חברת פוליבה מהעיר רמלה לייבוא, ייצור, ושיווק חומרי גלם לענף המזון, הגישה לבית המשפט לימאות בחיפה תביעה על סך 344 אלף שקל כנגד שתי חברות זרות לשיט וספנות. זאת בטענה לנזקים שנגרמו למטען שמנים שהובל על ידי אונייה מסוג מיכלית להובלת כימיקליים ו/או מוצרי שמנים שבבעלותן (Sea Fortune), המניפה את דגל איי מרשל.
בכתב התביעה נאמר כי בשני מועדים סמוכים, בראשית חודש יולי אשתקד, הוטענו על גבי המיכלית בשני נמלים באינדונזיה מטעני שמן דקלים במשקלים כוללים של כ-6,000 טון מטרי, לשם העברתם לנמל אשדוד.
האונייה הגיעה כעבור כחודש לנמל אשדוד ולאחר פריקת המטענים הם נמסרו לחזקתה של חברת פוליבה, ואז נתגלו חוסרים בכמויות בהיקף של כ-46 טון מטרי. בתביעה מצוין כי בהסכם החכירה נקבע כי הנתבעות תחובנה בפיצוי מלא של התובעת בגין כל חוסר במטענים, אם וככל שיתרחשו.
לטענת פוליבה הנתבעות אחראיות כלפיה על החוסרים והנזקים שנגרמו לה כתוצאה מרשלנותן באי נקיטת הצעדים לשמירה על שלמות ותקינות המטענים, ואי המצאתם בשלמות וללא נזק ו/או חוסר.
פרשנות מאת אבי בן חורין
העובדה שיש חוסר במשלוח ימי של טובין איננה מפתיעה. יתרה מכך, כשמדובר על משלוח של נוזלים, הניסיון מוכיח שיש סיכוי / סיכון (המונח הנכון הוא בעינו של הצד המעוניין) לתוצאה שכזו ולכן ישנם כללים בסיסיים להתנהלות בהובלות מסוג זה.
אחד מהם הוא למשל למנות איש מקצוע (שמאי שמומחיותו בנושא) לפיקוח בהעמסה בנמל המוצא, כדי לוודא שהכמויות המועברות זהות לכמויות שמופיעות במסמכי הקנייה, ובמקביל לעשות פעולה דומה בעת הפריקה מהאונייה. כמו כן, בחינת מצב האונייה טרם היציאה, על ידי גורם חיצוני כנ”ל הייתה יכולה לוודא שאין סימנים לדליפה כלשהי בהמשך (היו דברים מעולם).
נושא אחר שיש לו משמעות בבדיקת הטובין במהלך המסע הוא הטמפרטורה בהעמסה ובפריקה. במקרה שלפנינו מדובר על מרחק גיאוגרפי ניכר ומזג אוויר שונה, שעלול לתת תוצאות שונות במדידת כמויות במוצא וביעד.
השמאי דדי אוחנה, שבין השאר מתמחה בנושא של טנקרים, ממליץ במקרים שכאלו, לבדוק גם את המסע היבשתי אל או מהאונייה כדי לוודא שלא חל אירוע כלשהו שגרם לתוצאות הנוכחיות, כלומר, כל שרשרת האספקה חייבת להיות תחת בדיקה כדי לנסות ולאתר את סיבת החוסר, ולא להסתפק בדיון מול האחראים להובלה הימית בלבד.
בנפרד מהנ”ל, מדובר במקרה זה על הסכם חכירה, שאמנם מצוין לגביו שהוא כולל חיוב פיצוי מלא של הנתבעות במקרה של חוסר, אך סביר להניח שיש לבדוק את כל סעיפי ההסכם, שביניהם אולי כלול חריג כזה או אחר שקובע אחרת. כזכור לכל, כללי הים הם לעיתים שונים ומשונים (בלשון המעטה) ואינם תואמים את דרך המחשבה של האדם הסביר (מותר להשתמש במונח זה בימינו) במאה ה21.
המפתיע ואולי המעניין במקרה זה, שאין מדובר בביטוח משלוחים. למה? האם היבואן, לא חשב שיש צורך בכך? האם הצעת המחיר לכיסוי הייתה יקרה כלכלית או עם תנאים מגבילים שלא הצדיקו רכישת ביטוח?
האם המבטחים סרבו לבטח בגלל מדינת המוצא (ללא קשרים דיפלומטיים)? האם בגלל גודל האונייה? האם בגלל הדגל? השאלות נשארות ללא מענה, אך על פניו ביטוח ימי היה מונע את הצורך של בעל המטען להשקיע זמנו וכספו בפעילות משפטית, היות שפוליסת הביטוח הימי מבטחת נזק למטען ללא תלות במי היה זה שהתרשל במהלך המסע.
הכותב הוא מומחה לביטוח ימי
Leave a Reply