דוד רקח, הבעלים והמנהל של חברת די.אר.יוניק – השקעות וסחר, העוסקת בייבוא בקבוקים ואריזות זכוכית ממפעל לייצור מוצרי זכוכית מאיטליה המיועדים לתעשיית המזון והמשקאות בישראל, תובע 4.4 מיליון שקל מרו”ח לשעבר של החברה. זאת בטענה לפיה חרף קיומם של יחסי אמון מוגברים ביניהם פעל רואה החשבון לגזול ממנו הזדמנויות עסקיות ולהעביר אותן מאחורי גבו לידיו.
לדברי רקח, הוא נתן דריסת רגל בעסקו לרו”ח, אותו הכיר במסגרת עסקיו כאשר שימש כמנהל הכספים של יינות כרמל כאשר זו הייתה לקוחה שלו ונוצרו ביניהם יחסי ידידות. לטענת רקח, הוא חשף בפני הרו”ח, עמו חתם על הסכם לקידום תחום ייצוא הזכוכית של החברה והרחבת פעילותה, נתונים כספיים וסודות מסחריים תוך מתן אמון מלא בו. אולם הרו”ח לשעבר רמס ברגל גסה את האמון שנתן בו ועשה שימוש נפסד בנתונים שנחשפו בפניו כדי להעשיר את כיסו, וגרם לו בכך להפסדים ניכרים.
בתביעה נטען כי הנתבע ניצל את המידע שהגיע לידיו במסגרת עבודתו עבור התובע, ניכס אותו לעצמו, פעל כסוס טרויאני בחברה, ליקט מידע, נתונים, ומחירים ועשה בהם שימוש כדי להקים עסק מתחרה בחברה באותו תחום ממש בו טיפל בחברה. באופן זה חבש הנתבע שני כובעים: האחד כמי שעובר עבור התובע ונאמן לו, והשני כמי שמתחרה בו וגוזל ממנו את כספו.
כן נטען בתביעה, כי הנתבע גרם לתאגיד המחזור אל”ה, הספק המרכזי של החברה בתחום מחזור הזכוכית, להפחית בצורה משמעותית את נפח העבודה שלו עם החברה, והביא להרעה מהותית בתנאים המסחריים של ההתקשרות בין התאגיד לבין החברה.
לדברי התובע, אלמלא מעשיו של הנתבע, היה תאגיד אל”ה ממשיך להעביר אליו את כל פסולת הזכוכית במשך שנים ארוכות, עד שהייתה נוצרת תחרות בתחום זה, לכל הפחות במשך שלוש שנים, והנזק שנגרם לו בגין ההתקשרות המקבילה שבין הנתבע לבין תאגיד אל”ה וגזילת ההתקשרות שבינו לבין תאגיד המחזור אסופתא ממנו קיבלה החברה את פסולת הזכוכית לייצוא למפעל באיטליה, נאמד בגובה סכום התביעה.
Leave a Reply