תה ויסוצקי מערערת על החלטה של עיריית תל אביב בקשר לסיווג המחסן שלה ברחוב חשמונאים לצורכי ארנונה

תה ויסוצקי הגישה לבית המשפט המחוזי בת”א ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה הדוחה את הערר שהגישה על סיווג המחסן שבקומת המרתף בבניין בו היא מנהלת את החנות “טי לאב” במפלס רחוב החשמונאים בת”א (בה נמכרים משקאות של חליטות תה, תה, ואביזרים להכנת משקאות תה) כבניין שאינו למגורים, ולא תחת הסיווג “מחסן”.

לטענת תה ויסוצקי, במחסן האמור ששטחו 187 מ”ר אין עובדים, לא מבצעים בו פעולות אריזה או הפצה או שיווק והוא משמש לאחסון בלבד, ועל כן יש לסווגו כמחסן, הואיל והוא עונה להגדרת “מחסן” בהתאם לסעיף “מחסנים” בצו הארנונה של העירייה.

עוד מציינת תה ויסוצקי כי במחסן האמור מאוחסנים ארגזים ובהם חומרי גלם להכנת החליטות, התה, והאביזרים הקשורים לעולם הכנת התה. בנוסף לא מבקרים במקום לקוחות אין בו עובדים, והמחסן אף לא נמצא במפלס הרחוב בו נמצאת החנות שהיא בבניין אחר, על כן אין לסווג את המחסן האמור כ”בניין שאינו למגורים”.

ואולם העיריה החליטה כי מאחר שבמחסן האמור קיימים ממצאים המעידים כי המחסן משמש לאריזה והפצה, טענה חסרת שחר כדברי תה ויסוצקי, יש לדחות את בקשתה של תה ויסוצקי לסיווג המקום כ”מחסן”.

עוד מציינת תה ויסוצקי כי ועדת הערר קבעה כי מדובר בשטח לאחסון המשמש את העסק בצורה שוטפת והוא נגיש לבעלי החנות, ולמעשה הינו חלק מהפעילות המסחרית של החנות, ועל כן במצב המשפטי הקיים אין השימוש הנדון מגיע לכדי סיווג מחסנים ויש לקבל את עמדת העירייה ולדחות את הערר.

לדברי תה ויסוצקי לשם מה קיים מחסן אם לא כדי לספק ממנו את חומרי הגלם ושאר המוצרים לעסק? כמו כן לא יעלה על הדעת כי אדם יחזיק במחסן רק לשם אחסנה לתמיד של מוצרים ולא צריך להיות איש עסקים על מנת להבין כי מחסן נועד לאחסן מוצרים המשמשים עסק אחר. כמו כן לא נקבע מאומה בצו הארנונה כי אסור למחסן לשמש כמקום אחסנה, שממנו מוציאים חומרי גלם ומוצרים אחרים למקום אחר בו נעשית פעולת ייצור או מכירה.

ברור, לדברי תה ויסוצקי, כי חומרי גלם המאוחסנים במחסן ופג תוקפם, יוצאו בתדירות גבוהה יותר מהמחסן. כמו כן, הוראת צו הארנונה לא קבעה מאומה לגבי המידה של “בצורה שוטפת”, ולוועדת הערר אין סמכות לבדוק מה היא “צורה שוטפת”? וכן מה פירוש “בצורה שוטפת”? מי יקבע מה היא “צורה שוטפת”? איזה כלים יש לוועדת הערר לבדוק מתי זו “צורה שוטפת” ומתי לא? בנוסף, האמירה לפיה המחסן נגיש לבעלי העסק היא קביעה שאין בה מאומה, מה רצתה ועדת הערר – שהמחסן לא יהא נגיש? והיכן נקבע בצו הארנונה שהנגישות למחסן תהא רק לאנשים זרים?

בפנייה לבית המשפט המחוזי נאמר כי ההפרש בין חיובה של תה ויסוצקי בארנונה לפי תעריף “בניינים שאינם למגורים” לבין תעריף “מחסן” הוא 34.15% ביתר. כמו כן, החיוב השנתי בגין ארנונה בשנת 2022 היה בסך 75,518 שקל ובהתאם לסיווג הנכון של המחסן בתעריף “מחסן” היה על העירייה לחייב את תה ויסוצקי בסכום של 49,713 שקל, הפרש המתבטא ב-34.15%.

תגובת עיריית תל אביב-יפו:

“החלטת ועדת הערר דחתה את טענות תה ויסוצקי תוך הסתמכותה על פסיקה ענפה שניתנה בענין סעיף המחסנים בצו הארנונה של עיריית תל אביב יפו.

“על פי הסעיף – ניתן לקבוע תעריף מופחת למחסנים wקלאסייםw שלא מתבצעת בהם פעילות מסחרית שיווקית, שאינם משמשים את העסק העיקרי באופן שוטף ושאינם נגישים תכופות לבעל העסק ולקוחותיו, כך שאין חשש כי ישמשו לפעילות מסחרית. עם זאת, לפי קביעת ועדת הערר בעניינה של תה ויסוצקי, מדובר בשטח לאחסון המשרת את העסק בצורה שוטפת, שהינו נגיש לבעלי העסק ולמעשה מהווה חלק מהפעילות המסחרית של החנות, ולפיכך, אינו עונה על תנאי הסעיף כפי שפורשו בפסיקה.

“החלטה זו של ועדת הערר תואמת את הפסיקה בנושא סיווג מחסנים בארנונה בכלל, וסיווג לפי סעיף המחסנים בצו הארנונה של עיריית תל אביב יפו בפרט.