משחטת העופות סיפקה לתובעות מוצר מוגמר ולא חומר גלם ולכן התובעות לא זכו בתגמולי ביטוח

בבית משפט המחוזי בנצרת נדונה תביעתן של נטו מ.ע אחזקות (התובעת 1) ועוף הארץ למהדרין (התובעת 2) אשר יוצגו על ידי עו”ד עדי מיכלין כנגד הראל חברה לביטוח בע”מ (הנתבעת) אשר יוצגה על ידי עו”ד קרן תגר ממשרד  מ. תגר ואח’. פסק הדין (ת”א 22387-01-18) ניתן ביולי 2020, מפי השופט הבכיר שאהר אטרש.

בפני בית המשפט הונחה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לתובעות כתוצאה משריפה שפרצה במשחטה.

התובעת 1 (להלן: נטו) היא חברה ציבורית, המאגדת בתוכה אשכול חברות, לרבות התובעת 2 (להלן: עוף הארץ). שתי החברות, אשר עוסקות בשיווק ומכירה של מוצרי מזון, בוטחו על ידי  הראל בפוליסת ביטוח.

במועדים הרלוונטיים לתביעה, שיווקה עוף הארץ שני סוגים של עופות כשרים. בשנת 2015 נחתם הסכם סחר בין עוף הארץ לבין חברת טל הל יסכה, אשר עסקה בגידול עופות והפעילה משחטות (להלן: המשחטה). בהסכם נקבע, כי המשחטה תספק פטמים ושירותי שחיטה ותקבל מחצית מרווחי המכירה של המוצרים, ונטו תספק את שירותי הכשרות ותשווק את המוצרים.

בשנת 2016 פרצה שריפה במשחטה וכתוצאה ממנה לא ניתן היה לחדש את הליך הייצור לתקופה של 12 חודשים. לפיכך פנו התובעות להראל בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח על פי הפוליסה, אך זו דחתה את דרישתן.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לשאלה האם זכאיות התובעות על פי סעיף 10 בפוליסה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להן בעקבות השריפה וכן בשאלת פרשנותו של המונח “מוצר מוגמר” בסעיף זה.

התובעות טענו, כי הנזק הנגרם להן כתוצאה מהשריפה מהווה מקרה ביטוח המזכה אותן בפיצויים, בהתאם לסעיף 10 בפרק “הרחבות” שבפוליסה, שכן, פעולת השחיטה של המשחטה נכללת במונח “חומר גלם” ועל כן, הפוליסה מכסה את הנזק שנגרם לתובעות עקב אי אספקת חומרי גלם על ידי הספק. כמו כן, מידת ההשפעה של החברה על מחזור המכירות של התובעת לא עלתה על 25%.

מנגד, טענה הראל, כי סעיף 10 אינו רלוונטי למקרה הנדון, כיוון שלא היה מדובר בהפרעה באספקה של חומר גלם, אלא של מוצר מוגמר שאינו מכוסה בפוליסה. עוד טענה הראל, כי מידת ההשפעה של המוצר המדובר עולה על 25% מהמחזור העסקי של עוף הארץ, עת הבדיקה לגבי מחזור המכירות אמורה להיעשות לגבי עוף הארץ בלבד.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט המחוזי כי דין התביעה להידחות.

תחילה, ציין בית המשפט המחוזי כי סעיף 10 לפרק “הרחבות” שבפוליסה, מרחיב את הכיסוי הביטוחי להפרעה או הפסקה במהלך עסקו של המבוטח הנובעת מאי אספקת חומרי גלם על ידי ספקים, ובלבד שמידת השפעתם של הספקים הללו על מחזור המכירות של המבוטח, אינה עולה על 25%.

לאחר מכן הדגיש המחוזי, כי הלכה פסוקה היא, שפוליסת ביטוח היא חוזה בין המבטח לבין המבוטח ועל כן יש לפרשה באמצעות הכללים החלים בפרשנות חוזים, שעיקרם בהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות. כמו כן, אין לתת לחוזה משמעות משפטית שאינה נסבלת על פי משמעותו הלשונית.

המחוזי הדגיש, כי הפוליסה המדוברת אינה מגדירה מהו “חומר גלם” ומהו “מוצר מוגמר”. יחד עם זאת, מתוך עיון בהגדרה המילונית ניתן להסיק כי “חומר הגלם” הוא עוף חי, ו”המוצר המוגמר” הוא עוף ארוז שעבר הליך ייצור. קרי בניגוד לחומר גלם, מוצר מוגמר הוא מוצר סופי המוכן למסירה לצרכן.

עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי הליך הייצור הוא עבודה משותפת של המשחטה והתובעות, כך עלה מלשון ההסכם ומתוך העדויות שהובאו בפני בית המשפט. כמו כן, הליך הייצור המשותף מסתיים בשערי המשחטה, אשר בסופו יש מוצר מוגמר, המוכן לשיווק כפי שהוא.

לא זו אף זו, בית המשפט המחוזי קבע כי לשונו של סעיף 10 בפוליסה ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. הפרשנות שהתובעות ביקשו להעניק לסעיף 10, לפיה שריפת המשחטה גרמה להפסקה בעסקן הנובעת מאי אספקת חומר גלם, רק בשל השתתפותן בהליך הייצור, הייתה מאולצת ואינה הגיונית.

לפי כל שהובא לעיל, בית המשפט המחוזי קבע, כי המשחטה סיפקה לתובעות מוצר מוגמר ולא חומר גלם ועל כן אין תחולה להרחבה שבסעיף 10 בפוליסה, שעניינה “הפרעה או הפסקה במהלך עסקו של המבוטח הנובעת מאי אספקת חומרי גלם על ידי הספקים”.

סוף דבר, המחוזי דחה את התביעה וחייב את התובעות לשלם להראל הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך 90 אלף שקל.

* על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון אשר נדחה ב19 בנובמבר 2020 ללא צו להוצאות בהתאם להמלצת העליון (השופטים יצחק עמית, עופר גרוסקופף וניל הנדל ובהסכמת המערערות (נטו ועוף הארץ) והמשיבה (הראל חברה לביטוח).

---

הכותב הינו מייסד ושותף במשרד ג’ון גבע-הדר עורכי דין ומגשרים.