אודי בני ואני נסענו לפראג להופעה של הרקדן סרגיי פולונין, הרקדן הטוב ביותר בעולם היום. אוקראיני, ממשיך דרכם של נוראייב וברישניקוב. בלט מודרני במיטבו. לישראל הוא לא יגיע ככל הנראה, מופיע בבירות התרבות של אירופה ובערים גדולות ברוסיה. חוויה מובטחת. אוהבי הג’אנר – לא להחמיץ.
הגענו מצוידים במדריך המסעדות של מישלן. אם נוסעים לטוב ביותר, אז גם בקולינריה. דירוג מישלן The plate מציין 12 מסעדות בפראג בהן הסוקרים מצאו אוכל איכותי.
הגענו ל-Zdenek’s oyster bar במרכז העיר העתיקה, המקום משדר יקר. העיצוב, האווירה, הסנוביזם ותשומת הלב לפרטים.
לפתיחה לגמנו ריזלינג גרמני מצוין שליווה את שתי המנות הראשונות. התפריט מציע מגוון מנות ים. המנה המומלצת היא תמנון, שאותו נטעם כמנה עיקרית.
השף מפנק עם טרטר המוגש בין שתי “דיסקיות” קרקר קטנטנות. המון טעמים מתפוצצים בפה. קשה להאמין שכל כך הרבה טעמים משולבים במנה בגודל כפתור מחורר. סלסלה עם לחמים טריים ושני סוגי חמאה המוגשים בקונכיות, במרקם מדויק למריחה. אחד הסוגים הוא חמאה עם קוויאר.
השרימפס, שהיו טריים מאוד, הוגשו בחתיכות לא אחידות עם כדורי אבוקדו שנראו כמו אפונים, צפים בקצף. המנה הוגשה בתוך אריזה דמוית קונכייה בצבע וטעמי סלק אדום ו-ווסאבי – שף אמיץ. מנת המולים הוגשה עם פטריות טראפל’ס בקרם מיסו.
נראה שאין פה מנות סתמיות כל מנה עם אופי. והאופי חזק.
אילו היו רק המתאבנים, כי הטעמים והמראות האמיתיים הגיעו עם המנות העיקריות שהיו חגיגת טעם, צבע וטמפרטורה משתנה בין הרכיבים. עניין הטמפרטורה הוא הטרנד העכשווי.
הזמנתי את “המנה השחורה”, קוד אטלנטי עם חזרת שחורה, קולורבי, שום שחור ותבלינים. טעים ומסעיר כיאה לצבע השחור, ברוטב שחור-עמוק-עשיר עם טעמי יין אדום חזקים. טעים כמו שזה נשמע.
אבל, המנה העיקרית – זו עם התמנון – הייתה גולת הכותרת. נדרש אומץ להתגבר על המראה, כי הוא לא משאיר מקום לדמיון – אחת משמונה הרגליים שלו נוכחת על הצלחת. התמנון נכח שם שוחה בין העלים הירוקים שפוזרו בנדיבות כמו אצות, כשתפוחי האדמה הקטנים מייצגים באמינות את הסלעים על הקרקעית. בתוך הרבה קרם עשיר וטעים.
לקינוח שוב פינק השף, בחמאת בוטנים מעוצבת בצורת בוטן וגם שוקולד.
השארנו 4,400 כתרים צ’כיים, אחרי שהמלצר החצוף הסביר לנו שהוא מצפה לטיפ ראוי של 20%, אולי 30% או 50%. הוא היה קרוב מאוד לעזור לי להוציא את השטרות מהארנק…
רצינו גם לטעום אוכל אותנטי, מקומי. המתאים ביותר הוא ביקור במסעדה של “החייל האמיץ שוויק” – דמות ספרותית צ’כית ידועה שהתפרסמה לפני כמאה שנה. חייל בתקופת מלחמת העולם הראשונה המגיע למסעדה בפראג לאכול אוכל עממי ולבקר את האישה שחיכתה לו בקומה מעל.
המסעדה נקראת Hostinec U Kalicha היא מדורגת במקום ה-1,858 מתוך כ-5,000 מסעדות בפראג.
חזה האווז טעים מאוד, מוגש ברוטב עשיר. טעם ביתי ומלווה בסלט מלפפונים טריים, שמרעננים את הטעם. והגולש המסורתי מבשר בקר מוגש בליווי דמפלינג, שאפשר “לטבול”. כבר אמרנו – ביתי.
על ארוחה כזאת משלמים 1,000 כתרים והמלצרים אסירי תודה גם ל-10% טיפ.
מזג האוויר בפראג בתחילת האביב, עם פרוס חג הפסחא, היה מופלא – שמשי וחמים.
תרבות וקולינריה – מתכון מושלם.
Leave a Reply