אובדן חוש הטעם והריח בעקבות הקורונה אצל אנשי מקצוע שעוסקים במזון: שפים, טועמים וחוקרים / מאת טלי ברנר

אובדן חוש הטעם והריח הוא מכה קשה לכל אחד, אבל לאנשים שמקצועם מבוסס על יכולות אלה זו בנוסף חוויה מטלטלת ומפחידה. כך על פי עדויות: “איבדתי את זהותי”, כל הריחות נצבעים בצבע אחד: שרוף”, “העולם נעשה שטוח, ללא עומק”, “איך אמשיך את חיי המקצועיים? האם עלי לחפש מקצוע אחר?”. היו שהגדירו את ההרגשה כעירפול במוח.

היום כבר ידוע שאובדן חוש הטעם והריח הוא אחד התסמינים האופייניים למחלת הקורונה (קוביד-19). הם נחשבים לתסמינים שחולפים לאחר ההחלמה. היכולות יחזרו לאחר ימים, שבועות או חודשים.

עדויות מהשטח:

נ. חלתה בינואר 2020, אז היא אובחנה כחולת שפעת. לאחר שתסמיני השפעת חלפו נשארה תתרנות – אנוזמיה – שמשמעותה העדר חוש ריח. נ. היא מהנדסת מזון. כל חייה המקצועיים עד למחלה היא עסקה בפיתוח מוצרים. חלק נכבד מתהליך פיתוח מוצר מזון מחייב טעימות. היא מספרת כי לאחר ארבעה חודשים של אובדן מוחלט של הטעם והריח החלו הטעמים לחזור, ולפי עדותה: “הטעמים חזרו בהבלחות, טעם מסוים חזר, ואז נעלם שנית. וכעבור זמן חזר ונשאר”. היום, שנה אחרי, נ. משדרת אופטימיות. היא מצאה את הדרך להחלים, שעליה אספר בהמשך.

ח. חלתה בקורונה באוגוסט 2020. כשחלתה, סימפטום אובדן הטעם והריח כבר היה מוכר, על כן לא הופתעה כשחשה שאיבדה לחלוטין את חוש הטעם והריח. ח. היא טכנולוגית בכירה במפעל מזון גדול. גם היא מדברת על תחושת הפחד המלווה בחשש מאובדן הזהות המקצועית. היא מבטאת גם חשש קיומי, שהרי חושי הריח והטעם באבולוציה נועדו לשמש לנו אותות אזהרה, כמו במקרה של ריח שריפה או נוכחות טעם זר, שיכול להעיד על מוצר מקולקל.

אצל ח. הטעם חזר בתהליך שנמשך מספר שבועות. בכל יום נוסף עוד רובד. על פי עדותה, במשך תהליך ההחלמה היו טעימות בהן יכלה לזהות מספר טעמים, אבל הטעם לא היה שלם, “כאילו חסרים חלקים בפאזל”.

אפשר להשוות את תחושת אי הוודאות של אובדן הטעם והריח לאצן מקצועי שנפגע ברגלו והוא בתהליך החלמה, אבל לא באמת יודע אם יוכל לחזור למסלול הריצה. בשנים האחרונות התחילו להשתמש במעבדות מחקר ב”לשון אלקטרונית”. הטכנולוגיה יכולה לתת תמונה חלקית, אך עדיין לא נמצא תחליף ללשון האנושית.

כריסטוף הוא שף שחלה בקוביד-19 ואיבד את חוש הריח לעשרה ימים. כשהחלים הופיעה הפארוזמיה (עיוות הטעם) כשטעם גבינה הרגיש טעם של דגים, למשקה היין היה טעם של נפט. הוא המשיך לבשל והעוזרים שלו טעמו ואישרו.

יש תקווה – אפשר לשקם 

בחודשים האחרונים פיתחו מספר חברות תוכניות שיקום: אימון להחזרת חוש הטעם והריח. כריסטוף מעיד שהוא מתאמן לפחות פעמיים ביום. הוא התחיל באימון טעמי הבסיס: לאימון המרירות הוא טועם אשכולית, לאימון המתיקות הוא מעדיף דבש, לחומציות הוא מדלל מיץ לימון במים ולאימון טעם האוממי הוא טועם פרמזן. טועם ומשנן את הטעמים.

נ. גם היא בתהליך שיקום. היא משתמשת באפליקציה של מכון ויצמן לניטור חולי קורונה. התהליך כולל אימוני ריח יומיים. האימון הוא הסנפה של סדרת שמנים אתריים עם ריחות מאוד אופייניים כמו: ציפורן, אקליפטוס, לימון וורדים. היום היא כבר מזהה את הריחות האילו בהרחה עיוורת.

כריסטוף מתאמן בהסנפת אותם ריחות ולפני שהוא מריח הוא אומר בקול רם את שם השמן האתרי אותו הוא מריח וכך מלמד את המוח מחדש ובונה את המידע במוח. חברות נוספות מציעות ערכות אימון דומות.

שוחחתי עם פרופ’ מאשה ניב מהפקולטה לחקלאות, מזון ומדעי הסביבה, האוניברסיטה העברית. פרופ’ ניב מנהלת קבוצת מחקר ומעבדה לחקר הטעם. יש לה ידע רחב מאוד בכל הקשור לטעם וריח. קבוצות המחקר שלה עוסקות במחקרים בתחום הטעם המר, ומחקרים יישומיים למציאת מולקולות בטעם מתוק ללא קלוריות. בjusa מרץ ב-2020, כשהתחילו להגיע דיווחים ראשונים על אובדן חוש הטעם והריח, הייתה מבין מקימי הקונסורציום העולמי  GCCR – Global consottiun for chemosensory research. הקונסורציום מאחד 600 אנשי אקדמיה, חוקרים, מדענים, רופאים מכל העולם, שחוקרים את תופעת אובדן הטעם והריח. את המחקרים הם מבססים על עדויות סוביקטיביות של אנשים.

המידע מתבסס על שאלונים שהופצו בכל העולם. עד היום מולאו ונלמדו כ-50 אלף שאלונים. השאלון תורגם ל-35 שפות כדי לאפשר נגישות לכל אדם. המידע מכיל גם השוואות בין השפעת הקוביד-19 על אובדן חוש הטעם, הריח והכמסטזיס (תחושת הצריבה) בהשוואה למחלות אחרות, שכבר ידוע שהן גורמות לסימפטום. עד השנה האחרונה, סימפטום אובדן הריח לא נחקר על ידי גורמי הרפואה האפידמיולוגית או הזיהומית. זו עסקה רק בהצלת חיים. הסימפטום היה פחות שכיח ופחות קשה ולא בהיקפים גדולים כמו במגפת הקורונה.

לדברי פרופ’ ניב, עדיין לא ידוע המנגנון המדויק לאנוזמיה (איבוד חוש ריח) ואגוזיה – ageusia (איבוד חוש טעם), אך ככל הנראה מדובר בפגיעה בתאים התומכים, שחשובים לתיפקוד התאים המבטאים את קולטני הריח והטעם ולהעברת הסיגנל מהם אל המוח. תאים תומכים אלה (אך לא תאי הטעם והריח עצמם) מבטאים את ACE2 המהווה מטרה לנגיף. עדיין אין מספיק עדויות לגבי הפגיעה במוח עצמו.

אימוני חוש הריח מקובלים כיום והראו הצלחה מסוימת, אולי משום שהם עוזרים לחדש את החיווט העיצבי לאיזורים הרלוונטיים במוח. סקירה של הספרות הביאה להמלצה של קבוצת חוקרים בינלאומית לתמוך באימוני ריח כאופציה מומלצת לטיפול.

חוש הריח בנוי על מידע שנאסף כל חיינו וכאשר אנו מריחים, הריח מזכיר לנו משהו. חוש הריח קשור למערכת הרגשית ועל כן המורכבות בהבנתו. לפי הנתונים שנאספו עד היום, ההחלמה של חוש הריח ושל חוש הטעם נמשכת לרוב כשלושה שבועות. אולם כ-10% ישארו עם הפגיעה גם חצי שנה לאחר שחלו. אנו עדיין לא יודעים לחזות בתחילת המחלה, מי הם אלה שיישארו עם הפגיעה לאורך זמן.

המחקר ממשיך ופרופ’ ניב מזמינה מתעניינים, כולל מחלימים שנפגעו בסימפטומים ומעוניינים להשתתף במחקר לפנות למעבדתה דרך הקישור:

https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSdHjfaUr8BJjIiOjeCBajq0tDtXPgjKBPyUfqKQxc_cAyEtgQ/viewform

המחקר כולל ערכות טעם וריח ושאלונים והוא מתבצע בשיתוף עם פרופ’ תומס הומל מגרמניה, רופא ומומחה עולמי לחוש הריח. הניסוי יתקיים בחודשי אפריל-מאי 2021.

---

 

הכותבת היא מהנדסת מזון, מרכזת את תחום התעשייה האורגנית בארגון לחקלאות אורגנית בישראל, חברה בוועדות רגולציה במזון בארץ ובעולם.