ממתיקים מלאכותיים אינם תרופת פלא

מאת ד”ר חגית סאלם

מגפת ההשמנה ומחלת הסוכרת נמצאות בעלייה מתמדת בארץ ובעולם. צריכה עודפת של סוכר מקושרת למספר תחלואות: השמנה, אי סבילות לגלוקוז (גורם משמעותי בהתפתחות סוכרת סוג 2), סוכרת סוג 2 ועוד. במטרה להוריד את צריכת הסוכר התפתחה תעשייה של ממתיקים מלאכותיים, שצריכתם נמצאת בעלייה. הממתיקים המלאכותיים, לסוגיהם, מהווים אפשרות המתקה שנחשבה כאופציה פחות מזיקה. לשימוש בהם כשלעצמו אין יתרון תזונתי, והשיקול לשימוש נובע משכלול תועלת מול נזק.

ממתיקים מלאכותיים אינם תרופת פלא, ואינם מהווים תרופה להשמנה, אלא תחליף שמאפשר ירידה מסוימת במאזן הצריכה הקלורי, במטרה שתוביל לשליטה או לאי עלייה במשקל לאורך זמן. זהו יתרון משמעותי לנוכח מגפת ההשמנה על כל תחלואותיה. ממתיקים אלו נחקרו רבות מבחינה בטיחותית, רעילות ותופעות לוואי וישנה הסכמה לגבי בטיחותם.

נשאלת השאלה, האם הממתיקים עונים על הצורך לשמו הם נלקחים? האם הם מיטיבים ולו במעט את המצב הבריאותי ביחס להשמנה ובכלל? מחקרים חדשים רבים בדקו את השפעת הממתיקים מבחינה מטבולית. להלן מדגם של מחקרים שנעשו על בני אדם:

מחקר שנעשה על ידי הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן, שהינה חלק מארגון הבריאות העולמי, בדק כ-60 אלף נשים ומצא, שככל שתדירות ומשך השימוש בממתיקים מלאכותיים עולה, כך עולה הסיכון לחלות בסוכרת סוג 2. כמו כן נמצא קשר בין צריכת ממתיקים מלאכותיים לאורח חיים לא בריא: BMI (מדד מסת הגוף המודד את היחס בין משקל הגוף לגובה) גבוה יותר, פחות פעילות גופנית ועישון. חשוב להדגיש, שהמחקר מעיד על קשר בין ממתיקים מלאכותיים לסוכרת ולא על סיבה ותוצאה. מסקנת החוקרים: צריכת ממתיקים מלאכותיים לא יכולה להיחשב אלטרנטיבה בריאה למניעת סוכרת סוג 2.

בניתוח מספר מחקרים רב (מטא אנליזה), שמטרתם לבדוק גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם (מחלות קרדיווסקולריות), נמצא שצריכת ממתיקים מלאכותיים קשורה באופן מובהק לעלייה בהיקף מותניים, עלייה בסיכון לסינדרום מטבולי, יתר לחץ דם, עלייה בסיכון לשבץ מוחי ועלייה בסיכון לחלות בסוכרת סוג 2. מחקרים רבים ושונים ברחבי העולם מצאו קשר בין צריכת ממתיקים מלאכותיים לעלייה במשקל / עלייה ב-BMI / עלייה בשכיחות של אי סבילות לגלוקוז / עלייה בסיכון לחלות בסוכרת סוג 2.

יש לכך מספר הסברים אפשריים:

1. טעמם המתוק של ממתיקים אלו יגרום בפועל לדחף לאכול משום שהוא עשוי לגרום להפרשת אינסולין, שהרי הפעלת הקולטן מטרתה (מלבד עונג הטעם המתוק) להודיע על הגעת מזון עתיר סוכר. מצד אחד רמת האינסולין בדם עולה, מנגד אין עלייה ממשית ברמת הגלוקוז, התוצאה: ירידת ברמת הגלוקוז. ובפועל- תחושת רעב ודחף לאכול.
2. ממתיקים מלאכותיים מתוקים פי עשרות ואף אלפי מונים מסוכר. החך מתרגל למתיקות גבוהה. כתוצאה מכך, במקום להתרגל לירידה בצריכת מתוק, ממתיקים מלאכותיים מעלים את הסף, כך שמתיקות טבעית של מוצרי מזון (כגון פירות) כבר לא מספקת.
3. בהיבט הפסיכולוגי, ישנו מנגנון “פיצוי” – שותים קפה עם ממתיק מלאכותי, לכן “מותר” לאכול עוגה, כך שבסופו של דבר, ייתכן מצב שבו סך הצריכה הקלורית גבוהה יותר.
4. בטווח הרחוק, יש חשש מהשפעה נוספת: ממתיקים מלאכותיים הם מוצר בעל טעם מתוק אך ללא ערך קלורי, לכן עשוי להיווצר קישור חדש : מתוק לא תורם קלוריות (לכן ניתן לצרוך ממנו בחופשיות). מצב זה עלול לפגוע במאזן ובשליטה על מנגנוני הרעב והשובע.

כבר בשנת 2009 פרסמה האגודה האמריקאית לסוכרת מאמר שמסקנתו היא, שצריכה יומית של משקאות דיאט נמצאה קשורה באופן מובהק לעליית רמת גלוקוז בצום, עלייה בהיקף מותניים ולסוכרת סוג 2. בשנת 2018 היא פרסמה נייר עמדה שבו נראה שינוי משמעותי בהתייחסות לממתיקים מלאכותיים. נכתב: “אומנם רוב המחקרים מראים יתרון בשימוש בממתיקים מלאכותיים לירידה במשקל, אבל כמה מחקרים מראים קשר לעלייה במשקל”.

שימוש בממתיקים מלאכותיים דומה, ל”להיות בלי ולהרגיש עם” או להיפך, כלומר לא לוותר על הטעם המתוק, אך בלי עול הקלוריות ורגשות האשם. כמקדמי בריאות, אנו יודעים שאין פתרונות קסם. אין דיאטה – יש אורח חיים בריא. כנראה שגם במקרה של ממתיקים מלאכותיים אין קיצורי דרך.

למרות כל זאת, בעידן של רפואה מותאמת אישית, כל המלצה תזונתית, כולל המלצה לצריכה או אי צריכה של ממתיקים אלו, צריכה להתקבל לפי צרכיו האישיים של כל מטופל.

לסיכום: ההמלצה לצריכה של ממתיקים מלאכותיים נובעת מההנחה שיש להם יתרון יחסי על פני הסוכר מבחינה מטבולית. מחקרים חדשים בתחום מערערים את בסיס ההנחה. מחקרים רבים מראים שצריכה אף מועטה של ממתיקים מלאכותיים לא מיטיבה מבחינה מטבולית, ואף מעלה את הסיכון לחלות בסוכרת סוג 2. על פי האמור לעיל נדרשת בחינה מחדש של ההמלצות לצריכת ממתיקים מלאכותיים ובמקביל להמשיך לחקור ולחפש, בשאיפה למצוא תחליפים יעילים ובריאים יותר.

• סוכרת סוג 2 – מגפה עולמית שהולכת ומתעצמת בעשורים האחרונים. התפתחותה קשורה בשילוב גורמים גנטיים וסביבתיים.

---

הכותבת היא דיאטנית קלינית, המחלקה למדעי התזונה הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת אריאל