היקף ההוצאה לצריכה פרטית של מזון בישראל (ללא משקאות ואלכוהול) נאמד בשנת 2016 ב-105 מיליארד שקל. ניתוח המגמות ארוכות הטווח בהוצאה על צריכת מזון בישראל מראה כי היקף ההוצאה על צריכה פרטית של מזון, במונחים ריאליים, גדל ב-16 השנים האחרונות בשיעור ממוצע של 3.2% לשנה, המהווים גידול שנתי ממוצע של 1.4% לנפש בהוצאה על צריכת מזון. כך, על פי סקירה של צוות המומחים מ- BDO Consulting Group זיו-האפט על צריכת המזון בישראל.
על פי הסקירה של BDO, צריכת המזון בישראל הינה כ-3,722 קלוריות לנפש, מהגבוהות בעולם, ונמצאת ברמה יציבה ב-15 השנים האחרונות. זאת לאחר שבשנות ה-90 צומצם הפער בהיקף צריכת קלוריות לנפש ביחס למדינות המערב. ברמות ההכנסה הממוצעת שהמשק הישראלי נמצא בה, היקף צריכת המזון, במונחים קלוריים, נמצא ברוויה, ועלייה ברמת החיים אינה מביאה עוד לגידול בצריכת המזון הביתי, אלא רק בהוצאה על מזון.
המשמעות היא, אומרים ב-BDO, כי הגידול בהוצאה הריאלית על צריכת מזון ב-15 השנים האחרונות אינו מבטא גידול בהיקף צריכת המזון, אלא גידול בתמהיל המוצרים, באיכותם ובמחירם.
במונחים יחסיים, ההוצאה על מזון בישראל הינה מהגבוהות במדינות המערב, בשל שילוב של מחירי מזון (לאחר מיסים) גבוהים יחסית למדינות המערב האחרות, ורמת הכנסה לנפש נמוכה יחסית. השוואת מרכיבי סל הצריכה הממוצע בישראל ובארה”ב מראה בבירור, כי תחום המזון ותחום הדיור מהווים שני תחומים מרכזיים שבהם הצרכן הישראלי סובל משיעור הוצאה גבוה יחסית ביחס לצרכן האמריקאי. בסקירה מצוין, כי שני מרכיבים אלו הם חלק מסל הצרכים הבסיסיים, וההוצאה היחסית הגבוהה בגינם, הינה ביטוי לבעיית יוקר המחייה בישראל. יצוין כי חלק מבעיית מחירי המזון הגבוהים בישראל נובעת מפערי מיסוי. ברוב מדינות אירופה וארה”ב נהוג פטור מלא או חלקי ממע”מ על מוצרי מזון, בעוד שבישראל מוטל מע”מ מלא על מוצרי מזון (למעט פירות וירקות).
עוד עולה מהסקירה, כי בהשוואה לארה”ב ולאירופה, התזונה הישראלית מאופיינת בצריכה גבוהה יחסית של פירות, ירקות ועוף. צריכת מוצרי החלב בישראל נמוכה יחסית לאירופה ודומה לצריכה בארה”ב, וצריכת הבשר גבוהה יחסית לאירופה אך נמוכה מארה”ב.
אחת המגמות הבולטות בישראל, ובעולם בתחום המזון הינו הגברת המודעות לתזונה בריאה ומאוזנת, מציינים המומחים של BDO. במסגרת זו קבע משרד הבריאות רגולציה לסימון שלילי של מוצרי מזון מתועש. הבעיה הינה שבמקום לאמץ תקנים המקובלים באירופה או בארה”ב, משרד הבריאות בחר לקבוע תקן ייחודי מקומי, זאת על אף שהבעיות הבריאותיות הכרוכות בצריכת מזון הן אוניברסליות ולא ייחודיות למשק הישראלי. בתחום המזון, כמו בתחומים נוספים, קביעת תקנים מקומיים שונים מהמקובל בעולם יוצרת נטל רגולטורי עודף על התעשייה המקומית ובמקביל יוצרת חסמים נוספים ליבוא מזון מחו”ל.
על התחרות בין רשתות שיווק המזון בישראל אומר יובל אליעז, דירקטור, הגבלים עסקיים ותחרות מקבוצת BDO כי מאז קיץ 2011, ובעידוד שקט של ממשלת ישראל, קיימת בציבור תחושה שהתחרות בין רשתות שיווק המזון אינה מספקת. לתחושה זו אין בסיס כלכלי ממשי ולמעשה, רשתות שיווק המזון פועלות יותר מעשור בסביבה דינמית ותחרותית, שרק מתגברת לאורך השנים.
על מנת להבין זאת, כותב אליעז, יש לזכור שתי נקודות משמעותיות: ראשית, לרשתות השיווק השפעה פחותה יחסית על מחירי מוצרי המזון. אלו, נקבעים על ידי גורמים חיצוניים לרשתות ובעיקר ממשלת ישראל, שהיא למעשה האחראית העיקרית לפער המחירים בין ישראל לחו”ל.
רשתות המזון קובעות רק את הרווח שלהם, המהווה שיעור יחסית לא קטן מהמחיר לצרכן והלכה למעשה נמוך בהשוואה למקובל בעולם. שנית, וחשוב לא פחות, תחרות באה לידי ביטוי לא רק במחיר המוצרים. תחרות באה לידי ביטוי גם בדינמיות של שוק – יציאה וכניסה של חברות, שינויים בנתחי שוק, בשיפור באיכות השירות, בזמינות, בנגישות גיאוגרפית ועוד.
בחינה של כל הפרמטרים האלו, כמו גם של שיעורי הרווח בענף, מלמדת שהתחרות בין רשתות השיווק תוססת ובועטת, אומר אליעז.
Leave a Reply