מסביב לשולחן העגול נפגשנו מחדש, שמונה נפשות רעבות אך לא צמאות. כבר היינו אחרי “המשקה הראשון” מורכב ממשקאות שעברו זיקוק ולא תסיסה. מצב רוח כן, אך הרעב ביקש תשובה מידית. עם המנות הראשונות לגמנו יין אדום, אך זכרוני לא מאפשר לי להזכיר את שמו.
המשכנו לאכול בקצב עד שהגבינות הופיעו במלוא תפארתן, עם לחם מתוצרת בעלת הבית וחמאה הולנדית. אם מוסיפים גם מלח גס לתפריט המורחב, הנוסחה כמעט מושלמת.
האם “יין הערב” חי, טעים, סביר ו/או רק מתאים? היין בן השבע, בהופעתו המסקרנת, הופיע עם סימן שאלה. שבע שנים זה זמן טוב ליין מכובד להתבגר על מנת לתת את הטוב שבו. כמובן שלכול יין זמן משלו, אך האלטיטוד של כרם עלמה – ברקן אלטיטוד 624+ קברנה סוביניון 2011 – אמור לתת יותר.
אני מזכיר את כרם עלמה, על תכונותיו המיוחדות, יחד עם התאמתו המושלמת לזן הקברנה סוביניון. הכרם נטוע מול מושב עלמה על רמת דלתון, מעל נחל דישון, במורדות הצפוניים הגיריים-בזלתיים. כרם בעל אקלים קריר יחסית, אפילו בימי הקיץ החמים, עם גפנים בוגרות מזן קברנה סוביניון, הנחשב לאציל הזנים. היין הצעיר התבגר משך 14 חודשים בחביות אלון צרפתיות חדשות (כ-80%) והטנינים הרכים מורגשים מיד עם חליצת הפקק. מעט אוורור, המתנה קצרה, היין נמזג כמלווה גבינות צרפתיות שמנות. הפרחוניות קפצה מהכוסות יחד עם האלון שליווה את כל הטעימה.
ללא ספק, יין אלגנטי, בעל גוף ונוכחות, מאוזן להפליא, הרבה פטל שחור ושקדים קלויים. רק סיגר טוב היה חסר לחגיגה. שכחתי את כל ה-Puenta. כן, גם בעלי הבית שכחו להגיש את המנה הראשית. זה קורה בגילאים מתקדמים כמו שלי. לחיים!
Leave a Reply