגבלת אחריות כלשהי על פי תנאי שטר המטען.

לדברי התובעות, במסגרת בקשתן מבית המשפט להורות על מעצר האונייה, האונייה הנושאת דגל זר עוגנת בנמל חיפה, ועלולה להפליג מישראל בקרוב עם סיום פריקת מטענה, ואין כל ביטחון שהיא תשוב אי פעם לישראל ועל כן נדרשת עזרתו של בית המשפט בהוצאת צו מעצר לאונייה, על מנת להבטיח את זכותן לדמי הנזק מאת בעלי האונייה.

בית המשפט נעתר לבקשה והורה על מעצרה של האונייה וקבע כי האונייה תשוחרר לאחר הפקדת הסך של 1.5 מיליון דולר במזומן ו/או בערבות בנקאית.

בתוך כך הודיעה חברת נמל מספנות ישראל לביהמ”ש כי בעקבות פקודת המעצר צפויה להתעכב יציאת האונייה מהציף המופעל על ידה במפרץ חיפה, וכי עיכוב זה צפוי לגרום באופן ודאי לשיבושים בסדרי העבודה ובפעילות הנמלית ולנזקים ממוניים. אשר על כן מתבקש בית המשפט להורות על העתקת מיקומה של האונייה לעגינה באחד מאזורי עגינת אניות במפרץ חיפה, מחוץ לנמל של חברת נמל מספנות ישראל.

בתביעה נאמר, כי הראל, מבטחת המטען, צפויה בהתאם ובכפוף לפוליסה בלבד, לרכוש זכויות סוברוגטיביות (זכות לתחלוף) אם ולאחר תשלום תגמולי הביטוח למבוטחתה.

פרשנות של אבי בן חורין, מומחה למשפט ימי

בשלב הראשוני, שבו מתגלה הנזק ואין לדעת אם הוא מבוטח לפי תנאי הפוליסה, הבקשה לצו המעצר היא למעשה של בעלת המטען. המבטחת מצטרפת לבקשה עקב החשש שלה (שהוא למעשה מה שמוביל ליוזמה להגיש בקשה כזו) שהיא תצטרך לשלם את הנזק ועקב כך, זכות התביעה כנגד המזיק (האונייה) תעבור אליה.

הנקודה המעניינת לכאורה היא העובדה שיש כאן טענה על כך שהאונייה לא הייתה כשירה לשיט. טענה שכזו, אם היא אכן תימצא נכונה, מבטלת את אופציית התביעה כנגד המבטחת, היות שלפי התנאים (ליתר דיוק – החריגים) של הפוליסה הימית, אי כשירות לשיט של כלי ההובלה, מבטל את הכיסוי הביטוחי.

המונח “אי כשירות לשיט” הוא נושא שהיה די קשיח מבחינת הגורמים שאפשר לכלול תחת הכותרת הזו אך הוא הפך להיות “גמיש” לאחרונה. הדוגמה האחרונה הייתה בהחלטה של בית המשפט העליון באנגליה ב-2021 לגבי הכרזת GA על ידי חברת הספנות הצרפתית CMA CGM בגין עליה על שרטון חול של אחת מאוניותיה בסין ב-2011. הכלל המעניין שלקוח מאותו פסק דין – אי כשירות לשיט כוללת גם תוכנית מסע שגוייה. המסקנה המתבקשת – המונח “אי כושר שיט” הוא מונח רחב ממה שידענו / הבנו במשך שנים.

לגבי התהליך עצמו, הפתרון הרגיל במקרים אלו היא ערבות שניתנת על ידי נציגי ה-P&I שהם למעשה אמונים על תביעות צד ג’ כולל תביעות בעלי מטענים כנגד האונייה. למען ההבהרה, מועדון הכיסוי ושיפוי (שזה התרגום העברי הדי לא מוצלח לשם המוכר באנגלית) הוא למעשה “המבטח” של סוג החבות הזה, שאינו מבוטח באופן רגיל על ידי חברות ביטוח מסחריות אלא על ידי קלאב שהוא מעין חברת ביטוח בבעלות של בעלי האוניות עצמן.

למען האמת ההיסטורית, נכון להיום יש גם כיסוי ביטוחי לחבויות ע”י גורמים אחרים, קרי חברות ביטוח שמצאו את הנזק כנכון וטוב לעסקיהן. בכל מקרה, ערבות שניתנת בעבור שחרור אונייה ממעצר לנוכח תביעת נזק למטען – אינה דבר חריג, אלא מעשה מוכר וידוע. הבעיה, וזה כמובן צריך לבדוק, היא האם יש לאונייה כיסוי בהתאם, בקלאב כלשהו.