BARCA VELHA 1982 – זמן ארוך מדי לכל יין

לאחרונה נפגשנו בתערוכת היין הגדולה בעולם, Pro Wine Dusseldorf, כארבעים שנה לאחר פגישתנו הראשונה. לאחר יום ארוך, עייף, רווי אלכוהול ואוכל שמן, על הרגליים מהבוקר רק בטעימות יין. ביקשתי מנוחה. בדרך לחדר העיתונאים העיניים גילו שלט מוכר וידוע: Ferreira Port. לרגע חזרתי להיות צעיר, בעל כוח ורצון לחיות מחדש את הימים היפים של שנות השמונים – לא רק שלי, של המאה.
בהיותי עוד סטודנט ברזי היין, עם דגש על יינות פורטוגל, הוזמנתי יחד עם כמה עיתונאים אנגליים ל-Quinta de Meau – Ferreria בזמן הבציר, מראה ואירוע בפני עצמם. יקב שעל גבעות הירוקות לאורך נחל הזהב – Douro, בולט בשטח ומסמל בו זמנית את יסוד ייצור היין הפורטוגזי, על כל זניו, ענביו ויינותיו. בית עם קומות שבנוי לקבל את הענבים בקומה עליונה שהיא בגובה הגבעה (כך בנוי השטח), לדרוך אותם בארגז מיוחד שבנוי תחת הגג, כך שהתירוש הטרי נוזל בגרביטציה אל המרתף, ישר לחביות המוכנות מראש. “היינן ישן על יינותיו” הוא פתגם פורטוגזי עתיק שמיושם במקום זה כהלכה.
בימינו (שלי) הכול היה ידני ולא סטרילי, מערכת משומנת שעובדת עד היום כפי שעבדה במשך דורות. במאמר צנוע זה אינני מדבר על יין הפורט המפורסם. אני מציין משהו מיוחד על יין רגיל, אדום יבש, אחד היינות הטובים של פורטוגל, יין משנת בציר מיוחדת לטובה, בקבוק יין יחיד שהוא מתנה מהיינן הוותיק שהתבגר עם היקב.
כפי שכתבתי, אני בתערוכה ולפני עומדת גברת יחסית צעירה, כאילו מוכרת ומשתלבת עם יינות הפורט של היקב, בתצוגה מרשימה. בקול צנום ומנומס אני שואל: האם את גברת Olazabal? שקט, התפעלות מה, ומיד שאלה: מי אתה, איך אתה יודע איך קוראים לי? לא תמיד זו שיחה נעימה, אך הפעם היה לי קלף. אני זוכר אותך ילדה צעירה מאוד, אולי בת שלוש או ארבע, שהיית מסתובבת בין האורחים והאבא היה צועק עליך. כן, הייתי אצלכם בבית, שתינו יין ואכלנו אורז עם בשר כבש… מה שלום אבא וכל המשפחה?. הפסקה. שיחזור, חיוך וחיבוק. לאחר דוח מלא, נפרדנו עם הזמנה לחזור ליקב וכמובן לתערוכה. בינתיים זה לא קרה.

BARCA VELHA, היין של משפחת אולזבל (שם פופולארי מאוד המזכיר את כהן אצלנו), נשמר משך 36 שנים, מלא בייחודו פרט לאיבוד הפרי. חייבים לדעת לטעום יינות ותיקים או ישנים, לחפש את “הנשאר” ממה שהיה בהתחלה, להצטרף לרמזי הניחוחות ולטעם השמור. צבע דהוי של מהאגוני חום, מאוזן, בהחלט שתי, אך לא לבד, לא נקי ככול יין. חייב תוספת של אוכל מטוגן, ריחני, אפילו קצת חריף, על מנת לשלב את האלכוהול שנשאר יחד עם הטנינים הרכים והעדינים. שלושים ושש שנים, למרות תנאי שמירה אידיאליים, הן זמן ארוך מדי כמעט לכל יין. אל תחפשו יין דומה, פשוט אין, בזמנו היה נחשב ליהלום שביינות פורטוגל. לחיים!