Trader Vic’s היא מסעדה צרפתית-פולינזית, וזו הסיבה שמשכה אותי להיכנס, הסתקרנתי לטעום אוכל פולינזי. אמנם אני באמירוּת אבו דאבי וזו הזדמנות לטעום אוכל אותנטי אמירתי, אבל את זה עוד אספיק לעשות בהמשך. אקדים את המאוחר – לא היה אוכל פולינזי אבל הטריק שלהם עבד.
האווירה במסעדה עממית וידידותית. הרגשתי מאוד בנוח, גם בהיותי לבד. השולחנות ללא מפות, סביב רב השולחנות מעשנים, מופע שלא ראיתי כבר הרבה זמן בתוך מסעדה. בפינת המסעדה מוצבת חבית אדומה ענקית, מטר וחצי גובהה, היא אפופה בעשן ובקידמתה, בתחתית, עצים בוערים. תנור/ מעשנה סיני, כך הסתבר לי בהמשך. החבית מאוד נוכחת במסעדה, היא בתוך מבנה זכוכית סגור. המלצרים היעילים שמו לב להתעניינותי במכשיר הייחודי ומיד הציבו מולי את תפריט המנות שמכינים בתנור. ואמנם בחרתי את המנה העיקרית בבישול בתנור המעשן. בחרתי בסלמון אורגני.
למה סלמון? בתחילת השבוע הגעתי לאמירויות לביקור וסיקור תערוכת מזון אורגנית, שהתקיימה בדובאי. בביקורי בסופרמרקט הגדול בעיר, גיליתי שמצאי הסלמון האורגני גדול במיוחד, בדקתי עם המוכר, שאמר שגם הוא לא מבין מה הסיבה – מכירות מרקיעות שחקים לסלמון אורגני – הנה ההזדמנות שלי להבין.
פתחתי עם קוקטייל דמוי מוחיטו. הליים הוחלף באננס – לא מומלץ, אבל לא השארתי טיפה.
למנה ראשונה בחרתי סלט ארטישוק. גילוי נאות: אני מאוד אוהבת ארטישוק. בזמן האחרון התאכזבתי פעם אחר פעם במסעדות בארץ, כאשר הגישו לי ארטישוק סִיבִי בטעם קופסת שימורים. רציתי לבדוק מה קורה באבו דאבי ואני יכולה לבשר שהארטישוקים היו מצוינים, בשרניים, טובים, במרקם נעים, מאוד אהבתי את הסלט עם שרימפס, חסה ועלי אנדיב.
וביינתיים, הסלמון הונח על עלי פאק-צ’וי מאודים, בליווי של אורז לבן ורוטב שהורכב מכוסברה, שום וג’ינג’ר ועורבב בתוך חומץ בלסמי – התאים מאוד לסלמון. ביקשתי מהמלצר שיברר מהם רכיבי הרוטב, שהיה מצוין (כמעט). ככל הנראה השף מאוד התרגש, מיד הצטרף אלי לשולחן, אירח לי לחברה במהלך הארוחה תוך שהוא חוזר למטבח מדי פעם, לא להזניח לגמרי את הצוות שלו. הוא סיפר שמוצאו ממלזיה וכבר 28 שנים הוא השף של המסעדה הזאת. ריגש אותי מאוד כשאמר – “ואני כל הזמן מנסה להשתפר”. התלבטתי אם להגיד לו שחסר לי מלח במנה. בחרתי לא להגיד.
להכנת מנת הסלמון השף מניח אותו במרינדה, שמורכבת כמו הרוטב שמלווה את המנה, ומעביר לתנור שבמקביל לאפייה גם מעשיר אותו בריח מעושן. הסלמון היה סביר, קצת יבש לטעמי.
למנה אחרונה הזמנתי טארט שוקולד לבן ומקדמיה עם כדור גלידת וניל ופירות יער מעטרים.
כפי שהסביר לי בהתרגשות שף ג’ימי, בתהליך ההכנה עוטפים את אגוזי המקדמיה שמגיעים מהוואי בשוקולד לבן שוויצרי ומשלבים בטארט. המנה מצוינת, מדויקת. רציתי עוד.
אהבתי לשבת במסעדה, השירות היה מצוין. לשף ג’ימי היה חשוב לספר לי שהם עורכים בדיקת PCR לכל הצוות כל שלושה ימים לוודא שכולם בריאים. המלצרים כל הזמן עם כפפות. ראוי לציון. לאחר שכבר סיימתי את הארוחה, הגיעו לפתע שני מוסיקאים ומילאו את המסעדה בצלילי מוסיקת רגאיי קצבית, לא רציתי ללכת. האם המנות שוות את 400 השקל ששילמתי עבור הארוחה (᷈400 דירהם בערך)? לא בטוח, אבל שילמתי בשמחה על החוויה השלמה.
הכותבת היא מהנדסת מזון, מרכזת את תחום התעשייה האורגנית בארגון לחקלאות אורגנית בישראל וחברה במסדר אבירי הגריל
Leave a Reply