בחודש מאי 2009 הציגו אנשי AON בפני תעשיות המזון בישראל (נציגי שטראוס, תנובה, יוניליבר, אוסם, מי עדן, דיפלומט, ויליפוד, החברה המרכזית למשקאות קלים ואחרים) את הפתרון הביטוחי המוצע על ידם לכיסוי הוצאות החזר מוצרי מזון; לרבות גילוי זיהום במוצר, אובדן הכנסות ורווח בעטיין, פגיעה במוניטין, ייצור מחדש של מוצרים והוצאות ייעוץ בניהול המשבר. בכנס זה, שנערך במלון הילטון בתל אביב, נסקרו משברים גדולים בתעשיית המזון בעולם, ופתרונות ביטוח שפעלו להטבת נזקיהם.
בין השאר הופקו לקחים מהפסדי ההכנסות והרווח של תעשיית המזון בגין השבתת הייצור והחזר המוצרים מלקוחות, והטיפול בתובענות ייצוגיות שנלוו לנזקים אלה. נראה כי סמוך למועד הכנס לא נחשב הביטוח הנדון כפתרון כלכלי ויעיל בעיני יצרני המזון בישראל מעצם העובדה שלא נצפה שיווק מוגבר של הכיסוי (מאז מועד 2009).
יש להניח כי פרשיות זיהום מזון או חשש להן, שאירעו מאז, הגבירו את עניין יצרניו בביטוח זה (Products Contamination insurance), במקביל למקרי השבתת מוצרים או השבתת פעילות ואובדן שימוש בענפים אחרים בעולם, כרכיבים אלקטרוניים למיניהם, כלי טיס ואביזרי כלי רכב.
תביעת שיפוי בהיקף ניכר (כ-18 מיליון שקל) הוגשה בחודש יולי 2019 מצד מפעל טחינת הנסיך כלפי מבטחיה (מגדל חברה לביטוח) בעקבות נזקים שנגרמו לו לאחר גילוי חיידקי סלמונלה במלאי הטחינה ששווק על ידו והפסקת פעילות הייצור של המוצרים. נטען כי קו המילוי (המיועד לתעשייה) הושבת, ומוצריו, לנוכח הוראת משרד הבריאות, יועדו להשמדה. החזרת המפעל לפעילות יצרנית, לאחר ארבעה חודשי השבתה, הייתה מדורגת עד לסיום הבירור וקבלת רישיון ייצור מחודש. הנזקים הנתבעים על ידי המפעל היו בסכומים ניכרים מאוד, וכללו השמדת מלאי והכנסות חזויות בגינו, הוצאות תפעול מוגדלות, אובדן רווחים צפויים, הוצאות משפט והגנה. התביעה כלפי המבטחת התבססה על קלקול סחורה ונזקים תוצאתיים שבוטחו במפרט כיסויים ייעודי, אך זאת הסכימה לשאת בתגמולי ביטוח חלקיים בלבד (ת”א 4328-07-19 הנסיך נ. מגדל, פורסם בגיליון “פוליסה” מ-7.7.19).
דוגמאות נוספות לכשל מוצרים שהצריך איסופם מן השוק אירעו גם במוצרי חלב שהכילו חומרים בלתי ראויים ושנוצרו בישראל, ובמוצרים מזיקים להזנת תינוקות שיובאו מחו”ל. במקרה אחר, שהיקף נזקיו הכספיים ליצרן התפרסם לאחרונה (יורם גביזון, דה מרקר, 26.5.22, שכותרתו “מחיר פרשת הסלמונלה: קריסה של 93% ברווח הנקי של שטראוס ברבעון הראשון”), סופר גם על הוראת רשות המזון והתרופות בארה”ב (FDA) להשבתת הייצור במפעל החומוס של החברה בווירג’יניה לתקופה בת כשלושה חודשים.
חשיבות מיוחדת הייתה להגדרת עילת הליקוי המזיק הפיסי הנתבע, במשמעותו הלשונית, המקצועית, המשפטית והטכנית, המתבטאת ב”סימני” הליקוי במוצר. בין סימנים אלה נצפו איון או חוסר כמותי, שינויים בצורה (כמו: פטריות או הנצה מקדמת) או בצבע או בריח או בטעם, שינויים במרקם (רקבון/הבשלת יתר, תסיסה מזקת (“לא רצויה”), קמחון, קישוי והתגבשויות) ושינוי מזוהה ברכיבי המלאי באופן השולל את סחירותו (merchantability). בכל העילות הללו, אם ניכרת בהן תכונתו המזיקה של המוצר, נקבע כי פגם שיש בו סכנה בריאותית ודאית (ולא רק אובדן שימוש המהווה “נזק פיננסי” גרידא) יכונה – רק הוא – “נזק” בר שיפוי.
כמו כן: השמדת מוצרים ביודעין, עקב ציפיית נזק, אין להגדירה כנזק “ישיר” למוצר במסגרת ביטוח המוצר עצמו, אלא כהוצאות להקטנת נזק במסגרת ביטוח החבויות, ככל שלא יוחרג ממנו “זיהום”. ראה, למשל, בביטוח רכוש, מקרה של השמדה יזומה עקב מחלות מדבקות בשל סכנתן לסביבה (כדורי חכם אהרון, ביטוח ימי, הוצאת בורסי, עמ’ 154). במקרה אחר נתבקשתי לחוות דעתי בתביעת יצרן מוצרי מזון כלפי מבטחו בגין איסוף והשמדה של מוצרים מחצריו ומחצרי משווקים ולקוחות עקב “חשש להימצאות חיידקי ליסטריה במוצרי מזון שונים” מתוצרתו באופן שנטען כי “עורר חשד לסיכון בריאות הציבור”. דעתי הייתה שחשש לפגיעה אפשרית בבריאותו ובגופו של הציבור, מבלי שנצפתה פגיעה ממשית כזאת, אינו מקים אחריות של המבטח בפוליסה הנדונה.
בחינת הסיכון של זיהום מוצרי מזון בביטוחי רכוש מצביעה על כך שמדובר בתופעה חמורה המציגה בפני המבטח סיכון כספי רב וחשיפה המחייבת שיקול דעת קפדני וזהירות רבה בניתוח הסיכון ובברירת הסיבות המכוסות בתכנית הביטוח. לפיכך מוגדר אפוא הזיהום כמוחרג מביטוחי הרכוש של מוצרי המזון. גם ללא התייחסות לפוטנציאל החבויות הגלום בזיהום מזון (המהווה, אם בכלל, את עניינם של ביטוחי החבויות), נחשבת אפשרות קרות התופעה כראויה לבחינה מעמיקה בבקרת הליכי הייצור והשיווק, תיעוד ודגימה של הליכים וחומרי גלם לשם חקר כשלים והפקת לקחים, ולשיתוף פעולה מלא ומקיף עם המבטחים ועם גורמי הבריאות.
חומרת הסיכון מתבטאת ב:
א. רגישות המוצרים לזיהומים והשפעתם על בריאות הצרכן.
ב. תפוצה רבה של המוצרים שזוהמו, ונגישות הציבור לתובענות ייצוגיות כלפי היצרן.
ג. עלויות ניכרות של איסוף והשמדה לעת קרות הזיהום.
ד. קושי במציאת תמיכה של מבטחי משנה לסיכון הגלום במוצרים בהתאם לתפוצה ולסכנות הגוף לצרכניהם.
ואכן, לצורך עריכת ביטוחים במתכונת האופטימלית האפשרית והתואמת את ניהול הסיכון ואת תקציבו, פנה המפעל הנדון לקבלת ייעוץ ותוכנית ניהול סיכונים בדבר מתכונת ביטוח מיוחדת לקלקול סחורה, שהמבטחת ניאותה לאשרה. עם קרות האירוע התגלתה מחלוקת בדבר ההמלצה הראויה לנוסח הכיסוי, שהמבוטח טוען כי הינו נוסח מוגבל שהסתבר כי אינו עונה לצרכי ניהול הסיכון אצלו. למרות השילוב המיוחד של מתכונת “כל הסיכונים” עם תוצאות “שבר מיכני” טען המבוטח כי לא לכיסוי מוגבל זה היתה כוונתו. זאת בניגוד לדעת ערכאות (ע”א 761/79 חנוך פינקל ואח’ נ. הדר חברה לביטוח בע”מ) כי המונח “כל הסיכונים” הינו מונח טכני בעל משמעות מוגבלת וכי “אין ספק שהמבוטח אינו יכול לצפות לפוליסה בלתי מוגבלת שאינה קיימת במקצוע הביטוח”.
הכותב הוא יועץ ביטוח וניהול סיכונים, בעבר שימש כחתם ראשי בהפניקס ומשנה למנכ”ל כלל ביטוח
המאמר פורסם לראשונה בפוליסה, עיתון הביטוח והפיננסים
Leave a Reply