התוכנית הלאומית לביטחון המזון 2050 – הוצגו תוצרי הביניים

משרד החקלאות וביטחון המזון, בשיתוף משרדי הבריאות, הכלכלה והתעשייה, הגנת הסביבה והאנרגיה והמטה לביטחון לאומי (המל”ל) הציגו ביום ג’ השבוע את תוצרי הביניים של התוכנית הלאומית לביטחון המזון 2050. ההצגה, במעמד ובשיח בין משרדי, בהשתתפות בכירים, ביניהם: שר החקלאות וביטחון המזון, אבי דיכטר; סגן שר החקלאות וביטחון המזון, משה אבוטבול, מנכ”ל משרד החקלאות וביטחון המזון, אורן לביא; ראש מינהל ביטחון המזון במשרד החקלאות, יובל ליפקין; שר הכלכלה והתעשייה, ניר ברקת; השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן; סגן ראש המטה לביטחון לאומי, אל”מ במיל יצחק בר, רמ”ח אקלים במל”ל, ויקטור וייס, רע”ן טכנולוגיות מזון בצה”ל, סא”ל ורד גבאי וסגן ראש רשות חירום לאומית (רח”ל), יוסי שפירא.

במסגרת המפגש, הוצגו תוצרי ביניים של קבוצות העבודה השונות, הפועלות כחלק מגיבוש התוכנית האסטרטגית הלאומית לביטחון מזון. התוכנית נועדה להבטיח אספקה סדירה של מזון בריא, מגוון ובר-השגה לכלל האוכלוסייה בישראל, תוך קידום חקלאות ותעשיית מזון מקומיות ומערכות מזון מקיימות המותאמות לאתגרי האקלים. עקרונות גיבוש התוכנית כוללים תכנון אסטרטגי ארוך טווח, שיתוף פעולה בין-משרדי ושילוב כלל בעלי העניין, לצד קידום צעדים אופרטיביים ליצירת אימפקט משמעותי לאורך שרשרת מערכת המזון.

השר דיכטר אמר במפגש: “גיבוש תוכנית מזון בראייה לאומית היא צעד הכרחי וחיוני למדינה. אתגרי אספקת המזון במלחמת חרבות ברזל חשפו את ישראל לסיכוני מחסור במזון בסיסי, עקב פגיעה קשה הן בחקלאות והן ביכולת היבוא. אתגרים אלו חיזקו את התפיסה כי על המדינה להגביר ייצור מקומי, בעיקר בפירות וירקות ובמוצרים בסיסיים נוספים שיש למדינה יתרון בהם. למעשה, ליבת הרעיון בתוכנית זו היא הישענות על הייצור המקומי, כאשר הייבוא מהווה משקל משלים”.

במסגרת הכנס נחשפו לראשונה תוצרים של שש קבוצות העבודה, העוסקות בהיבטים שונים של ביטחון המזון: קבוצת סל המזון והרגלי הצריכה בחנה כיצד ניתן לעצב סל מזון בריא ומקיים, בהתבסס על הנחיות תזונה לאומיות שבאחריות המדינה לספק לאזרחיה. האתגרים המרכזיים שעלו כוללים אוריינות בריאותית נמוכה והעדפה תרבותית למזון מעובד. כיווני הפעולה המתגבשים כוללים גיבוש אסטרטגיה לשינוי מקיף במערכת המזון בהתבסס על שיקולים בריאותיים וסביבתיים על מנת לשנות את נורמות צריכת המזון בישראל, ביניהם: חינוך לתזונה בריאה ושינויים בהרגלי האכילה לפי קבוצות מזון, תוך הפחתה ושינוי תמהיל מזון מן החי ומזון מעובד, שיתוף פעולה עם תעשיית המזון לקידום מזון בריא יותר.

קבוצת החקלאות המקומית התמקדה בחשיבות ייצור חקלאי מקומי ובהגדלת הפריון החקלאי, לצד התמודדות עם משברים סביבתיים ושינויי אקלים. בין החסמים המרכזיים נמצאים חוסר הוודאות של החקלאים לטווח הארוך ותלות בעובדים זרים. כיווני פעולה לעתיד כוללים שמירה על מגוון גידולים וצורות משקים, הבטחת משאבי הסביבה לטווח ארוך, מציאת שטחים להכשרה חקלאית, מעבר לייצור יותר אינטנסיבי, השקעה במו”פ חקלאי, הטמעת טכנולוגיות חדשניות ובמיכון מתקדם ותמיכה בדור חדש של חקלאים. כיווני הפעולה המתגבשים כוללים הגדלת הייצור המקומי בהתאם לגידול באוכלוסייה, גיוון ומגוון של גידולים וענפים לצד צורות משקים, הטמעת ידע וחדשנות לטובת ייעול הייצור והעלאת הפריון וצמצום התלות בעובדים זרים, התמודדות עם שינויי אקלים ושיפור הוודאות בייצור לטווח ארוך באמצעות טיפול בשרשרת הערך והתחרותיות.

קבוצת סחר ושיתופי פעולה בינלאומיים הציגה ניתוח סיכונים בשרשראות האספקה העולמיות והציעה דרכים לייבוא רציף לצד הגנה על ייצור מקומי, וכן התייחסות ליוקר המחייה. בין הכיוונים המתגבשים גם עידוד תחרותיות תוך הרחבת מקורות היבוא והגדלת כמות הספקים. התוכנית כוללת גם יוזמות להבטחת זמינות מזון במצבי חירום, כמו תוכנית “אוצר הים”, שמטרתה להבטיח אספקת מוצרים חיוניים גם במצבים של הפרעות גלובליות באמצעות הפעלת שיט חלופי להבטחת ייבוא סחורות למשק.

קבוצת תעשיות המזון בחנה כיצד ניתן לחזק את הייצור המקומי של מזון בריא ובר-השגה, תוך שילוב טכנולוגיות חדשניות. האתגרים המרכזיים שעלו כוללים תלות בייבוא חומרי גלם, עלויות ייצור גבוהות, וצמיחה נמוכה במספר מפעלי המזון החדשים. הקבוצה הציעה כיווני פעולה הכוללים שינוי תמהיל המוצרים לכיוון בריא יותר ומקיים, עידוד פיתוח תעשיית הפוד-טק בישראל ושיפור שרשראות האספקה להפחתת עלויות ולהגברת יעילות הייצור. כמו כן, הומלץ להקים צוות עבודה רב-משרדי לגיבוש תוכנית עבודה שתסייע להבטיח רציפות תפקודית במצבי חירום ותמיכה בתעשיות המזון המקומיות.

קבוצת מו”פ וחדשנות עסקה בדרכים לחדשנות טכנולוגית בחקלאות ובתעשייה, בדגש על פיתוח אקו-סיסטם מחקרי מתקדם כמענה להתמודדות עם האתגרים והסיכונים. הכיוונים המתגבשים כוללים חיזוק הקשר בין מחקר לאקדמיה ולתעשייה, לצד עידוד יזמות של אגרו-טק, פוד-טק וחקלאות מים, הקמת מפעלי מזון חדשניים, פיתוח תשתיות מחקר וידע, זיהוי תתי ענפי ייצור עם פערי פריון, פיתוח כלים לתעדוף תמיכות ממשלתיות שייתמכו בסל המזון הלאומי, דגש על מעבר ממו”פ לייצור ותמיכה ופיתוח חקלאות מתקדמת.

קבוצת אובדן מזון הציגה נתונים מדאיגים על היקף אובדן המזון בישראל, 37% מהמזון המיוצר, בערך של יותר מ-23 מיליארד שקל.
המטרות אותן הצוות הציב לעצמו לקדם הן צמצום בזבוז ואובדן מזון במקור, במקטעים השונים של שרשרת הערך, וטיפול בעודפים ובפחתים (מניעת הטמנה). תוכנית העבודה כוללת ניתוח מצב קיים וחלופות שעל בסיסם תגובשנה המלצות לפיתוח כלי מדידה לכימות אובדן המזון, יוגדרו יעדים ומדדי הצלחה ויגובשו כיווני פעולה וכלי מדיניות. הצוות מקיים תהליכי התייעצות רחבים עם שותפים מהמגזרים השונים, ביניהם חקלאים, תעשיינים, קמעונאים, מומחים לשינוי התנהגות ומומחים לחדשנות, כמו גם עם ארגוני הצלת מזון.