ויליגר משיבה לתביעה של סטארקיסט: זה ניסיון חמור להדיר מתחרים ולזכות במונופול על אריזות בצבע ירוק

ויליגר תעשיות טוענת כי הבקשה של סטארקיסט פודור למתן צו מניעה זמני כנגדה אינה אלא ניסיון חמור, כחלק מאסטרטגיה דורסנית ומכוונת שמטרתה להדיר את רגלי המתחרים ולזכות שלא כדין במונופולין על אריזות בצבע ירוק. זאת, לדברי ויליגר, על רקע משבר פיננסי ומשפטי בו מצוי המותג סטארקיסט לאחרונה, לאחר שסטארקיסט מיהרה לסגור את מפעל הייצור שלה בישראל בעקבות הורדת מכסים והחברה האמריקאית נאלצה לשלם קנס של 100 מיליון דולר בעקבות הרשעתה בעבירת תיאום מחירים.

לטענת ויליגר, הבקשה של סטארקיסט נשענת על מסכת של הטעיות חמורות, בניגוד לחובה המוגברת לניקיון כפיים בבקשה במעמד צד אחד, והכול באיבו של משבר בריאותי חסר תקדים, שעה שמאות אלפי ישראלים מפוטרים, מורגש מחסור חמור של מוצרי מזון (בפרט שימורים) במרכולים, ופגיעה בתחרות תוביל להעלאת מחירים בלתי מרוסנת.

לדברי ויליגר, סטארקיסט הסתירה ביודעין כי היא (ויליגר) בעלת סימן המסחר הרשום SEAKIST עוד משנת 1986 – שנים לפני שהחלה את פעילותה בישראל, וכי היא מעולם לא פעלה לביטולו או העלתה טענה כנגד מוצריה שנשאו סימן זה (גם כן בירוק ולבן) ובכך הודתה כי אין בו כל הטעיה.

הסתרה זו, לדברי ויליגר, חמורה במיוחד שכן הצו המבוקש משמעו למנוע ממנה לעשות שימוש בקניינה הרשום ולהסתכן בביטולו (שימוש בו עד לתום ההליך), ולא בכדי נמנעה סטארקיסט מלפנות אליה תחילה ולקבל את עמדתה, אלא אצה לבית המשפט.

עוד נטען בתגובתה של ויליגר, כי סטארקיסט הסתירה כי הסימן שלה (בניגוד לסימנה הרשום שלה) מורכב תמיד משתי מילים נפרדות ונבדלות אחת מהשנייה (בין שעל ידי רווח, דמותו האייקונית של צ’ארלי הטונה, או מקף) ועל כן לא תיתכן הטעיה.

עוד הסתירה, לטענת ויליגר, כי בניגוד לטענתה הסיומת KIST בסימן אינה “מונח חסר משמעות שהומצא על ידה”‘ אלא ביטוי מוכר-תיאורי / מרמז שמשמעותו “תיבה / מארז” שעסקים רבים בעולים עושים בו שימוש לשימורי דגים החל מתחילת המאה העשרים, וכמעט יובל טרם שנולד המותג STAR KIST – ומשכך ההגנה המוקנית למונח זה מצומצמת ואת הדגש יש לתת להבדלים בתיבות הפותחות שמשמעותן שונה (STAR=כוכב אל מול SEA=ים).

חמור מכך, לדברי ויליגר, סטארקיסט הסתירה כי אריזותיה נשוא הבקשה המשווקת ברשת אושר עד למגזר הדתי נושאות רק סימן מסחר מעוצב בעברית (סטאר קיסט) שהדימיון בינו לסימנה הרשום SEAKIST קלוש אף יותר. עוד הסתירה סטארקיסט כי שוק מוצרי הטונה הינו רווי, ומתחרים רבים עושים שימוש בצבעים של ירוק ולבן, כי ממילא היא עצמה עושה שימוש בצבעים שונים, ועל כן לא תיתכן גניבת עין, וכי ממילא יש נטייה של תחום המזון למעבר לשימוש בצבעי הירוק.

לטענת ויליגר, באמצעות עוה”ד יוסי מרקוביץ, נתניאל אגו, ואסף טננבאום, אף ללא העובדות שהוסתרו די להביט בסימנים המטעים שהוצגו בבקשה כדי ללמד שגם ביניהם יש הבדלים בולטים: סימניה בניגוד לסימנה של סטארקיסט מורכבים משתי מילים (לעומת מילה אחת) צבועים באדום בתוספת כחול ולבן (לעומת סימן שקוף), חסרים קווי מתאר בולטים (לעומת קווי מתאר מודגשים), כוללים CAPITAL LETTERS (לעומת אותיות קטנות), ומקפידים על הבחנה בין האותיות (לעומת חיבוריות), וממילא משמעותם שונה.

יתר על כן, לדברי ויליגר גם הטענה של סטארקיסט בדבר גניבת עין היא חסרת שחר, מאחר והיא לא הראתה ובטח שלא הוכיחה מוניטין ספיציפי בעיצוב האריזות. מוניטין שכזה טוענת ויליגר ממילא אינו אפשרי שעה שמדובר בעיצוב סטנדרטי ונפוץ בשוק רווי וכי סטארקיסט עצמה עושה שימוש בסכימות צבע רבות אחרות עבור מוצריה.

לטענת ויליגר מעבר להבדלים הרבים בפרטי העיצוב וכן במחיר (המוצרים שלה זולים יותר) במשקל, ובגודל האריזות, עיצוב האריזות הוא עדין ופשוט יותר וחסר את העומס הויזואלי של אריזות (המקפידות על הוספת תמונה גדלה ובולטת של הצעת הגשה), ובהינתן כל האמור לא יכול להתקיים חשש להטעייה ולבטח שלא עשיית עושר ולא במשפט שעה שויליגר מנצלת כדין את זכויות הקניין הרוחני שבבעלותה.

לסיכום נאמר בתגובתה של ויליגר, כי משלא הצליחה סטארקיסט לבסס את עילות תביעתה, לא הוכיחה כל נזק שאינו בר תיקון אם לא תתקבל בקשתה, ובהינתן כי מתן הצו יביא לפגיעה בלתי הפיכה בה (במוניטין, בקו הייצור, ובעובדים) כמו גם בציבור הצרכנים כולו המרגיש ממילא מחסור בשימורים ושלא יוכל לרכוש את מוצריה האיכותיים והזולים, ויהיה נתון בלא תחרות למחיריה הגבוהים של סטארקיסט, אין להעניק לה את הסעדים המבוקשים, וזאת בפרט לאור ניסיונותיה להסתרת עובדות מהותיות מבית המשפט.

סטארקיסט טענה בתביעתה ובבקשתה לצו מניעה זמני כי ויליגר עושה שימוש במסגרת השיווק של מוצרי שימורי הדגים שלה בצבעים המזוהים כל כך עם מוצריה, ירוק ולבן, ועם המותג הרשום STRAKIST. לדברי סטארקיסט ויליגר יכולה היתה לבחור אין סוף מותגים אחרים צבעים ואריזות שונות ולא היתה לה כל סיבה לבחור דווקא את הצבעים המזוהים עם מוצריה.

לטענת סטארקיסט, ויליגר העתיקה את החוזי של מוצריה ואת סימנה המסחרי עת בחרה את השם הדומה (SEAKIST) עד כדי הטעיה, המורכב מסיומת ייחודית ומובהקת של מוצריה: KIST.

מסטארקיסט נמסר: אין תגובה.