מחלוקת לגבי שאלת החבות במקרה בו שער החניון לחניית לקוחות במסעדת נאמוס נסגר על רכב

מאת עו”ד ג’ון גבע

בבית משפט השלום בהרצליה נדונה תביעתה של ויקטוריה ליטמנוביץ’ (“התובעת“), שיוצגה על ידי עו”ד רוזלס, כנגד ווי.סי.אייץ בע”מ (“הנתבעת“), שיוצגה ע”י עו”ד בראונשטיין. פסק הדין ניתן ביוני 2017, בהיעדר הצדדים, מפי השופטת יפעת אונגר ביטון.

עובדות המקרה: מדובר בתביעה לפיצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאת מפגיעת רכב בעת כניסה לחניון המסעדה, שבאחריות הנתבעת. השימוש ברכב לראשונה אירע חמישה ימים לפני קרות התאונה.

טענות הצדדים: התובעת טענה, כי הנזק נגרם כאשר ביקשה להיכנס לחניון הסגור בשער חשמלי, שנועד, בין היתר, לחניית לקוחות המסעדה נאמוס סופי שבבעלות וניהול הנתבעת. לטענתה, היא הגיעה ביום שישי בערב ברכב לחגוג אירוע משפחתי במסעדה, כאשר שער החניון החל להיסגר ופגע באחת הדלתות של הרכב עוד בטרם סיימה להיכנס לחניון. התובעת טענה, כי החל דין ודברים עם נציגי המסעדה. היא ביקשה לצפות בסרטון מצלמות האבטחה של החניות, אולם הסרטון לא הועבר לעיונה. לשיטתה, היא הופנתה למנהל המרינה בה שוכנת המסעדה, והוא צפה בסרטון מבלי לאפשר לה גישה אליו. בסופו של דבר קיבלה מענה שלילי לפיצוי.

הנתבעת טענה, כי דין התביעה להידחות, מאחר שהדברים אירעו באופן שונה לחלוטין והתובעת בסך הכול מנסה להתעשר. לטענתה, התובעת היא זו שנהגה בחוסר זהירות ופגעה בשער, עת נכנסה לחניון תוך ביצוע פנייה חדה ימינה. מבירורים שנערכו עלה, כי השער תקין לחלוטין ולא היו כל תלונות, ובסרטון המתעד את האירועים לא נמצא כל תיעוד לתאונה כפי שתוארה על ידי התובעת. השער נבדק לעיתים קרובות, מטופל באופן שוטף והוא תקין לחלוטין.

פסק הדין: בית המשפט בחן את הראיות והעדויות וציין, כי כל עדי התביעה מסרו עדויות עקביות. לפי שלוש העדויות, התובעת עצרה לפני קו הכניסה לחניות (הקו המגולם במסלול הפתיחה והסגירה של השער החשמלי). היה שומר בצד שמאל של השער, עמו שוחחה התובעת, והודיעה שהזמינה מקומות במסעדה והוא לחץ על השלט לפתיחת השער. לפי כל ראיות התביעה – השער היה פתוח לרווחה כאשר התובעת החלה בנסיעה איטית פנימה לתוך החניון. התובעת ואמה שמעו רעש של מכה והאב הבחין בזווית העין בתנועת השער. כל העדים מטעם התביעה העידו שהתובעת בלמה, אולם הרכב המשיך בתנועה עד לעצירתו. התובעת נכנסה בנסיעה ישרה, רכבה מצוי באמצע קו הכניסה.

בית המשפט דחה את טענת הנתבעת, שטענה כי גרסת התובעת אינה מהימנה. כמו כן נדחתה הטענה, לפיה בשער מותקנת עינית אלקטרונית שגורמת לו להיפתח כאשר הוא מזהה עצם כלשהו על המסלול ולכן, לו היה פגם בשער, היה הרכב נפגע בחלקו הקדמי ולא האחורי. בית המשפט הוסיף, כי איש לא העיד מטעם חברת האבטחה בדבר תקינות השער במהלך סוף השבוע, לא הובא הסרטון ולא נעשה ניסיון רציני להעיד את השומר. לכן ניתן אמון מלא בגרסתה של התובעת, לפיה פנתה לשומר שנכח בעת קרות הנזק ולא ידע להסבירו. נקבע, כי לא הוכח שהשער היה תקין לחלוטין במועד התאונה.

בית המשפט התייחס לשאלה האם התובעת, בהיותה נהגת חדשה בעת האירוע (קיבלה את הרישיון כחודש וחצי לפני התאונה), לא שמה לב לאופן הפנייה הנכון, מהכיכר לחניון, וגרמה לחיכוך הרכב בשער. על פניו, תמונת הנזק מצביעה על אפשרות כזו, משום שמדובר בפגיעת שפשוף (שריטות). אולם ממילא גרסאות העדים מטעם ההגנה בדבר מיקום השער סתרו זו את זו.  מצד אחד נטען, כי השער היה פתוח לרווחה ומצד אחר נטען, כי הוא היה בשלבי פתיחה.

עם זאת, הואיל ומדובר בתובעת שהיא נהגת חדשה, אשר רכשה רכב חדש ימים מספר לפני האירוע, ששוויו למעלה מ-100 אלף שקל, סביר להניח, כי היא תבקש לנהוג בזהירות יתר, מחשש לרכבה החדש. העובדה, לפיה התובעת ובני משפחתה הגיעו לחגוג אירוע משפחתי, תומכת בכך שהיא לא מיהרה לתוך החניון, לא נכנסה בנסיעה רציפה, אלא עצרה לשוחח עם השומר ולעדכנו בדבר הזמנת המקומות.

בית המשפט דחה את טענות הנתבעת ביחס לגובה הנזק, מאחר שלא הגישה חוות דעת נגדית ולא ביקשה לזמן את שמאי התובעת להיחקר על חוות דעתו. בנוסף, הואיל ומדובר ברכב יקר וחדש, הוראת השמאי על החלפת דלת בדלת מקורית חדשה היא סבירה והגיונית וכך גם שווי ירידת הערך שקבע.

לסיכום: בית המשפט קיבל את התביעה במלואה, חייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. עוד נקבע, כי הנתבעת תישא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו”ד התובעת.

עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.