הסעיף שבא להחריג נזקים הקשורים בקורונה, הפך למעשה לחריג מהותי בכל משלוחי המזון שנמצאים בשמירת טמפרטורה / מאת אבי בן חורין

עם התפשטות מגפת הקורונה ברחבי העולם החלו פעולות רבות של ניסיונות למזער “נזקים” בכל צורה אפשרית. המעבר מחבישת מסכות, שמירת מרחק בין אנשים והיגיינה אישית להחלת כללים ותקנות שנקבעו על ידי גורמים ממשלתיים, היה קצר. בין השאר נקבעו כללים לגבי סגירת בתי עסק, שהביאו בהכרח להפסדים כספיים של הבעלים. התגובה של פנייה לבתי משפט כנגד חברות ביטוח בתביעה לקבוע שהפוליסות העסקיות אמורות לתת פיצוי כזה או אחר בגין אותם הפסדים, התפשטה די במהירות ברוב העולם המערבי. תוצאת הפניות הללו לא הביאה לקביעה מסוג של “שחור או לבן” (מכוסה או לא מכוסה), אלא היו בין המחליטים כאלו שראו צורך להמשיך ולדון בנושא והיו מקומות בהן נדחתה הטענה על הסף.

במקביל התפשטה המגפה עצמה בצורה של “גלים” נוספים. בעקבות כך הגיע ניסוח של חריג בפוליסות הביטוח העסקיות, הקובע שאין כיסוי לכל נזק, אובדן, הוצאה שקשורים בצורה כלשהי (ישירה או עקיפה) לנגיף הקורונה ו”קרוביו” / דומיו הביולוגיים.

“מהירות” ההתפשטות של החריג הייתה דומה לעוצמת ההתפשטות של הנגיף והיות שהיה נדרש אישור של הפיקוח על הביטוח לשינוי תנאי פוליסה עסקית, אזי גם הוא הצטרף למצדדים ואישר זאת.

אבל מדוע נדרש אישור פיקוח על הביטוח בתנאי פוליסת ביטוח ימי מטענים, שהרי לפי צו הפיקוח על עסקי ביטוח, היא מוחרגת ממנו? התשובה כנראה ברצון של המבטחים הישראליים להבהיר שמדובר כביכול ב”הנחייה מלמעלה” ולא רעיון יצירתי שלהם להגבלת כיסוי. נכון או לא נכון? בפועל, באמת שלא משנה, כי התוצאה מבחינת המבוטח היא צמצום בכיסוי.

מה אומר הסעיף (החריג)? הבה ונקרא:

Notwithstanding any provision to the contrary, this insurance exclude any loss, damage, liability, expense, fines, penalties or any other amount directly or indirectly caused by, in connection with, or in any way involving or arising out of any of the following- including any fear or threat thereof, whether actual or perceived:

Any infectious disease, virus, bacterium or other microorganism (wether asymtomatic or not) or Coronavirus (covid-19) including any mutation or variation thereof; or

Pandemic or epidemic, as declared as such by the world health organization or any governmental authority

נוסח הסעיף זהה בין החברות (נתעלם מכך שבאחת מהם, מישהו השמיט את המונח Epidemic).

בקריאה ראשונה סביר להניח שרוב המבוטחים, ואולי כולם, יגיבו בצורה דומה – מה לי ולזה? מה כבר יכול לקרות לי בהובלה בינלאומית שקשור למה שמופיע כאן? ואכן רובם צודקים. הביטוח הימי מתייחס לנזקים שיקרו (אם יקרו) במהלך המסע מהספק ליבואן (לא ניכנס כאן למגבלות הידועות) לנשוא הביטוח ולא למבוטח עצמו. אי לכך, המסקנה צריכה להיות – הסעיף הזה לא רלוונטי לנו. האומנם?

ניקח את מגזר הפעילים בנושא המזון ונחשוב שנית. האם באמת הסעיף לא מתייחס למוצרים שלהם? נכון, הקורונה אולי לא מועברת על ידי מוצרי מזון והעובדה שיש פנדמיה לא אמורה להשפיע על המוצר (על הגעתו ליעד, יש ויש השפעה, אך היא כמובן לא חלק מהביטוח הימי).

ניקח, למשל, את “בעיית” האיחור – לכל ידוע, שזה חריג מוכר בביטוח הימי ולכן אם אין מכולות, או שמא אין אוניות או שהאונייה עצרה במהלך המסע עקב גילוי קורונה אצל מי מאנשי הצוות או כל סיבה אחרת, הנזק בהגעה מאוחרת אינו חלק מהפוליסה הימית. האמנם? האם לא ידוע למבטחים ולמבוטחים שיש אופציה ביטוחית שנזק עקב איחור מכוסה?

צר לי לומר שיש מבין העוסקים במלאכה מי שלא יודע על כך וחבל! אם כך, ויש אכן כיסוי, מה יגרום החריג החדש? החרגה ברורה של כל נזק למבוטח. האם זה הוגן? האם זה נכון? האם לא אמורה המבטחת להתייחס לתנאי הכיסוי הנוכחיים וביניהם לפרמיה המשולמת ולהפחיתה אם היא מקטינה את הכיסוי? למיטב ידיעתנו, המבטחים והמבוטחים אינם ערים לכך (מעיד על בעיה מקצועית בענף, שלא נולדה עתה).

אם נקרא היטב את הסעיף, נראה שבין אם יקראו לו בשם “חריג מגפות” או “חריג מחלות מדבקות” או בכל שם אחר עם הכללה משמעותית, יש התעלמות למעשה מהתמליל שאומר הרבה יותר. בין הגורמים לחוסר כיסוי, נרשמים כאן גם – וירוס, בקטריה או מיקרואורגניזם אחר. מה זה אומר? שכל נזק, וכפי שאמרנו – בהובלה של מוצרי מזון תחת בקרת טמפרטורה, עלול להיכנס לקטגוריה של “חסר כיסוי” בעקבות החריג הנ”ל. למען ההבהרה, מזון שנמצא בבקרת טמפרטורה, ישמור למעשה על המצב הקיים בו, כפי שהיה אצל הספק, ואמור לעצור כל התפתחות של חיידקים, וירוסים ובקטריות. כל תקלה במערכת הקירור או הפסקת פעילות מסיבה אחרת (למשל טעות אנוש בכיול דרגת הקירור) עלולה להביא להתפתחות של כל אותם “יצורים” מיקרוסקופיים, ומכאן המסלול עד לקביעה “המזון מקולקל” – קצרה למדי. הסעיף שבא לטפל / להחריג נזקים הקשורים בקורונה, הפך להיות למעשה לחריג מהותי בכל המשלוחים שנמצאים בשמירת טמפרטורה.

נכון, יש הטוענים שעדיין יהיה קשה למבטחים לדחות תביעה, עקב קלקול מזון כתוצאה משינוי הטמפרטורה הנדרשת, ותמיד אפשר יהיה לטעון ש”הסיבה הקרובה” היא התקלה במכשור ולא במה שהתפתח ממנה וגרם לקלקול. התשובה לכך היא: מיהו המבוטח שמוכן לעמוד כנגד נציג מחלקת תביעות של חברת ביטוח, שיבהיר למבוטח שהחריג הזה הוא בדיוק מה שקובע שהתביעה לא מכוסה ולכן הדרך פתוחה בפניו לפנות לבית משפט? האם זה מה שאנו רוצים? האם על כל ויכוח מקצועי, יש להקדיש כסף וזמן כדי לקבל את המגיע לך? האם המבטחים לא הרחיקו לכת (בוודאי בענף הביטוח הימי) בקביעה שכל נזק שקשור באופן ישיר או עקיף לווירוסים, בקטריות או מיקרואורגניזמים אחרים אינו מבוטח? האם זה הוגן, כאשר בפוליסות, של לפחות חלק מהמבוטחים, שכוללות הרחבה הולמת לאיחור, כפי שציינו לעיל, יש ציון עובדה ברורה שאין כיסוי לנזק, אובדן או הוצאה עקב… סלמונלה?

אם ידעו המבטחים לציין שם ספציפי של חיידק, משמע הם הסכימו בצורה ברורה שכל יתר “בני הקבוצה” אינם מוחרגים מהכיסוי. אם עתה, כשביטלו זאת במחי יד, מצאו לנכון להבהיר למבוטחים שעקב כך, הם משנים את הכיסוי, מקטינים אותו? האם ציינו שהם מפחיתים את הפרמיה? לא! לנוכח האמור לעיל, צריך המבוטח הסביר ובוודאי אנשי המקצוע שלו למצוא פתרונות, כדי להשאיר אותו בכיסוי ההולם. הדבר אפשרי, ואני יכול לאשר זאת ממקור ראשון, אך הבעיה בכללותה קיימת אצל רבים וטובים.

כדי להבין עד כמה אנו נמצאים במצב משונה ולא טוב, יעיד הפירוט הבא: באחת מחברות הביטוח הייתה הבנה ש”יש משהו” בטענה שהוצגה להם שהחריג יצא מהמסגרת אליה היה מכוון, אבל הם העדיפו שלא לענות טרם יתייעצו עם מבטחי המשנה שלהם. התשובה שהגיעה מחו”ל הייתה כדלקמן:

It is very difficult to answer your question as there is currently no precedence and details of individual claims cannot be known at advance. Therefore, we ask that our advice here not be taken as precedence. In our opinion, if perishable goods are infected by bacteria, it would be considered a contamination and assuming that (a) it is not inherent vice, (b) the infestation happened during transit or storage, and (c) it renders the good damaged, then it should be covered by a marine cargo cover. However, each potential claim would need to be assessed on its individual details and situation.

בתקציר חופשי, הכותב מבהיר שאמנם אין תקדימים בנושא, אבל לדעתו במקרה שסחורות מתכלות (מה שאומר בשפתנו מוצרים מן החי והצומח כמו בשר, דגים, ירקות, פירות) שנגועים / מזוהמים על ידי בקטריות, זה ייחשב כזיהום ובתנאי שלא מדובר בנזק מטבע הבריאה (כלומר מתכונות החומר עצמו) ושאירע במהלך המסע המבוטח. אם אכן נשוא הביטוח ניזוק, זה ייחשב כמכוסה בביטוח ימי (וכמובן יש לבדוק כל תביעה לפי פרטיה).

במילים אחרות, נותן מבטח המשנה של החברה אור ירוק לאישור העובדה שחריג מגפות אינו גובר בהכרח על כל הרשום בפוליסה הקיימת. במילים אחרות, חברת הביטוח קיבלה כדור להנחתה. מה היא עשתה? האם היא הוסיפה סעיף בחריג המגפות שיאשרר את מה שנאמר לה על ידי “גורם מקצועי מהצד שלה”  ואישרה שיש כיסוי? לא! היא קבעה את המסקנה: “אין באמור לעיל לחייב אותנו להתנהלות כזו או אחרת. לכן, בקרות אירוע, כל מקרה ייבחן לגופו”. פירוש המסקנה הזו – כשנגיע לגשר נראה אם כדאי לעבור אותו? האם זה מקובל?

מדוע המסקנה מעוררת את ההגדרה “לתת לחתול לשמור על השמנת” או בנוסח האנגלי שמתאים יותר לענייננו: You can’t trust a cat to guard the cream.

האם באמת יהיה צדיק בסדום שבעת תביעה יאשר תביעה בגין קלקול מזון בתובלה ימית עם הופעת וירוסים / בקטריות וכו’ או שאולי סביר להניח שנצטרך לבלות עם יועצים משפטיים בבתי משפט לאורך זמן?

האם ראוי לשלם פרמיה עבור סיכון שרשום בפוליסה במקום אחד כמכוסה וכביכול במקום שני כלא מכוסה, ולקוות להחלטה מקצועית אובייקטיבית של מבטח בעת תביעה?

הפתרון – למצוא מבטח שמוכן להתייחס היום לבעיה ולקבוע עמדה או לחכות לעתיד (הקרוב ואולי הרחוק) בתקווה ש”יהיה בסדר” – זה הרי מונח ישראלי מקורי.

---

הכותב הוא מומחה לביטוח ימי

• המאמר התפרסם לראשונה בפוליסה, עיתון הביטוח, הפיננסים והפנסיה