שבעה שופטי בג”ץ פסקו בדיון נוסף על כשרות במזון

הנשיאה מרים נאור ציינה, כי אינה מקבלת את עמדת הרבנות לפיה בית אוכל יכול להיכנס באחד משני שערים בלבד – השער הכשר והשער הטרף – אלא ישנו למעשה שער שלישי

עו''ד יואב רזין ועו''ד משה אליה
  • מאת עו״ד יואב רזין ועו”ד  משה אליה

הכרעה מסעירה של בית המשפט העליון בעניין הכשרות בבתי האוכל משנת 2016 הגיעה לסיבוב נוסף לפני ימים אחדים. בהליך ייחודי – דנג”ץ (דיון נוסף בבג”ץ) ישבו בדין שבעה שופטים, בראשותה של הנשיאה מרים נאור שכתבה את פסק הדין המרכזי. בית המשפט דן בפסק דינו בפרשנות חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ”ג–1983. החוק קובע בסעיף 3 כי “בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר” וכי “בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה”. לפי החוק, הגופים המוסמכים להעניק תעודת הכשר הם מועצת הרבנות הראשית לישראל, רב שהיא הסמיכה לכך או רב מקומי המכהן במקום שבו נמצא בית האוכל.

העותרים, בעלי מסעדות בירושלים, אינם מחזיקים עוד בתעודת כשרות של הרבנות, אך הקפידו לטענתם על דיני הכשרות והציגו תעודת כשרות בכותרת “ברית נאמנות” שאינה מטעם הרבנות אלא מטעם מיזם המכונה “השגחה פרטית”. בשל כך קיבלו קנסות מטעם הרבנות הראשית כמי שמפרים את הוראות החוק. בגלגול קודם החליט בג”ץ לדחות את העתירה, שטענה לפגיעה בחופש העיסוק, בחופש הדת ובאוטונומיה, וקבע כי לשון החוק מורה כי אסור לבתי אוכל להציג עצמם כשרים בהיעדרה של תעודת כשרות מהרבנות.

בגלגול הנוכחי של הדיון המשפטי החליטו השופטים פה אחד לדחות את העתירה, אך נחלקו ביניהם בתוצאה העולה מפרשנות החוק. לפי הפרשנות שאומצה ברוב דעות (הנשיאה נאור, המשנה לנשיאה ג’ובראן והשופטים חיות, מלצר ושהם), נקבע כי אסור לבית אוכל שאינו מחזיק בתעודת הכשר להציג כל מצג כשרותי, אולם מותר לו להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים עליהם הוא מקפיד ואופן הפיקוח על שמירתם, הכולל גם הבהרה מפורשת כי אין בידו תעודת הכשר. זאת, כנגד דעתם החולקת של המשנה לנשיאה רובינשטיין והשופט סולברג שסברו כי אין לפתוח פתח לכשרויות חלופיות באמצעות הצגת הסטנדרטים.

הנשיאה נאור ציינה, כי התכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית של החוק היא מניעת הטעיה של צרכן שומר כשרות לחשוב שאוכל שאינו כשר למעשה כשר, וכן של מתן מונופול לרבנות הראשית בהענקת תעודות הכשר, והבטחת זכויות חוקתיות לעיסוק, דת ואוטונומיה. כפועל יוצא מכך סברה, כי בית אוכל שאינו בעל תעודת כשרות לא יוכל לתלות תעודה הנושאת את הכותרת “כשרות אלטרנטיבית” ולא יוכל להציג כל מצג כשרותי. הביטויים “על פי ההלכה” ו”משגיח כשרות” הם מצג כשרותי אסור, משום שאין במדינה ריבוי כשרויות אלא רק כשרות אחת, מטעם הרבנות. עם זאת ציינה, כי אינה מקבלת את עמדת הרבנות, לפיה בית אוכל יכול להיכנס באחד משני שערים בלבד – השער הכשר והשער הטרף – אלא כי ישנו למעשה שער שלישי. בדרך זו יכול חנווני להעיד על מרכולתו באמצעות מצג אמת בדבר המזון הנמכר בו, כגון פירוט הסטנדרטים עליהם הוא מקפיד, תוך הבהרה ברורה שאין לבית האוכל תעודת הכשר.

הפניות: דנג”ץ גיני נ’ הרבנות הראשית לירושלים (12.9.2017); בג”ץ 6494/14 גיני נ’ הרבנות הראשית (6.6.2016).

————————————————————————————————————————

  • המאמר פורסם בעלון עדכון דיני צרכנות של משרד נשיץ ברנדס אמיר ושות׳

 

 

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*