בריאות

ג. ויליפוד טענה בתגובה כי מדובר היה בטעות של המחלקה הגראפית בתרגום תווית המוצר מאנגלית לעברית, וכי מדובר היה במוצרים שנמכרו בכמויות מוגבלות בפרק זמן קצר וכבר אינם נמצאים ברשימת המוצרים אותם היא מייבאת, וכי ממילא הסטייה בערכי הנתרן היא זניחה. בהסדר המתוקן נקבע בין השאר כי ויליפוד תתרום לציבור בדרך של העברה לעמותות

בביקורת שהתקיימה בסניף בירושלים נמצא כי לא הוצגו מחירים על גבי מאות מוצרי ממגוון מק”טים. בנוסף לא סומנה ארץ הייצור בצמוד לתוצרת חקלאית שאינה ארוזה בעת הצגתה למכירה

מונה נאמן לקבוצה שמונה את המסעדות אידי דגים, מסעדת החוף ומסעדת AV ROOM. בנוסף ניתן צו עיכוב הליכים אישי כנגד ישראלוביץ’ ובנו גל

נטען בבקשה כי החברה כשלה בלנהל סיכונים ולעדכן את ציבור הצרכנים ומשרד הבריאות בזמן אמת באשר לנוכחות הזיהומים. לטענת המבקשת, מ.לסר התרשלה בשיווק מוצרים פגומים ומזוהמים, ונמנעה מלגלות על כך בזמן

בפנייה לבית המשפט נאמר כי עם התאוששותה של קבוצת אידי ממשבר הקורונה והשלכותיו, הביאה מלחמת חרבות ברזל את הקבוצה להתמודד עם מחנק תזרימי אשר החריף במרוצת הזמן ותפח ככדור שלג, ובסופו של דבר העמיד בסכנה את המשך קיומה. עוד נאמר בבקשה כי בתקופה האחרונה ערכה קבוצת אידי הליך התייעלות וכי לקבוצה קיימת תוחלת שיקום משמעותית

בבקשה נאמר, כי במרבית סניפי יש חסד ושוק העיר אין בכלל קולרים, ובמספר סניפים בודדים קיים קולר שאינו נגיש לקהל או שאינו שמיש. בשנת 1986 נחקק בישראל חוק מתקני השתייה, המחייב כל מי שמנהל ומחזיק ב”בניין ציבורי” להתקין מתקני שתייה ציבוריים שיוצבו במקום מרכזי, נגיש, נראה לעין ושמיש

לדברי החברה נכסיה אינם מספיקים כדי לסלק את החובות, והסיכוי היחיד לפירעון חובותיה הנו באמצעות הליך של הקפאת הליכים, שכן רק במצב בו העסק יעבוד ללא מורא של הליכי עיקול והוצאה לפועל, יהא לנושים סיכוי לקבל את המגיע להם

השופט הדגיש כי התנהלותה של אקווריסטיק גוררת אחריה את כל היסודות המקנים לשירות המזון את הסמכות להוציא צו הגבלה, שכן היא יוצרת חזקה לפיה המכירה לא הייתה לצרכי תעשיית המזון אלא לצורך שיווק לקהל הרחב, ומכאן נולדת הסכנה לבריאות הציבור. השופט הוסיף כי ככל שאקווריסטיק תעמוד בחובת השקיפות הנדרשת ממנה, יועבר הנטל אל שירות המזון להוכיח כי הרוכשים ממנה אינם עוסקים בתחום המזון

לדברי רמי לוי, העירייה מנועה מלהשית עליה את חובת פינוי האשפה כל עוד לא קבעה קריטריונים ברורים להגדרת כמות “אשפה חריגה” בחוק העזר, וכי העירייה יכולה להשית עליה את החובה לפינוי אשפה עודפת או חריגה רק אם חוק העזר שלה היה מבחין בצורה ברורה בין אשפה בסיסית לבין אשפה עודפת, ואולם אבחנה כאמור אינה קיימת בחוק העזר

בית המשפט מתבקש לחייב את חברת אבי עדיקה (2004) לפצות את חבר הקבוצה המיוצגת שרכשו בסניפי הרשת של החברה, מוצרי מזון ארוזים מראש אשר לא סומנו על פי דין, בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרת תקנות ההגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי)