פנטזיות: ארוחה בעיניים עצומות / מאת טלי ברנר

רואי אמוץ ונדב מלין, שני וירטואוזים, חברו יחדיו כדי להעצים ארבעה מתוך חמשת החושים שלנו, למשך ערב אחד מרתק ביד השמונה. הארוחה התנהלה בעיניים מכוסות וכך גם ההאזנה למוזיקה

מתמסרים לצלילים ולטעמים. צילום: טלי ברנר
טלי ברנר. צילום: שי שבירו

אנחנו נוהגים לטעום ולהאזין עם העיניים. זאת, עוד לפני שהפעלנו את החושים הרלבנטיים – חוש הטעם וחוש השמיעה. המראה נצרב ראשון במוח והוא מייצר ציפיות ומשפיע על החוויה הטהורה.

הרעיון מאחורי פרויקט פנטזיות הוא לתת לחושי הטעם, הריח, השמיעה והמישוש לחוות דרכם, ללא נוכחותו הדומיננטית של חוש הראייה. כך נוכל לחוות ללא קביעת דעה מראש. פנטזיות הוא חוויה שמאפשרת למוח להעצים את שאר החושים. ראשית יש לגייס שתי יכולות: להשתחרר ולהתמסר – ואז אפשר ליהנות.

רואי אמוץ ונדב מלין הם שני וירטואוזים. אמוץ מפליא להפיק צלילים נשגבים מחליליו ומלין מפיק טעמים, ריחות ומרקמים באוכל. אמוץ ומלין חברו יחדיו כדי להעצים ארבעה מתוך חמשת החושים שלנו, למשך ערב אחד ביד השמונה שהיה מרתק ומעשיר. הארוחה התנהלה בעיניים מכוסות.

בהאזנה למוזיקה עם עיניים עצומות אתה משוחרר ופנוי להפנמתה ומוצא עצמך שומע יותר פרטים ונהנה יותר. כל ישותך נתונה למוזיקה של גאורג פיליפ טלמן, יוהאן סבסטיאן באך האב ובניו וגם מוזיקה יפנית מרגשת.

במסעדת המלון הכפרי של יד השמונה הוזמנו להאזין למוזיקה בעיניים עצומות. פשוט לעצום את העיניים (גם נכסה אותן כדי להבטיח שיישארו עצומות). כדאי לזכור להצמיד את הלשון לחיך העליון, פעולה שתרגיע, תמנע הירדמות מהירה ותאריך את זמן ההנאה מהמוזיקה. כל מנה בארוחה ייצגה דומיננטיות לאחד החושים. רגע לפני ששמים את כיסוי העיניים  הוגשה המנה הראשונה.

צבעים: וואפליני של בטטה סגולה עם גרוולקס פורל ושמנת מתוקה, טרטר חלמית ואבוקדו על קרקר טף, ופאני-פיתה עם קרם חצילים וגבינת עיזים. הפיתה השחורה נצבעה עם קליפת החציל.

ואפליני בטטה סגולה ופאני פיתה שחורה. צילומים: טלי ברנר

כדי לאכול בעיניים עצומות נדרשנו, בנוסף לכיסוי העיניים, גם לאכול עם הידיים, לאחר רחיצתם. האכילה בידיים מעוררת מיידית את חוש המישוש. לפני הארוחה קיבלנו הוראות תיפעול: נגיעה בכתף ימין משמעה – המנה מוגשת. הנגיעה הבאה בכתף ימין תודיע שמפנים את הצלחת. הרמת יד ימין משמעה “אני רוצה יין”. הרמת יד שמאל – “בבקשה מזגו לי מים”. הרמת שתי הידיים – “אני מבקש לקום”.

טועמים גלידה בידיים

עתה כיסינו את העיניים והתמכרנו לשני קטעי “פנטזיות” מאת ג.פ. טלמן.

טעמים : השתרר שקט, אני מרגישה נגיעה בכתף ימין שלי. משהו הונח לפני. הנחתי את האצבעות על השולחן, מששתי כדי להבין . הרגשתי לפני מגש גדול יחסית. העברתי את האצבעות בעדינות על המנה להיכרות ראשונה. בעיניים עצומות, האכילה שונה, יותר מהוססת אך בתשומת לב רבה. הרגשתי ירקות, אילו פוזרו על המגש, לקחתי כל אחד לחוד וניסיתי לזהות מיהו, לפי המרקם, לפי הטעם. חלקם היו בשרניים כמו עגבנייה, סלק, אפונת שלג, וחלקם עליים. הרוטב היה ויניגרט קלמנטינות ודבש מותסס, הטעם מיוחד מאוד. הדרך היחידה לטעום אותו היא בליקוק האצבעות. לפני שהספקתי לחשוב על אי הנוחות, הונחה מגבת רכה וחמימה מתחת לידי השמאלית. יכולתי להמשיך לטעום. החוויה מאוד חושנית, בנוסף להיותה טעימה. רק בסוף הארוחה הוצג לנו המגש ויכולתי לראות אילו ירקות לא זיהיתי. נגיעה בכתף ימין והמגש מפנה מקום לדקות ארוכות של מוסיקת בארוק.

שלל ירקות ועלים, על פי המישוש

מרקמים: נגיעה בכתף ימין מאותת על הגעת המנה הבאה. המרקמים הפעם מאוד דומיננטיים, גדולים. ניוקי נמוחים, כיאה לניוקי ופטריות, חמישה סוגי פטריות – מקטנות עם טעם עדין ועד לפטריות יער עם “מפרש” מרשים, גם בטעם. כשהעיניים מכוסות, אפשר לאפיין כל פטרייה ולחוש בהבדלי הטעם המשמעותיים. כל אילו כמו צפו בתוך קצף פרמזן.  במגע עדין אפשר היה גם להרגיש את הקצף באצבעות.

ערמונים ופיטריות עם קצף פרמזן

ארומות: את המנה הקדימה יצירה מודרנית, שונה. צלילי החליל נשמעו כמו רוח כמעט צורמנית.  ההאזנה הכינה את המודעות למנה סוערת יותר. בהמשך נגלה שזו הייתה יצירה יפנית. המנה הגיעה ארוזה. כדי לגלות את האוכל, נדרשנו למצוא את קצה החוט שסגר את אריזת המנה. משיכה קלה הקשר נפתח ואז, באחת, נפתחה האריזה וארומות של ים ויין הציפו את סביבת האף והפה. בר הים בושל ביין, דג בשרני מעולה עם אספרגוס. את האספרגוס היה קל לזהות. שעועית ירוקה וסליקורניה. הטעמים המצויינים מועצמים כאשר המוח עסוק גם בטריוויה.

בר ים במעטפה עם אספרגוס

רעשים : צלילי חליל מרגיעים מלווים אל המנה האחרונה. אנחנו כבר שבעים. עכשיו מתגבר הרחש סביב השולחן, כבר קצת נוח ומסקרן בעיניים עצומות, חלק מהמסובים הורידו את כיסוי העיניים. פאי דבש מלוח, גרניטה שקדים וטוויל צנובר ובהרט הם חלק מהמנה שגרסנו בשיניים ומתיקות רכה עטפה את הלשון.

מסירים את כיסוי העיניים ומגלים מה אכלנו

עכשיו, כולם כבר הורידו את כיסוי העיניים כדי לראות את המנות, שדוגמה מכל אחת הושארה, כדי להשלים את החוויה בה רואי אמוץ הפיק צלילים מגוונים ומרגשים משלושה סוגי חלילים, מחליל בארוק טרברסו ועד חליל מודרני. חברת לואיזה – מטבח ארצישראלי עכשווי בניהולו הקולינרי של שף נדב מלין – הגישה את הטעמים, הריחות והמרקמים.


הכותבת היא מהנדסת מזון, מרכזת את תחום התעשייה האורגנית בארגון לחקלאות אורגנית בישראל וחברה במסדר אבירי הגריל מאז 2009 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*