יצרן מזון שאני יועץ לו בנושאי שיווק, פיתוח מוצרים חדשים ואיתור שווקים חדשים, ביקש ממני להתלוות אליו לשתי תערוכות מזון שהתקיימו בשבוע שעבר באיסטנבול.
שתיים? באותן זמן? האחת, כנראה חלשה יותר, הזמינה “אורחים חשובים” ללינה של שני לילות במלון 5 כוכבים, עם הסעות ופינוקים. השנייה, שהייתה גדולה ויעילה בהרבה, נהגה בכל מבקר כרגיל.
תהיתי מדוע מכבדים אותנו הישראלים בהטבות המיוחדות והבנתי די מהר. לכל ביתן שהגענו, קיבלו אותנו כמשיחים שהגיעו אליהם. היה רצון רב לייצא לישראל ולייבא מישראל, למרות או בגלל המצב הפוליטי. כולם הדגישו שליחסי המסחר אין שום קשר לפוליטיקה, אך למען האמת היו מעט מאוד מבקרים ישראליים בתערוכות.
99% מהמציגים היו טורקים ואחוז אחד אחרים – ביתן איראני קטן, ביתן אלג’ירי ענק אך ריק מנציגיו, מוצריו וחומרי הסברה, מעט סינים וקוריאני אחד.
50% מהמבקרים היו טורקים, כ-25% ערבים, בעיקר מארצות המפרץ, והיתר רוסים ומעט מאוד מבקרים מאירופה.
המוצרים שכיכבו בתערוכות היו קטניות, בעיקר לעולם הערבי, ממתקים בכמויות עתק, שמני זית מעטים וירקות כבושים. ראינו גם לא מעט מציגי ירקות טריים וכן פירות מיובשים.
יצרן קפה העמיד פליט סורי להגיש טעימה מפינג’אן, יצרן מתיקה הציב טורקי גדול שפם לטגן כדורים מתוקים ולהגיש למבקרים.
תופעה מעניינת היא שמרבית המציגים אינם דוברי אנגלית והם “לווים” זה מזה מתרגמת, שגם היא לא בדיוק מבינה במה מדובר. מעניין גם שמרבית חוברות ההסבר שהם מגישים, הן בשפה הטורקית.
ואם מדובר במזון, איסטנבול כמובן מלאה במסעדות מכל הסוגים. לאורך הבוספורוס תמצאו מסעדות דגים טובות, אך במחירים מופקעים. מנגד, המסעדות השכונתיות העממיות מגישות אוכל אותנטי וטעים מאוד במחירים של 50-70 שקל לסועד.
מסקנות: בטורקיה יש פוטנציאל ענק עבור יצואנים לייצוא מזון. ביתן ישראלי שיוקם על ידי מכון היצוא, עתיד להניב הצלחה רבה.
קהל היעד שלנו הוא לא רק הטורקים, אלא בעיקר ארצות המפרץ שלא מעט מהן הביעו רצון ליצור עמנו קשרי מסחר.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי לפיתוח עסקי ושיווקי
Leave a Reply