הציפיות מהקצרין המהולל היו אופטימיות מדי

המושג אספנים אינו מוגדר. איש האוסף יין למטרת שתייה שונה מאיש האוסף יין על מנת לוודא שיין בן 20 שנה הגיע לשיאו, מה שמחייב טעימה חוזרת כל חצי שנה בממוצע.

יש גם אספנים, שרוכשים יין על מנת לנסות ולמכור אותו בשיאו.  זה מזכיר במידה מסוימת את מי שמנסים למכור מנייה בשיא. הסיכויים והסיכונים זהים…

עם זאת, יש לומר שיין בן 20 שנה הוא תכשיט, אם הוא חי, הוא מבחן לכל יקב המכבד את עצמו. כמובן שתנאי ייצורו חשובים.  שמירה נכונה לאורך כל התקופה אינה פשוטה כלל.

אני התחברתי לקצרין 1996 בשנת 2000, וכתבתי שהוא כילד בכיתה א’ שהוקפץ לאוניברסיטה. אני חייב להודות שלא צדקתי. הוא קפץ כמה כיתות אך לא לאוניברסיטה. על מנת להבין את היין המיוחד הזה חייבים לדפדף בהיסטוריה של יינות קצרין, מעט וקצר, מאחר שעל ייצורו משפיעים מאות גורמים שרק עם שילובם יחדיו מצליחים להגיע למוצר הסופי המצטיין.

[hide for=”!logged”]

ראשית, הבציר – או נכון יותר בחירת שנת הבציר, כשנה מתאימה לייצורו. זה דומה ליינות פורט, שהכורמים חייבים להודיע ולעבור בדיקה קפדנית. על טיבו של אותו בציר המומלץ לייצר VINTAGE PORT. נכון, אצלנו לא בודקים ולא מחייבים בדיקה, אך הכורם והיינן הם כמו זוג קתולי – נשואים ללא אפשרות פרידה ועובדים יחדיו לתכנון וביצוע המוצר הסופי. כל זה רק על בחירת הבציר.

רמת הגולן ייצרה “יין קצרין” רק בכ-10 שנים מכלל 26 השנה בהן החלו לייצר  יין ייחודי זה. זה החל משנת 1990, דרך  1993, 1996, 2000, 2003, 2004, 2007, 2008, 2011, ו-2012. רק עשרה בצירים מצטיינים משך 26 שנים, שבו הקצרין ראה את אור השמש. כל השנים שהזכרתי הן שנים מצטיינות בטיב ענביהם. היין הבסיסי נשאר משך שנים אותו הקברנה סובניון הוותיק, ורק בשנים האחרונות הקצרין קיבל תוספת בורדלזית אמיתית, מרלו וגם מעט פטיט ורדו ומאלבק, אותו הזכרנו כאן לאחרונה.

עוד כמה מילים על גורמים משפיעים, כמו איכות פקק השעם, תנאי אחסנה נכונים (בשכיבה כמובן) וטמפרטורה נכונה, ועוד הרבה גורמים נוספים שיכולים לשמש נושא לדוקטורט אצל אנשים יסודיים.

למען האמת, שנת 1996 לא זכורה כמיוחדת, אך הטעימה בשנת 2000 כן רשומה וכן נותנת קרדיט ל-20 שנים הבאות. היין היה בצבע בורדו בוהק, עם הרבה פרי אדום כמעט מתוק, יין חזק, בעל עוצמה, עם הרבה מהכול: הרבה צבע, הרבה עץ, הרבה אלכוהול, הרבה פרי, והרבה כוח ועוצמה. רשמתי גם שיש בו הרבה שוקולד וטבק.

הטעימה בשנת 2017 לא הצדיקה את התחזית האופטימית. למרות תנאיי האחסון האידיאליים , הפקק ששמר בנאמנות על היין, הבקבוק הכהה והעמידה יום לפני המזיגה,  צריך לומר שהיין היה רק “שתי” ללא הציפיות המוקדמות שהיו לנו. עדיין עם פרי, אך ללא טעם, רק ניחוחו, ושיעור האלכוהול הגבוה שמר על האיזון אך העץ ניצח. ובכל זאת, שתינו יין

[/hide][hide for=”logged”]

אתר E-FOOD חסום בחלקו למשתמשים רשומים בלבד.ניתן להרשם לתקופת היכרות מיידית ובחינם

בן 20.  קיימת כמובן תמיד האפשרות שבקבוק אחד, דווקא זה ששתינו, לא נשמר טוב, אחד מ-12,200 שנוצרו באותה שנה מבורכת. לחיים ולעוד בצירים טובים.