מרלו: הזן נחות יחסית אך חיוני

בטיול רגלי לאורך נחל ה-Isonzo באזור Veneto הצפוני שבאיטליה מצאתי את רחוב המרלו, Strada del Merlot, רחוב צנוע, כפרי, כמובן עם כנסייה השומרת על המבקרים. חיפשתי סימנים או תזכורות על השם המפורסם, איש לא ידע איך המרלו התגלגל לנחל הזורם באיטיות של סיאסטה איטלקית. חלק מהדלתות לאורך הרחוב היו בצבעים כהים אך לא בגוון מרלואי המוכר. עם זאת, היה משהו שכן הזכיר את הפירוריות של הזן, הניחוחות של ערמונים קלויים ועץ שרוף. זה היה ערב קיץ חביב, וכל הכפר היה בו זמנית ברחוב המרלו. אולי הם יודעים משהו שאינני יודע? מה מרלו אדום מחפש בין הלבנים של ונטו?

מתברר שבצדק, המרלו מצליח גם בחלק הזה של איטליה, למרות ששורשיו בבורדו. בקפה הפינתי מצאתי את סוד שם הרחוב: איש מקומי הגיע למסקנה שיין לבן לא מספיק מושך את התיירים, אדום כהה כמעט שחור יביא את כל סקרני עולם היין. אכן הוא צדק, אל הרחוב הצנוע מגיעים התיירים באלפיהם, רחוב המרלו מוכר. עם יד על הלב, היין של המסעדה בפינה לא היה ממש מרלו ברמת הרחוב.

המחשבות רצות אל הידוע והסמוי, על הזן הכול כך מוכר שמצליח להשאיר את חותמו כמעט בכל עולם היין. הזן מתפתח בכל הגלובוס היינני, מהרי מנדוזה שבארגנטינה, דרך צ’ילה לאורך הרי האנדים, בסטלנבוש שבדרום אפריקה, באוסטרליה הרחוקה, בישראל ובמרכז איטליה שרחובותיה מזכירים את שמו, והיין המרלו הטוב ביותר כמובן בבורדו הצרפתית.

זן המרלו נחשב לזן underdog, לזן נחות, מול הקברנה סוביניון, מלך כל היינות, למרות שהשותפות ביניהם כמעט אידיאלית. האמת רחוקה מהאמרה. מספיק לחשוב על יינות שאטו פטרוס שבהם המרלו חוגג, המרלו היקר ביותר של Pomerol מכרם צנוע על אדמת טיט וחרסה ותת קרקע ברזלי. כן, בפומרול אפשר לעלות את ייחוסו, כמו בספרד וגם בישראל. כמעט שכחתי, גם יינות Vega Sicilia, בעלי יכולת התבגרות והישרדות אגדתיים, מלאים במרלו מקומי, ספרדי על אדמה חולית ולבנה.

לאחר שיחה ארוכה עם פרופסור אמריטוס עמוס הדס, איש הקרקע של המכון הוולקני, הגענו למסקנה שהמרלו הישראלי הצפוני שונה מהדרומי, שוני שמורגש בכל היינות שטעמנו. יש לזה סיבות של טרואר, של מיקום הכרם, סוג הקרקע, האקלים המקומי, שיטת הגידול והצימוח, שיטות הייצור ועוד אלף סיבות נוספות. השוני קיים. אם הצפוני “רציני ומוגדר יותר”, הדרומי עגול ומלא פרי בשל יותר אפילו עדין ומתקתק יותר. היכן מתחלק הצפון והדרום? בערך במרכז הארץ, בין זיכרון שעדיין נחשבת לצפונית לבין גדרה שהיא מרכז דרומי בהחלט.

מה אין לזן המרלו שהוא נחשב לנחות? הוא זן פרוליפי, זן שנותן הרבה פרי, הרבה תנובה עם מעט מים, זן שקל לגדלו, זול יותר מהמלך, הקברנה סוביניון. אין בו את הייחוס וגם היכולת להגדיר יין משלו. שלא תבינו אותי לא נכן: קברנה סוביניון מומלץ כמסגרת מוגדרת ליין אדום, כאשר המרלו כמילוי פרי יחד עם טעמים מורכבים של פירות טריים ובשלים. בכל יין מרלו יש קברנה סוביניון, וגם ההפך נכון.

על ברבדו מרלו 2016

כעת נעבור אל הברבדו מרלו 2016 שטעמנו.

שני פרופסורים, מורה ותלמיד, בן-עמי ברבדו ועודד שוסייוב, לאחר הדרכה של שנים על גפן ויין באוניברסיטה העברית, יסדו יקב והיו לייננים בעצמם. בן עמי, פרופסור אמריטוס, איש הגפן, ועודד הצעיר יותר, התלמיד המוצלח עם עבר עשיר, בן למשפחת הכורמים הרחובותית, מהווים צמד של ייננים מומחים, עם שורשים עמוקים בידע ומקצוע. בנוסף, עודד מרצה על גפן וניחוחותיה ביין, וכל פעם מחדש אני לומד ממנו משהו.

כן, היקב כרמי יוסף מגדל מרלו משלו, על קרקע אבנית גירית, כרם פתוח לרוחות הים המקררות את הגפנים בזמן החום המעיק של הקיץ.

המרלו של ברבדו שייך לדרום, לזן הבשרי והמלא פרי, מלא דובדבנים, שזיפים, וגם תבלינים ריחניים ועוקצניים. ברקע אלון קלוי עדין וסיומת ארוכה ונעימה. הוא בצבע כהה עמוק, בעל גוף ועידון רך ובשרי. מאוזן ומורכב, עם עתיד.

למטייל לאורך ה-Isonzo ברחוב המרלו, אני ממליץ לטעום את היין האדום המקומי, יין כהה ויפה, מבריק ונוצץ, מלא דובדבנים ושזיפים, וליהנות מהסביבה היפה והמרגיעה. כיף של מקום ושל יין. לחיים!