המזון העתידי לכאורה כבר כאן, אך הדרך להגשמה עדיין ארוכה. “הסטייק יגודל במעבדה, בלי פרות ובלי משחטות. ההמבורגר יופק משמרים מותססים, ולא יכיל אפילו גרם של בשר. זחלי זבובים יהפכו למאכל טונה וירקות יגודלו במכולות” – כך מתחיל דיווחו המעניין והמקיף של ניר שוהם במאמרו “מה תאכלו?”, שפורסם במוסף הארץ ב-29 בנובמבר השנה.
ישראל היא מעצמת פוד-טק. בישראל פועלות כ-250 חברות בתחום הפוד-טק, לצד 200 סטארט-אפים בתחום החקלאות. חלק מחברות הפוד-טק הן קבוצות פיתוח של חברות המזון הבינלאומיות הגדולות. גם משרד המדען הראשי של משרד החקלאות וגם רשות החדשנות של משרד הכלכלה תומכות במענקים לקידום הנושא.
תעשיית המזון עוברת מהפכה בתהליך מואץ, עליו מדווח ניר שוהם במאמרו. בדור האחרון עברה תעשיית המזון המסורתית מהפכה והפכה לתעשיית פוד-טק והתוצרים מתחילים להגיע לצלחת. התהליך חייב היה להתרחש בשל הנזקים הסביבתיים לכדור הארץ. משבר האקלים כבר אינו נחלתם של מדענים בלבד. הטמפרטורות עולות, אזורי מדבר מתרחבים ויש פחות אזורי מרעה לבקר, פחות זמינות של מים. במקביל – גידול פנטסטי באוכלוסיית כדור הארץ, הצטופפות אוכלוסין סביב מרכזים עירוניים – כל אילו מחייבים שינוי. חייבים לפעול כדי למנוע את החמרת המצב, לפני שיהיה בלתי הפיך.
תעשיית המזון והחקלאות, שתוצריה משמשים גם כמקור חומר הגלם העיקרי לתעשיית המזון, מתגייסת לשינויי הרגלי צריכת המזון. למשל, פיתוח חלופות לבשר ולמקורות חלבון. אנו צורכים בשר וחלב כדי לספק לגופינו חלבון. ייצור של 100 גרם חלבון מפרה גורם לפליטה של פי 30 יותר גזי חממה מאשר ייצור 100 גרם חלבון מטופו. הפרה צורכת כ-25 ק”ג מזון על כל קילוגרם של בשר שמופק.
המהפכה חייבת לקרות, אבל ברצוני להסב את תשומת לב לבעיות מהותיות ומכשולים המלווים את התהליך המואץ בישראל, הן מצד הרגולטור והן בהיבט התזונתי.
מכשולים בהיבט הרגולטורי:
חלק מהתעשיות משתמשות בטכנולוגיית ההנדסה הגנטית. שימוש ברכיבי הנדסה גנטית במזון אסור באירופה ובישראל בגלל מספר סיבות כמו חשש מהתפתחות רעלנים במזון. עדיין לא ידוע האפקט ארוך הטווח שיש לשימוש זה וקיים חשש מהתפתחות אלרגנים חדשים, שמקורם מחלבון שלא היה חלק משרשרת המזון.
חששות נוספים עולים לגבי השאלה אילו חיידקים או וירוסים חדשים עלולים להתפתח במוצרים כאילו? איך יימכרו המוצרים שיפותחו?
מכשולים בהיבט התזונתי:
גידול ירקות מנותקים מהאדמה. ללא הקרקע, ייתכן שהגידולים לא יקבלו את כל הרכיבים הנדרשים להתפתחות הצמח. האדמה היא מטריצה מורכבת במיוחד שמספקת לגידולים מינרלים ורכיבים נוספים שלא כולם יוכלו להינתן באספקת אור, מים וחומרי דישון בלבד.
האדמה היא עולם שלם של רכיבים ששורשי הצמח ניזונים מהם, וכשאנחנו אוכלים את הצמחים גם אנו ניזונים מהם. קרקע מטופחת ועשירה אינה רק אוסף של יסודות כימיים: אורגניים ואנאורגניים. הקרקע מורכבת מיסודות כימיים, מחומר חי, מיקרואורגניזמים ותוצריהם. לקרקע יש חלק פיזיולוגי, חלק מכני וחלק כימי וכל אחד מהחלקים חשוב ותורם להתפתחות הצמח הנורמלית ולתכולת הרכיבים אותם אנו צורכים כמזון: השורש, העלים או הפרי.
בפירות וירקות החשופים לאור השמש נוצרים אלפי חומרים: פיטוכימיקלים, אנטיאוקסידנטים, ויטמינים, שגורמים לפירות והירקות להיות חלק כה חשוב בתזונת האדם. מנורות הלד, מים וחומרי דישון אולי לא מאפשרים את אותם תנאים מיטביים להתפתחות הרכיבים הטובים. על כן, בהתייחס לגידולים על קירות אנכיים, במרתפים, על גגות או בקונטיינרים – אינני בטוחה שכל הרכיבים החיוניים שהזכרתי, שמקורם בקרקע ואנרגיית השמש – יהיו זמינים.
בעיות נוספות במהפכה מעלה גם אבי פרל, המדען הראשי של משרד החקלאות, כאשר במאמרו של שוהם הוא מעלה את בעיית הרגולטור האמריקאי ש”ידרוש מהיצרנים להוכיח שאין במוצרים החדשניים וירוסים שמסוכנים לבני אדם, אולי כאלה שעברו מוטציה. אני חושש שה-FDA עלול להסיג את הענף שנים לאחור בדרישה לבדיקות רעילות”, וזאת, ללא כל קשר להנדסה גנטית שמותרת בארצות הברית.
שוהם מסיים את מאמרו במילים האלה: “בינתיים יש הרבה אנשים שעובדים על הקטנת הנזק לסביבה והאכלה של בני אדם במקביל”.
אני אסיים בכך שאציין כי בינתיים תנועת הטבעונות מקדמת את הנושא באומץ, כמו גם תעשיית המזון האורגני. סיקורה, יצרנית חסת הים, שהוזכרה במאמר כחלק ממהפכת הפודטק, מייצרת גם מוצר אורגני מאושר. תעשיות החקלאות והמזון נדרשות להמשיך ולפתח מוצרים, תוך בחינת דרכים למזעור הנזקים הסביבתיים ושיפור הערכים התזונתיים של חומרי הגלם והמזון שהן מייצרות.
- טלי ברנר היא מהנדסת מזון. עבדה בתעשיית המזון כ-35 שנה וכיום מרכזת את תחום התעשיה האורגנית בארגון לחקלאות אורגנית בישראל. חברה בוועדות רגולציה במזון בארץ ובעולם.
Leave a Reply