על הנתבעת לנקוט אמצעים סבירים שיבטיחו כי הישיבה במסעדה תהא בטוחה ולא כרוכה בסכנת נפילה

בבית משפט השלום בהרצליה נידונה תביעתם של התובעים כנגד מסעדת סטלה ביצ’ – דג הים), כנגד סטלה ביצ’ יזמות (הנתבעות 1 ו-2) וכנגד הפניקס חברה לביטוח (הנתבעת 3). שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין (ת”א 4931-12-17) שניתן באוגוסט 2021, מפי השופטת אילת הרנוף.

בפני בית המשפט הונחה תביעה לפיצוי בשל נזקי גוף שנגרמו לתובעים, עקב תאונה שאירעה עת התארחו במסעדה, שהפעילה הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) בחוף הים בבת ים.

על פי הנטען בתביעה, התאונה התרחשה ב-2016, עת ישבו התובעים – בני זוג, יחד עם בנם במסעדת סטלה ביצ’ – דג על הים. אזור הישיבה שמחוץ למסעדה בנוי בשני מפלסים, שהפרש הגובה ביניהם הוא כמטר. בעת שסיימו התובעים את הבילוי, לאחר ששילמו וקמו ללכת מהמקום, התרחש האירוע.

לטענת התובעים, בעת שהתובעת התרוממה מהכיסא, תוך שהיא נשענת על צדו האחד של המושב כדי להתרומם, התרומם צדו השני של הכיסא, היא איבדה שיווי משקל כתוצאה מכך, ונפלה דרך המסלעה למפלס התחתון. התובע, בעלה של התובעת, שראה את התובעת מועדת ונופלת, “זינק” אחריה בניסיון למנוע את הנפילה או להושיט לה עזרה, ונחבל אף הוא.

התובעים טענו, כי הנתבעות 1 ו-2, בהיותן מחזיקות המקום ומפעילות המסעדה, חבות חובת זהירות כלפיהם, אורחי המסעדה. נטען, כי הנתבעות הפרו את חובת הזהירות בכך שלא נקטו באמצעי זהירות סבירים שהיה בהם כדי למנוע את נפילת התובעים, וכתוצאה מהפרת החובה נגרם לתובעים נזק.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל.

תחילה ציין בית המשפט, כי לעוולת הרשלנות שלושה יסודות: אשם, קשר סיבתי ונזק. האשם הינו פועל יוצא של חובת זהירות והתרשלות. כמו כן, חובת זהירות מוטלת כאשר המזיק יכול היה וצריך היה לצפות את אירוע הנזק, את הניזוק ואת הנזק שנגרם בפועל. זאת ועוד, התרשלות היא התנהגות בלתי סבירה, התנהגות שכרוכה בסיכונים שהם צפויים, ושניתן למנעם תוך השקעת משאבים שאינם עולים על תוחלת הנזק.

בהתאם לזאת, קבע בית המשפט כי הנתבעת, שהינה מפעילת המסעדה, מחזיקת המקום ובעלת השליטה בו, חבה חובת זהירות כלפי קהל לקוחותיה, שכן  הנתבעת יכולה וצריכה הייתה לצפות כי ייתכנו נסיבות בהן אורח שיושב בסמוך לשפת המפלס העליון, ייפול ממנו למפלס התחתון וייפגע. אשר על כן, מוטלת על הנתבעת חובת זהירות כלפי התובעים. מכוח חובה זו, היה על הנתבעת לנקוט אמצעים סבירים שיבטיחו כי הישיבה במקום תהא בטוחה ולא כרוכה בסכנת נפילה.

בית המשפט ציין, כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה. הפרה זו התבטאה בהצבת פינת הישיבה בצמוד לשפת המדרגה, מבלי שקיים לאורכה מעקה או חוצץ כלשהו, אשר יכול למנוע נפילה, ואף להפנות את תשומת הלב להפרש הגבהים. צעד אחד בכיוון הלא נכון, לא כל שכן מעידה, איבד שווי משקל או נפילה, עלולים להסתיים בנפילה למפלס התחתון ובנזק כתוצאה מכך, כפי שאירע בפועל.

עוד הוסיף בית המשפט, כי לא היה מקום להטיל על התובעת אשם תורם, שכן  היא ישבה במקום שיועד לכך, על כיסא שהציבה הנתבעת. בעת ביצוע פעולה פשוטה ומתבקשת של התרוממות מהכיסא עליו ישבה, איבדה התובעת את שיווי משקלה ונפלה למפלס התחתון. פעולת ההתרוממות מהכיסא היא פעולה פשוטה ואינטואיטיבית, והדבר לא נעשה על ידי התובעת בחוסר זהירות שכרוך באשם. מרגע שהתובעת איבדה את שיווי משקלה, היא לא יכלה למנוע את הנפילה.

עם זאת, בית המשפט ייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 25%, שכן התובע, להבדיל מן התובעת, לא נפגע בגלל נפילה בלתי נמנעת אלא בגלל ש”קפץ” אחרי התובעת בניסיון למנוע את נפילתה או להושיט לה עזרה. אמנם, מדובר היה בהחלטה של רגע, תוך שהתובע נאלץ להגיב לסיטואציה אליה נקלעו הוא ואשתו שלא באשמתם, אולם לא ניתן היה להתעלם מכך שלתובע הייתה תרומה מסוימת לעובדה שהוא נחבל. כך למשל, התובע יכול היה באותו פרק זמן של שניות, להתיישב על המפלס העליון עם רגליו לעבר המפלס התחתון, ולרדת בבטחה לעבר התובעת.

סוף דבר, בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעות לשלם לתובעת פיצוי בסך של 73,387 שקל, ולתובע פיצוי בסך של 195,938 שקל. כל זאת, בתוספת שכר טרחת עו”ד.

עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

---

הכותב הינו מייסד ושותף במשרד ג’ון גבע-הדר עורכי דין ומגשרים.