לחם חוק

לטענת הנתבעת בתשובה לפניית התובע, היא טענה כי התקשרה עם מאיירת וכי מדובר על “דמות היפסטרית” אשר אוירה באופן מקורי כאשר בינה לבין דמותו אין דבר וחצי דבר, וכי לטענת המאיירת, קיימים הבדלים בתווי הפנים והתספורת, הקעקוע בגב היד, טבעות, עגיל, לבוש וכו’

הביצים היו חתומות בחותמות הנחזות כחותמות אשר הוטבעו במכוני מיון ישראליים. בכתב האישום נאמר, כי הנאשם סיכן במעשיו את בריאות הציבור בכך שהוביל והחזיק ביצים שלא עברו שיקוף ומיון מבוקר לבירור מצב טריות ולאיתור סכנת נגעים ובתנאים המאפשרים את התפתחותו של חיידק הסלמונלוסיס אנטריטידיס, העלול לגרום למחלה שיש בה סכנת נפשות ומהווה סכנה מידית לבריאות הציבור

לדברי המבקשים, הופיעו ידיעות ברשתות החברתיות לפיהן בירת היינקן ללא אלכוהול מכילה בעצם אלכוהול. ואכן מבדיקת בקבוקי הבירה ההאמורים עולה כי על הבקבוק מופיע כיתוב בערבית “יחס אלכוהול עד 0.05%”

לטענת בנק לאומי, במהלך החודשים האחרונים הצטברו נסיבות המצביעות בבירור על הרעה משמעותית במצבה של החברה, ומכל מקום החברה אינה פועלת לפירעון חובותיה לבנק, והיא מצויה בהפרות חמורות של התחייבויותיה כלפיו

לדברי המבקשת, עיון בתמונה שעל אריזת המוצר מגלה אלו פירות מכיל המוצר האמור, כאשר באופן בולט מופיעים להם פטל אדום ופטל שחור, וניתן להבחין גם בדומדמניות ובתמר. אולם עיון ברשימת הרכיבים המפורטת על גב אריזת המוצר מגלה כי פטל אדום ופטל שחור אינם מופיעים ברשימת הרכיבים

בכתבי התביעה נטען כי על הנתבעות מוטלת החובה לפנות בעצמן ועל חשבונן את האשפה משני הסופרמרקטים הללו המצויים בתחומיהן, אשר האשפה המיוצרת בהן היא רגילה לחלוטין ואינה חריגה כלל ועיקר

לפי החברה, בעיותיה התזרימיות החלו עם תום תקופת הקורונה והסגרים. לאחר שהחברה התאוששה והחלה להתרחב והציגה הכנסות יפות שחיזקו את התזרים, החלה מלחמת “חרבות ברזל” ששיתקה שוב את העסק. בחברה לא מעוניינים אינה מעוניינת בפירוקה ובחיסולה אלא בזמן כדי לבנות הסדר חוב ראוי עם ספקיה על מנת להמשיך בפעילותה

לדברי המבקשת מדיניותה המפרה של רשת יוחננוף נעוצה ביסודה במצגי שווא כוזבים ו/או מכירת טובין בקונסטלציה של “מבצעים” מבוססי כמות על מוצרי בשר ועוף טריים ומוצרי מעדנייה, אשר מכירתם מקודמת באמצעות עידוד הציבור ליטול כמות גדולה מן הטובין, על מנת לזכות לכאורה בהוזלה לסד זמנים מוגבל

חברת מור ים מרקטינג מבית שמש לייבוא מזון, הגישה ערעור על החלטת המנהל האחראי על תחום האריזות במשרד להגנת הסביבה, להשית עליה מכוח החוק להסדרת הטיפול באריזות, עיצום כספי בסך 140 אלף שקל, בשל אי התקשרותה עם גוף מוכר על ידי המשרד לטיפול באריזות של משקאות (חברת תמיר – תאגיד מחזור אריזות בישראל). מאחר שהחברה תיקנה את ההפרה והתקשרה עם תאגיד תמיר, העיצום בוטל וההליך נמחק. לדברי החברה בערעור שהוגש, ההחלטה האמורה ניתנה בשיהוי קיצוני של כשנתיים וחצי המהווה התרשלות רבתי המנוגד לדין, ואשר נגרם אך ורק כתוצאה מהתנהלות המשרד להגנת הסביבה, שיהוי הפוגע באינטרס ההסתמכות שלה ובזכותה לוודאות ואשר