המבנה הלבן והמרשים עם פסל מדונה והילד ושני מגדלים בסגנון הנוטרדאם בפריז יכול לבלבל. האווירה אירופית, התקשורת רק באנגלית. נכנסנו אל לובי לבן וצונן מצופה שיש. המעלית הובילה אותנו לקומה ארבע ואנחנו נוחתים. מולנו הר הזיתים, בתי ירושלים המזרחית ושקיעת שמש ירושלמית עוצרת נשימה.
מרפסת המסעדה – Rooftop Cheese & Wine – על גג מתחם הנוטרדאם של ירושלים צופה אל נוף מרהיב ביופיו של מורדות הר הזיתים. הר הבית עם מסגד אל-אקצא, העיר העתיקה, שבע קשתות מלון אינטקונטיננטל לשעבר, מגדל הפעמונים של כנסיית אוגוסטה ויקטוריה – אותה הקדיש הקיסר וילהלם השני לרעייתו שליוותה אותו לביקור בירושלים. מולנו נפרשים אתרים חשובים ומשמעותיים בחיי ירושליים ובהיסטוריה של חיינו כאן בישראל, במלוא הדרם.
המתחם כולו שייך לוותיקן, קרוב לרובע הנוצרי. מבנה הכנסייה המרשים תוכנן ב-1882, על ידי האב אטיין בובה, איש מסדר האבות האסומפסיוניסטים, בסגנון המשלב אדריכלות נאו-קלאסית ומודרנית, תוך שימוש במוטיבים מזרחיים. על גג הבניין, שמוקף מעקה אבן, שני מגדלי פעמונים אשר נבנו בשלב מתקדם של הבנייה. בין המגדלים עומד פסל המדונה והילד. זהו מקום מתאים וראוי להתכנסות הסניף הישראלי של חברי מסדר אבירי הגריל, שמרכזו בפריז.
הגענו עם שקיעה, יין נתזים ורדרד הוגש להרוות את צימאון העולים מן השפלה המהבילה. חם מאוד בחוץ, המרפסת מאווררת ומרווחת. מגשי אירוח של מתאבנים עם סלמון ועגבניות טעימים ורעננים הרגיעו את רעב היום. שף המסעדה הציע מנות עם טוויסט מודרני לצד מאכלים ירושלמיים מסורתיים.
המנות הראשונות הקרות כללו סלט פטוש ירושלמי, רענן וקראנצ’י. חציל עם טחינה וגרגירי רימונים, מנה מקומית אהובה. קרפאצ’יו קלאסי עם פרוסות פרמזן נדיבות, סלט ירוקים וגורגונזולה עם תאנים. ובהמשך מנות ראשונות חמות של שיפודי שרימפס טמפורה שמנמנים וקריספיים וכדורי טרטופו ארנצ’יני, גם הם עונים לתיאור שמנמנים וקריספיים והכי טובים שאכלתי עד היום.
היינות שנמזגו היו של יקב ג’סקלה בגוש חלב בגליל. יקב משפחתי קטן שמייצר יין כבר עשרים שנה. גם האדום וגם הלבן היו טעימים וראויים. היקב, שיינותיו ותנובתו מכרמי הכפר, ספון בין בתי הכפר אל מול הנוף הציורי בבית משפחה בן כמאתיים שנה.
סוביניון בלאן – יין רענן מעודן עשיר בטעמים וארומות אופיניים לפרי ליצ‘י אשכוליות ופרי טרופי . אחוז אלכוהול 14%
קברנה סובניון 90% קברנה סובניון 10% שירז – הענבים נבצרו ידנית, הותססו והיינות יושנו בנפרד בחביות עץ אלון צרפתיות במשך אחד עשר חודשים ולאחר מכן עורבבו והוחזרו לחביות להתיישנות לעוד ארבעה חודשים נוספים. יין עם צבע עמוק מפותח, ארומאטי עם נוכחות של פירות. אחוז אלכוהול 14.3%.
המנות העיקריות כללו אנטרקוט שהוגש על מצע פירה. רוב מנות האנטרקוט הוגשו עשויות יותר מדי והוחזרו ל”מקצה שיפורים”. לפילה הבס היה טעם לוואי מיוזע כמו של דג ששחה כל הדרך בעליות לירושלים. לעומת אילו הריזוטו, שהוגש כמנה צימחונית, היה מעולה, עשיר בפיטריות עם ניחוח כמהין עדין.
לקינוח הוגשו, כמיטב המסורת הצרפתית, גבינות מהמבחר העשיר של המסעדה. גבינות מיושנות, קשות ומעולות. כולל קממבר ורוקפור. כל המבחר הזה הוגש עם פירות העונה ועם יין פורט מתוק שאין טוב ממנו להעצים את טעמי הגבינות.
למי שהייתה סבלנות וחיכה לקינוח זכה במנות מצוינות של כנאפה של מזרח ירושליים עם גלידת יוגורט וסופלה שוקולד בלגי.
תחושת הקדושה בחוויה הירושלמית ייחודית, בעיקר בפרוס ראש השנה העברי.
הכותבת היא מהנדסת מזון, מרכזת את תחום התעשייה האורגנית בארגון לחקלאות אורגנית בישראל וחברה במסדר אבירי הגריל מאז 2009
Leave a Reply