זכיתי להצטרף למפגש חג המולד של מסדר אבירי הגריל בדובאי והתברר שאני גם הישראלית היחידה במשלחת. ההנחיות המוקדמות לאירוע היו מפורטות. התכנסות לקוקטייל פתיחה ב-19:45, בגן הנסתר של מלון “לצד הנחל“. ב-20:30 יתחיל הערב עם ברכת נשיא המסדר המקומי ואחריו ניפגש לשיחת חברים עם אורח הכבוד ג’ון קליז מחבורת מונטי פייטון האגדית. לפי בקשת האורח, “בבקשה לא לעשות סלפי”, יהיו שלושה צלמים. הנחיות נוספות: לנשים מומלץ להביא צעיף למקרה שיהיה קריר ולהימנע מעקבי סטילטו, כי יהיה פחות נוח בצעידה על הדשא.
התכנסנו בשעה היעודה. צועדים בין עצים מוארים ומקושטים באווירת חג המולד, באוויר החופשי, ללא חשש לגשם. הטמפרטורות נעימות, גברים בטוקסידו ועניבות פרפר ונשים בשמלות ערב ארוכות ונוצצות. כולם עטויים במסכות, כנדרש בימים אלה. בין המתכנסים נראו גם שני מקומיים בתלבושת מסורתית. זורמים אל הגן הקסום, שקושט בסמלי החג, מתכבדים ביין אדום, חם ומתובל בטעמי החג.
מנות פתיחה קטנות של פואה גרה על בריוש פירות יער עם נגיעות פיסטוק, סלמון וקוויאר בלוגה מוגשים על טוסט שיפון וגליל קרם דלעת בטעמי קומקווט, פטה חריפה ונגיעות אפונה. היין הלבן שליווה את המנות המסתובבות היה פרוסקו רומיאו ויוליה מאיטליה, שנבחר בקפידה.
בשמונה וחצי, בדיוק על פי הפרוטוקול, הוזמנו לשבת במקומות המסומנים מראש, תוך שמירה על מרחק בין השולחנות. הנשיא כבר ארבעים שנה, איאן פיירסרויס, עונד שרשרת אדומה ומארח יחד עם אשתו ג’אן, ארבעת ילדיהם ובני זוגם, את מאה האורחים. בדובאי אין הגבלות על מספר המתכנסים. רוב חברי המסדר המקומי נכחו. החברים הם אירופים החיים ועובדים בדובאי ומאוד אוהבים את החיים באמירות החמה והמחבקת. זו קהילה הומוגנית של אנשי עסקים, שאת הימים טרום מגפה העבירו בטיסות ברחבי העולם, ובימי קורונה, כאשר רוב העסקים נעשים ברשת, הם נאלצים להישאר בדובאי, בה הם זוכים, חוץ מאשר לטוס, לחיות כמעט כרגיל.
את הטקס בחר הנשיא להתחיל בקבלת פנים חמה לאורחת הראשונה של המסדר בדובאי, שהגיעה מישראל. הוא מאוד נרגש מההתפתחויות הפוליטיות אחרונות המאפשרות למסדר בדובאי להתחיל לתכנן אירוע משותף עם המסדר הישראלי. ומוסיף לברכות, זו הפעם הראשונה, גם ברכת חג חנוכה שמח. על פי פרוטוקול הטקס סיפר את היסטוריית מסדר אבירי הגריל החל מ-1248. בהמשך בירך את ג’ון קליז על הצטרפותו לערב וענד לו עניבת מסדר בטקס קצר. רק עוד פעם אחת העניק שרשרת מסדר לאורחת כבוד והזוכה הייתה טינה טרנר, בביקורה בדובאי.
ג’ון קליז היה נרגש מהענקת שרשרת המסדר, הסתובב בין היושבים סביב השולחנות תוך שהוא משתף את כולם בחוויותיו ובדעותיו – בנושאי אוכל כמובן. למשל: “אם אלוהים לא התכוון שנאכל חיות, אז למה הוא עשה אותן מבשר?”. כשנשאל מה דעתו על הברקזיט, אמר שהחלק החשוב בהחלטה הוא שסוף סוף אפשר להפרד מהצרפתים. הוא בכלל לא מבין למה מלחמת מאה השנים לא נמשכה 800 שנה, “שהרי אנחנו, האנגלים, עדיין לא סובלים את אוכלי הצפרדעים האלה”…
כשכדיבר על דג ושמו וונדה, אחד מהסרטים האיקוניים של מונטי פייטון, סיפר על אהבתו לדגים טריים ועדיף ממש חיים (מומלץ בחום לראות את הסרט כדי להתחבר למשפט. – ט.ב.). קליז כבר בן 81 ושמח לשתף אותנו בכך שיש דברים שממש לא מדאיגים אותו, כמו, למשל, ההתחממות הגלובלית, כי הוא כמובן כבר לא יהיה פה כדי לחוות את מה שיקרה לעולם. ניכר שהוא נהנה מאוד ורוב הזמן הוא עצמו צחק יותר מהקהל.
תוך כדי ההופעה המאולתרת, הקהל, שכידוע חובב אוכל, כבר לא הצליח להתאפק והאורחים החלו פה ושם לנגוס במנה הראשונה שהונחה לפנינו: לובסטר מעולה, בסלסת אבוקדו ומנגו, עם גבעול רובארב וסלק פריך. המנה לוותה בסוביניון בלאנק מניו זילנד שהיה עשיר בארומת ליים, עשב הלימונית ונקטרינה בשלה. היין היה עם סיומת ארוכה, נקייה ויבשה כיאה לסוביניון בלאנק מצוין.
המנה הבאה: מרק קרם ארטישוק ירושלמי עם קונפי אווז שהיה במרקם ובסמיכות הנכונה ובחמימות נעימה. הוא לווה בשרדונה מוושינגטון. היין העשיר בטעמי אלון השתלב מצויין והעשיר עוד יותר את טעמי המרק העמוקים תוך הדגשת שכבות טעמי האפרסק והפאפיה שאיפיינו את השרדונה.
המנות הוגשו בקצב נוח, בליווי מוזיקת רקע שאיפשרה היכרות עם החברים סביב השולחן. קצין המסדר, שישב לידי, נמצא בדובאי כבר 14 שנה עם אשתו והילדים. עובד עם הממשל, נהנה מחיים נוחים מאוד, עבודה מאתגרת ותחושה טובה שמקבלים אותו כאן כפי שהוא. הוא נוצרי השותה אלכוהול ולמעסיקיו המוסלמים, שאינם שותים אלכוהול, אין כל בעיה עם המנהגים שלו. רוב הפעילות העסקית והחברתית מתנהלת באנגלית. הוא אינו מדבר ערבית. זה לא נדרש.
בדובאי אין אוניברסיטאות ראויות. צעירים מקומיים וילדים של עובדי ממשל יוצאים לאירופה או ארצות הברית כדי לרכוש השכלה גבוהה. בריטניה היא המקום המועדף לטובים ביותר. בעיה עמוקה בממלכה היא שרוב הצעירים המקומיים אינם רוצים ללמוד ומעדיפים את חיי העושר בהם פונקו מאז ילדותם. הם גרים עם ההורים גם בשנות השלושים לחייהם. בנות הזוג שיבחרו הן בנות ממזרח אירופה, מרוסיה או לטביה. הבנות המקומיות גם הן מעדיפות בני זוג אירופיים. לעומת זאת, יותר ויותר בנות מקומיות מוכשרות מפתחות, בברכת המשפחה, קריירות עצמאיות – רופאות, עורכות דין ונשות עסקים. יותר ויותר נשים מעדיפות להשאר רווקות ולהשקיע בקריירה והמשפחה מכבדת את החלטתן.
בדובאי הכסף הוא הערך העליון. אתה יכול להגיע לכל מסעדה או בר, כולל היקרים והיוקרתיים ביותר, גם בבורג’ אל-ערב האופנתי, כשאתה נעול בכפכפים. אם יש ביכולתך לשלם את עלות המקום, אתה מוזמן. העשירים שומרים על כללי ההתנהגות, אבל קוד הלבוש חופשי. הרבה אלכוהול זורם בבארים המקומיים, על אף היותה של המדינה מוסלמית. חוקי האיסלאם קשוחים, אך אם לא פגעת במישהו, לא יטרידו אותך. למשל, לא עורכים בדיקות אלכוהול לנהגים בכבישים. רק אם היית מעורב בתאונה ויימצא אלכוהול בדמך, תענש. דובאי בטוחה.
עוד סיפר לי חברי לשולחן, שהוא רגוע מאוד כשבתו בת ה-16 יוצאת לבלות עם חברים, נוסעת במונית וחוזרת הביתה בשעות הלילה המאוחרות. הוא צרפתי ומשפחתו המורחבת חיה בפאריז. לדבריו, פאריז הרבה פחות בטוחה לצעירה בת 16.
רוב האנשים חיים בדובאי עם המשפחה הגרעינית. המשפחה המורחבת בדרך כלל באירופה. הצורך בחברים מוציא אותם החוצה כדי להשתתף במפגשים חברתיים. ואמנם כך הרגשתי. המסדר הוא מועדון מועדף, אליו יכולות הנשים להגיע גם בגפן, כאשר הגברים בנסיעות עסקים.
הארוחה נמשכה. המנות העיקריות מוגשות בבקתות עץ מוארות וממוקמות בארבע פינות של מתחם הישיבה. בכל חלון בקתה מוגשת מנת בשר שונה, או כפי שהן כונו בתפריט “פסטיבל ארבע העונות”. תרנגול הודו ממולא בערמונים וריבת חמוציות – מנת חג ההודייה. הוא הוגש עם פשטידת דלעת וכרוב ניצנים, שהיה בלתי אכיל.
חלק מיצירות האמנות עיטרו את התפריט המהודר
בפינה השנייה, טומאהוק, סטיק מעולה שהוגש עם ירקות מאודים. אם לא מיצית את סקרנותך לטעמים, בפינה השלישית יכולת להתכבד באווז ברוטב דבש ותפוזים – מנת חג המולד. ואם עדיין לא שבעת או שאתה מעדיף פורק עם קרם תפוחי עץ וצ’ילי – גש לפינה הרביעית. יין אדום כבד בטעמי דודבן שחור, שזיפים ואלגם (סנדלווד) ליווה כראוי את המנות העיקריות.
סוף-סוף הגענו למנת הקינוח, שהייתה לדעתי השיא הקולינרי של הארוחה בנראות, בטעם ובייחודיות. “כדור שלג טרופי”, שהורכב מכדור מרנג ובתוכו מוס שוקולד ופסיפלורה, נח על מצע פתיתי שלג ממרנג ועשב לימוני עם גושישי בננה. טעים עד כאב. יין טוקאי מהמצטיינים שטעמתי, ליווה את הקינוח.
חוברת התפריט היפה קושטה בצילומים של פריטי אמנות של אמנים מקומיים, המוצגים בלובי המלון. תמונות ופסלים. חלקם ענקיים וכולם יפים ביותר.
כבר אחרי חצות. גם הערב הזה ייזכר כחווית מסדר של מזון משובח, יין מעולה, שיחות נעימות וחברויות חדשות. כל כך קל ונעים להתחבר על מצע האוכל המעולה.
הכותבת היא מהנדסת מזון יותר מ-35 שנה. מרכזת את תחום התעשייה האורגנית בארגון לחקלאות אורגנית בישראל, חברה בוועדות רגולציה במזון בארץ ובעולם. חברת מסדר אבירי הגריל בישראל מ-2007.
טלי,
בשאלה היחידה שישי לי:
איך נסעת לבד?